מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
איסוף נייר
עַל מַעֲטָפוֹת מְשֻׁמָּשֹׁות וּמִסְמָכִים וּתְעוּדוֹת מִשְׁלוֹחַ
שֶׁל צִיּוּד רְפוּאִי
נִכְתָּבִים הַשִּׁירִים.
כְּבַר קָשֶׁה, אִי אֶפְשָׁר, לִכְתֹב עַל דַּף חָלָק –
לְתַכְנֵן מִבְנֶה, לַתֵּת צוּרָה
לְמַה שֶּׁהִתְיַשֵּׁן וְהִתְעַרְבֵּל וְהִתְעַרְפֵּל.
פֹּה וַשָּׁם מַבְלִיחָה מִלָּה
וְהִיא גוֹרֶרֶת רַעְיוֹן
בְּטֶרֶם נֶהֱגָה
וְשׁוֹבַל הַשּׁוּרוֹת מִזְדַּנֵּב לְעִתִּים
לְמַעֲטָפָה נוֹסֶפֶת –
שֶׁנִמְצְאָה בְּמָזָל.
פברואר 2012
רות, איזה יופי של תיאור ארס פואטי…וכמה טוב שיש פרץ כזה של מה שנאגר במשך הזמן..
תודה לך נורית על קריאת השיר,
שבת שלום
רות
המעבר מהגלוי אל המרומז תפס אותי
שלום אלי, שמחה שקראת והגבת כך,
תודה ושבת שלום
רות
שבת שלומ רות
עַל מַעֲטָפוֹת מְשֻׁמָּשֹׁות וּמִסְמָכִים וּתְעוּדוֹת מִשְׁלוֹחַ
שֶׁל צִיּוּד רְפוּאִי
האם הבולים גם משמשים השראה
כול מעטפה והסיפור שלה
אנו בקצה עידן המעטפות והבולים אך הם תמיד יזכירו לנו
אולי אתחיל לשמור מעטפות כי אצלי הם מוצאים דרכם לפח לפעמים עם תוכנן
שתהיה שבת נעימה
הי דוד,
אבי ז"ל {היה מנהל בי"ס בחיפה} ועמדו לרשותו מאגרי נייר, יחסית לתקופה, נהג לערוך רשימות בשולי מעטפות שקיבל ואחר קיפל בכיס מעילו כדי לזכור מה נחוץ…
מזה כמה שנים שבתי למנהג המזכיר אותו, מעלה זכרונות ובעיקר מציל יערות גשם.
תודה
שבת שלום
רות
יפה מחשבתך על היערות גם אם בסופו של דבר מנהגך לא יכריע בכך
שהרי ראשית יש מחזור שנית יותר ויותר היום בעידן האלקטרוני לא צריכים להשתמש בנייר
אני משתמש היום רק לשם הדפסת עותקים לחברים בסדנא
כול השאר בהייפון ובמחשב
אבל כמו שכתבתי מחשבתך יפה בעיניי מאד
שבת שלום רות יקרה
דוד יקר,
אני חולקת על האופטימיות שלך בעניין המחזור. ראה אשפה מצטברת בכל מקום…
מלבד זאת יש לי "בעת מחשבים" כלומר שיתוק בכל הקשור לטכנולוגיה זו וזקוקה לעזרה ברוב הפעמים…
יש לשים לב לשורות הראשונות המתארות את הדפים עליהם נכתבים השירים: אלו הם מסמכים הקשורים לציוד רפואי, אלה הניירות הזמינים למשוררת. הם מצביעים על כך שכשהיא כותבת, היא לא כותבת על "נייר חלק" אלא על מסמכים רפואיים. ללמדנו- שבבסיס שירתה נמצא תמיד את הכאב הנובע מהמצב הבריאותי. היא לא "טבולה ראסה" גם לא דף לבן
שלום גיורא,
דומני שגם הכותבים על דף חלק אינם כאלה.
בשעתו כתבתי על נייר מחשב מנוקב גדוש חישובים מצדו האחר – אותם לא הבנתי.
כמובן שאתה צודק, תודה
רות
מאד יפה וכואב.
יש בו חיים שלמים ותחושה של מפנה "כבר קשה…"
תודה לך רקפת על דבריך האוהדים
רות
בדרך מרומזת ומאופקת שירך, רות יקרה,נכתב והוא אוחז בי חזק
עפרה
הי עפרה,
שמחה על תגובתך לשיר. לרוב אני מאופקת, אבל כאן…
תודה עפרה
רות
גם אני תמיד כותבת לי רשימות או מציירת על מעטפות ופתקים.
אני זוכרת שהשתמשת פעם בנייר המנוקב, ושאנחנו אהבנו מאוד לחתוך לו את השוליים ולקפל (אולי את זוכרת).
אולי הסיבה לכך שעברת למעטפות היא שפשוט את פועלת יותר יותר על פי פרצי יצירה ורעיונות…
בוקר טוב מיכל
תיארת יפה את פרצי היצירה. לא תמיד ליד שולחן כתיבה ובאופן מסודר, משהו ספונטאני שיעלם עשם שהגיע אם לא יילכד.
רות
כמה יפה שירך ונוגה גם כשאת כביכול כותבת על מעטפות משומשות:)
שהרי השירים מה הם אם לא מכתבים המבקשים להיפתח הכתובים על מעטפות הכאב שלנו
זוכרת את איריס קובליו הנפלאה מהבלוג
היא הייתה מציירת את ציוריה הנפלאים על אריזות תרופה
האמנות מרפאת יקירה היא הכאב והמזור גם יחד
שיהא חודש טוב ,רות
כמה יפה הדימוי של שיר כמכתב. נפלא בעיני.
ודאי שאני זוכרת את איריס קובליו הנפלאה, מזמן לא השתתפה כאן, נקוה שהיא בטוב ותשוב.
חודש טוב גם לך, חנה
תמונת מצב שלמה יש כאן. הכתיבה והחיים שסביבה העומדים בסימן הטיפול הרפואי שהוא יותר ממרומז בשיר. "כבר קשה, אי אפשר לכתוב על דף חלק…" – טעון מאוד, דו משמעי, רב משמעי. שיר מרשים, רות.
תודה לך תלמה על תגובתך, המחשבות פזיזות וחולפות וחוטים ניתקים אם אינם נלכדים מהר על נייר.
יש שמחה גם ביכולות אלה, ולעתים סיפור.
רות