ילידת חיפה תש"ג, מתגוררת בירושלים.
למדתי מיקרוביולוגיה וביוכימיה, עברתי לספרות עברית ולשירת ימי הביניים.
תקופה מסוימת שהיתי עם משפחתי בניו יורק ומ - 1979 מתגוררת בירושלים.
ביקורת ספרים,עריכת במה רבעון לדרמה, תרגום ספרות, עיון ושירה; עריכה לשונית עסקתי בכתבי יד [מעט],פירסומים בעיתונות. שירים, סיפורים קצרים, רומנים, ספרי ילדים, שני ספרי שירה
יופי נוגה אופף את שני שיריך רות ואת שני המשאות שתארת בו האחד המשא הנפשי הכבד מנשוא שאת נושאת בליבך
נתונה לחוקיותו הסהרורית והמפחידה של הלילה
והשני כשאת הופכת למשא כבד בכביכול על כתפי החיות והרוחות הנושאות אותך
ולמשא כמה פרושים הראשון: עול ונטל והשני: דברים ,נאום, חזון, כמו משא הנביאים
אכן השירים ומשאם יכולים לשאת את נטל המשא הפנימי הרגשי
מה היינו עושים בלי הקביים האלה ,רות
חודש טוב
יקירה
רות, שיר עוצמתי ומרגש… כמה כבד הכאב הזה של השעות האפלות, שלא ניתן להשתחרר ממנו וגם בשעת יקיצה = נושאים אותו בלב.
בניגוד לשיר שלך "מסע" פה אין אפילו טיפת הקלה בהתעוררות. לו יכולת לשכור איזה אטלס חזק שיישא את הכאב במקומך…
רות שלום,
אתמול היה השלושים לאבי.
השיר שלך נגע בי גם פיזית וגם מחשבתית. בסוף חטפתי מגרנה וברחתי לישון. לא הלכתי לשלושים מסיבותיי.
הגבתי לשיר כי ראיתי בו הרבה אלוזיות (ארמזים). לא רק טרגדיה יוונית, אלא גם המיתוסים בפתח עולם השאול עומדים כלבים נוראים ומאיימים. הכלב הוא סמל לדברים נוספים ורבים.
בשיר השני, הרתמוס הוא קצת עגנוני, (אבלי) מן המילה אבל. עכשיו אם אני צריכה לדייק יש בו גם את ביאליק, תקראי את השיר
"מול ארון הספרים", שם הוא מתאר ירידה למחילות כדי לכתוב את ספר האגדה, והחמצה של קול החיים ושאונם. היחס לדת היהודית אצלו הוא מתהפך, כנפי השכינה בבית המדרש גורמות לו להיות אחרון וכמעט למוות. יחד עם זאת גם הפואמות, וגם כאשר הוא עובר לעולם החילוני, הוא נפעם מול ארון הספרים היהודי שבעצם ממנו הושפע בכתיבתו והיו לו להשראה.
גם טשרניחובסקי בשיר "לנוכח פסל אפולו" מדבר על הזיקה בין התרבות הקלאסית אליה נדד והחזרה לעולם היהודי ועמידתו נוכח האל.
איוב והנביאים אני לא בדיוק צריכה להסביר כבר השם משא הוא דואלי משא החיים, משא שנשאו הנביאים.
מה שמביא לנושא המשלב, השיר מתחיל – הראשון בשפה עכשווית, נעצים ברקותיי ועובר לשפה נבואית, ארכאית יותר שחובקת עולם ומלואו.
רות, כמובן שאפשר לכתוב עוד ועוד השיר הוא מעובה, מה שנקרא שופע קונוטציות.
לפרוש המילולי של הכאב קשה לי להתייחס. בדרך כלל אני אדם בריא, ומקווה שכך יישאר בינתיים. אבל כאב נפשי אני יודעת מהו, ועוד איך אני יודעת מהו.
ולכן, קצת היה לי קשה לגעת בשירך. אבל לא יכלתי להתאפק וכתבתי רק כמה מילים, ועדיין אלו הן רק כמה מילים.
(אגב, תחשבי על המקצב של הסיפור "בדמי ימיה" מבחינה מוסיקלית על ההתחלה שלו, ותביני אולי למה התכוונתי.)
חוה יקרה,
תגובתך שופעת ידע ועומק כרגיל. חלק מן הדברים אני מזהה בקלות בשיר וחלקם -משתמע בדרך מסוימת. תודה.
בקרוב אפרסם שיר על אבי ז"ל שראה אור מזמן, כיוון שהזכרת את אביך המנוח.
רות
רות, השיר מתאר מסע מן המשא אל המשא, מן הכובד הלילי אל המשא של הרוח. חובה לקרוא את שיריך,ובמיוחד שיר זה, כמה פעמים כדי להתפעל עוד ועוד מיופיו ומן האמת שבו.
אהבתי במיוחד "… כלבי חלומות/אשר היגרו ממני והשתכנו/בלבבי…" ואת הבית החותם את השיר.המכנה המשותף הוא הכאב הלובש צורה ופושט צורה.
מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
.jpg)
יופי נוגה אופף את שני שיריך רות ואת שני המשאות שתארת בו האחד המשא הנפשי הכבד מנשוא שאת נושאת בליבך
נתונה לחוקיותו הסהרורית והמפחידה של הלילה
והשני כשאת הופכת למשא כבד בכביכול על כתפי החיות והרוחות הנושאות אותך
ולמשא כמה פרושים הראשון: עול ונטל והשני: דברים ,נאום, חזון, כמו משא הנביאים
אכן השירים ומשאם יכולים לשאת את נטל המשא הפנימי הרגשי
מה היינו עושים בלי הקביים האלה ,רות
חודש טוב
יקירה
צ"ל ,הדוברת במקום שכתוב "את"
סליחה
חנה יקרה,
תודה על דבריך האוהדים.
