שיחות כותבת
קומי
שבי
תנשמי
מהאף
לא, מהפה
תאכלי
בריא
צאי
להליכה
ליד הים
תלמדי
ספרות
לא, מחשבים
לכי
לאבחון
מקצועי
נפשי
תעשי
שיאצו
לא, טאי צ'י
תקני
אוטו
אייפוד
תתקדמי
אה, ותאכלי דגים
תגַדְלי
דגים
תגַדְלי
אותי
תכתבי מחזה
לא, שירה
תחליפי
כדור
תחליפי
בחור
תתחילי
עם
תצאי
עם
תשכבי
עם
תהיי
חזקה
תיפתחי
את סגורה
תצעקי
את שקטה
תדברי
איתי
לא, איתי
לא, איתי
אל תבכי
למה את בוכה?
כמה את קשה.
צריכה עזרה?
לא השתמשת נכון
בואי נתחיל מהתחלה
הפעם תתרכזי
קומי
שבי
תנשמי
שיר יפה, אורלי
סליחה, אבל זה לא שיר
לדעתי זה שיר. שיר טוב
אני אודה לך מאד אם תסביר לי מה הופך את זה לשיר ויותר מכך- מה הופך את זה לשיר טוב. אולי אני סתם לא מבינה.
שרון, למה לדעתך זה לא שיר?
ומה זה בעצם שיר?
יש לכך אינסוף הגדרות ואף לא הגדרה אחת…
אם הטקסט לא מצא חן בעינייך אז הוא לא מצא חן בעינייך ולא משנה אם תקראי לו שיר או צנצנת
וכנ"ל אם הטקסט מצא חן בעיניי והוא מצא חן בעיניי.
ומכל ההגדרות הטקסטואליות (שיר, סיפור, נובלה וכדומה) שיר הוא ההגדרה המתאימה ביותר כמדומה.
אין לכך אין סוף הגדרות. שיר הוא יותר מאוסף אקראי של מילים.
וכאן זה מה שיש- אוסף אקראי של מילים.
קצת ביקורת רק תעשה לה טוב.
אקראי?
אתמהה!
רציתי לומר שאוסף המילים פה איננו אקראי כלל וכלל, לדעתי כמובן.
ושנית, הדברים היפים ביותר נוצרים לפעמים מאיזו אקראיות, צירוף מקרים או מלים מקרי, כמו בחיים, כך גם בשירה. כלומר האקראיות יוצרת לפעמים דברים ושירים הרבה יותר יפים מאשר אילו ישבנו ותכננו וחשבנו בכובד ראש.
מבחינה זו האקראיות מבורכת בעיניי.
השיר הזה פתוח לקריאה כפולה, מנוגדת אפילו, מעצם הבחירה בשימוש בגוף שני -האם הוראות השימוש הן חיצוניות, כלומר הכותבת היא נמענת פסיבית של ההוראות הללו, או שמא היא זו שמונה ומשמיעה את הרשימה לנמענת. הקריאה הכפולה הזו טוענת את השיר בזרם חילופין של אקטיביות ופסיביות, ולטעמי משדרגת אותו בהחלט.
יש תת-סוגה בשירה המשתמשת בפורמט של מנייה – המשורר מעלה בשירו רשימת עובדות או אובייקטים שנדמים לפעמים כסתמיים, אבל עצם הבחירה להצביע ולהבליט דווקא אובייקט כזה או אחר, או לציין עובדה אחת ולא אחרת, עולה תמונת עולם קונקרטית מאד של הכותב, הלא מעורב לכאורה.
אהבתי בשיר כמה דברים:
ראשית, את מניפולציית ההעלמות של ה'אני', הנוכח רק כשיקוף מראה של דובר מיסתורי. הדבר השני שאהבתי בשיר הוא תחושה סגנונית חזקה של 'חלקי חילוף' מילוליים, תחושה של עודפות עד כדי הצפה. הלשון העדכנית, שירת האדם הצרכני, מזכירה סלוגנים של פרסומות אבל חותרת תחתם. הסגנון הזה נשמע קצת כמו ראפ וקצת מזכיר את הכתיבה השירית האורבנית של אודי שרבני.
יפה אורלי. נקטעתי יחד איתך
שיר יפה אורלי
ולשרון יכולה להבין את התסכול שלך :
"שיר או לא" , נסי לקחת נשימה אחת עמוקה ולקרוא את השיר כולו בנשימה אחת
תרגישי את המצוקה ואת הבלבול שהשיר מבטא :)וסליחה על ההנחיות הדידקטיות 🙂