רות
רות, שיר עוצמתי ומרגש… כמה כבד הכאב הזה של השעות האפלות, שלא ניתן להשתחרר ממנו וגם בשעת יקיצה = נושאים אותו בלב.
בניגוד לשיר שלך "מסע" פה אין אפילו טיפת הקלה בהתעוררות. לו יכולת לשכור איזה אטלס חזק שיישא את הכאב במקומך…
רות
שירים מיתולוגיים ויהודיים
שופעי ארמזים לבלי סוף.
יותר מכך אני לא יכולה היום לכתוב, לפחות לא כרגע.
גם טרגדיה יוונית, גם עגנון, גם איוב ונביאים – יקום ומלואו הולך ומצטמצם לאדם, לכאב.
חוה
שלום חוה,
טרגדיה יוונית, טוב אבל עגנון? אנא, פרשי לי למה התכוונת.
טוב,
רות
רות שלום,
אתמול היה השלושים לאבי.
השיר שלך נגע בי גם פיזית וגם מחשבתית. בסוף חטפתי מגרנה וברחתי לישון. לא הלכתי לשלושים מסיבותיי.
הגבתי לשיר כי ראיתי בו הרבה אלוזיות (ארמזים). לא רק טרגדיה יוונית, אלא גם המיתוסים בפתח עולם השאול עומדים כלבים נוראים ומאיימים. הכלב הוא סמל לדברים נוספים ורבים.
בשיר השני, הרתמוס הוא קצת עגנוני, (אבלי) מן המילה אבל. עכשיו אם אני צריכה לדייק יש בו גם את ביאליק, תקראי את השיר
"מול ארון הספרים", שם הוא מתאר ירידה למחילות כדי לכתוב את ספר האגדה, והחמצה של קול החיים ושאונם. היחס לדת היהודית אצלו הוא מתהפך, כנפי השכינה בבית המדרש גורמות לו להיות אחרון וכמעט למוות. יחד עם זאת גם הפואמות, וגם כאשר הוא עובר לעולם החילוני, הוא נפעם מול ארון הספרים היהודי שבעצם ממנו הושפע בכתיבתו והיו לו להשראה.
גם טשרניחובסקי בשיר "לנוכח פסל אפולו" מדבר על הזיקה בין התרבות הקלאסית אליה נדד והחזרה לעולם היהודי ועמידתו נוכח האל.
איוב והנביאים אני לא בדיוק צריכה להסביר כבר השם משא הוא דואלי משא החיים, משא שנשאו הנביאים.
מה שמביא לנושא המשלב, השיר מתחיל – הראשון בשפה עכשווית, נעצים ברקותיי ועובר לשפה נבואית, ארכאית יותר שחובקת עולם ומלואו.
רות, כמובן שאפשר לכתוב עוד ועוד השיר הוא מעובה, מה שנקרא שופע קונוטציות.
לפרוש המילולי של הכאב קשה לי להתייחס. בדרך כלל אני אדם בריא, ומקווה שכך יישאר בינתיים. אבל כאב נפשי אני יודעת מהו, ועוד איך אני יודעת מהו.
ולכן, קצת היה לי קשה לגעת בשירך. אבל לא יכלתי להתאפק וכתבתי רק כמה מילים, ועדיין אלו הן רק כמה מילים.
(אגב, תחשבי על המקצב של הסיפור "בדמי ימיה" מבחינה מוסיקלית על ההתחלה שלו, ותביני אולי למה התכוונתי.)
חוה
חוה יקרה,
תגובתך שופעת ידע ועומק כרגיל. חלק מן הדברים אני מזהה בקלות בשיר וחלקם -משתמע בדרך מסוימת. תודה.
בקרוב אפרסם שיר על אבי ז"ל שראה אור מזמן, כיוון שהזכרת את אביך המנוח.
רות
רות,
תודה, ועדיין אפשר לכתוב עליו.
ובקשר לאבי, חור ענק נפער לי בנשמה.
אני מאחלת לך מכל טוב הארץ
שני השירים הללו הם באמת מאוד מיוחדים.
חוה
שלום נורית,
שמחה כל אהדתך לשיר,
אם תפגשי באטלס, את יודעת מה נחוץ…
רות
נורית יקרה,
תגובתי נשתרבבה בטעות, שלי, אחרי תגובה -תגובות אחרות. סליחה, הציצי בה
שבת שלום
רות
אזלו המילים בפי רות יקרה. איזה שיר מרטיט
עפרה
עפרה יקרה,
שמחה שאהבת. תודה
רות
רות, השיר מתאר מסע מן המשא אל המשא, מן הכובד הלילי אל המשא של הרוח. חובה לקרוא את שיריך,ובמיוחד שיר זה, כמה פעמים כדי להתפעל עוד ועוד מיופיו ומן האמת שבו.
אהבתי במיוחד "… כלבי חלומות/אשר היגרו ממני והשתכנו/בלבבי…" ואת הבית החותם את השיר.המכנה המשותף הוא הכאב הלובש צורה ופושט צורה.
עקיבא יקר,
נהניתי מתשובתך והאופן שבו אתה מתמסר לקריאה.
שבת שלום, רות