רות בלומרט
ילידת חיפה תש"ג, מתגוררת בירושלים.
למדתי מיקרוביולוגיה וביוכימיה, עברתי לספרות עברית ולשירת ימי הביניים.
תקופה מסוימת שהיתי עם משפחתי בניו יורק ומ - 1979 מתגוררת בירושלים.
ביקורת ספרים,עריכת במה רבעון לדרמה, תרגום ספרות, עיון ושירה; עריכה לשונית עסקתי בכתבי יד [מעט],פירסומים בעיתונות. שירים, סיפורים קצרים, רומנים, ספרי ילדים, שני ספרי שירה
מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
.jpg)
לרות,
הבטחת וקיימת.
בינתיים אני לא מפרשת
אבל מקסים. שיר כל כך יפה ומיוחד.
את יודעת, כל הזמן ובמיוחד בשבוע שלפני המוות היתה לי תחושה שיש עורבים בתוך הבית.
גם עכשיו בשלושים, או כאשר אני עצובה התחושה הזאת חוזרת, כאילו בזוית העין אני חשה כנפיים שחורות שעפות בחדר. אצלי התקרה מאוד גבוהה.
איזה שיר נהדר רות, יש לך כישרון ענק!!!
תודה
חוה
תודה שאהבת
רות
טוב רות,
עכשיו אני יכולה להתייחס לשיר.
"איך רע" באליטרציה מזכיר את קריאות העורבים קרע, קרע, – ואולי בהפלגה קריעה.
היונה, כמובן היא סמל לשלום – נוח משלח את היונה לראות הקלו המים, והיא חוזרת עם עלה של זית.
גם בשיר חרף 73, שרים הבטחתם שלום, הבטחתם יונה עם זית. אנחנו הילדים של חורף 73.
במקום עלה של זית, יורד מבול בחוץ וחושך על פני תהום. קצת אחרי חצות.
אין בשורות, העולם חרב על הדוברת בשיר. המבול – הוא המוות, או דמעות הדוברת, חרבה, ושממה, ורק העורבים קוראים קרע, אחר ליל נדודים וציפיה, נתחם הגבול שבין חיים למוות.
לא שיר בשורות השיר, המוות אורב, ובסיכומו של דבר הוא מרחף על צלם כל איש נברא.
הכאב הוא אישי אבל הוא מושלך על יקום ומלואו. העדינות שבשיר בוקעת רק בשתי מילים
אבי חולה, רפה
המילה רפיון אוחזת גם בדוברת נוכח אוזלת היד והכאב הנורא.
רות, כל העולם חשך עלי, שבוע לא יכלתי לעשות כלום. את כל כך הטבת לבטא את זה בשיר.
קראתי הרבה שירים שלך, אבל זהו באמת אחד מן הטובים שבהם. הפניה בבית השלישי אל הקהל הנעלם.
למה זה כואב?
אורלי קסטל בלום כותבת בספר "דולי סיטי" ידעתי שהחיים כואבים, שהם מתחכמים החיים.
זוהי פראפרזה, כמובן.
לרובנו, במיוחד אנשים יוצרים, יש איזה כאב, שאי-אפשר להגדיר אותו, וכאשר קורה משהו שם בחוץ, אנחנו חשים אותו בעוצמות שלא יתוארו.
תתנחמי ביצירה שלך רות,
ובמה עוד אנחם אותך עדין
היום, כאשר אני יודעת שאת כואבת.
היי בטוב
חוה
נ.ב.
תבה בית
כלא- חג
מלשון היונה שחגה, וגם העורבים.
והם חגים מעל הבית שהפך לכלא.
ואיך נוושע באמת, איך?
חוה
חוה,
במיתוס האכדי דומני על המבול, אות-נפישתים [נח שלנו] שלח יונה שלא יצאה ואחר – עורב שלא חזר. המאבק שחור-לבן נמשך מקדמת דנא, יום-ליל ועוד מיליוני דוגמאות.
תודה שקראת את השיר. יש לי עוד על אבי, אביא בעתיד?
רות
רות יקרה,
תתפלאי, למדתי אכדית ושומרית, ואני מכירה את המיתוסים, אבל לזה לא הייתי מודעת. הוספת על דברי.
בקשר לאב,
כל שיר שלך הוא עבורי מתנה. אני אישית מסובכת כעת על כל הראש. אבי התגרש ונשא אישה אחרת. האחת יותר גרועה מקודמתה.
הוא היה איש עסקים מעולה ואדם מיוחד, עצבני, ניצול שואה, אני לא בטוחה שבחירותיו בנשים היו מוצלחות.
ככה זה רות, כולנו, אני כלומר גם אני נולדנו פגומים, במידה כזאת או אחרת.
מיתוס או לא מיתוס – מגן העדן הושלכנו מזמן – כולנו.
רק טוב
ולשאלתך
כטוב בעינייך.
חוה
שיר יפה רות
יפה ההקבלה
אב חולה והמתנה קשה לראות
יצוא ושוב
ואולי תבוא היונה עם עלה של זית
האם זה בכלל אפשרי
שהרי לצערינו לא מדובר בחיי נצח
ויש שלב שאין למה לצפות אלא פשוט להמתין
תודה רות
אלופה את
הי דוד,
אכן לא מדובר בחיי נצח, אבל מדוע ההווה כזה?
תודה
רות
רות, שיר מלא יאוש וכאב, כאלה שאין להם מזור. גם אם יוצאים, הרי שנשארים באותו מקום וכף הרגל הפצועה מסמלת זאת. אי אפשר אפילו להיצמד ליפה כי כמו עם העורבים- זה רק מבריק מרחוק…
נורית
אהבתי את אבחנותיך, תודה
רות
מצויין. מילה בסלע. מדוד .די מר.
מירי
שמחה שקראת והגבת כך,
כל טוב
רות
רות ,
תודה רבה , שיר יפהפה וכואב .
קראתי שיר שלך לאחרונה גם בהליקון 58
מ-2004 . תודה רבה .
שגיא,
ברוך הבא והכותב, שמחתני.
אגב, מה שם השיר בהליקון שהזכרת? אצלי הכל מבולבל לאחרונה.
כל טוב
רות
שיר נפלא
ואכן בנגוד למיתוס השלום היונה די אכזרית אף שהיא מהדסת לה בעדינת
שיר צורב
חנה נאמנה
כמה טוב שקראת כך.
תודה
רות
שלום
אני גונב כמה דקות מחשב בהפסקה בבית הספר. הבית בשיפוצים וכמעט שאין לי תקשורת אלקטרונית.
אכן, המשוררת מזדהה עם העורב שעליו נאמר "יצוא ושוב" ובאמת, מי שיקרא את הסיפור המקראי בעיון, יראה שהדמות החיובית הוא העורב ולאו דווקא היונה שזכתה שלא בצדק להיות סמל לשלום. עליה כתוב שלא חזרה יותר ,על העורב שהוא יוצר ושב. זה דימוי למשוררת המנסה להתקרב לאנשים, אבל יש הטלת אשמה בקוראים המבלבלים בין הטוב לרע.
וכטוב בעיניכם מתכתב עם שקספיר וכפי שכתבת גיורא פונה לקורא
שתמיד יפרש כטוב בעיניו
חנה יקרה,
עלית על הארמז השקספירי. תודה
רות
שלום גיורא,
בשיר זה העורב אינו דמות שלילית, כפי שהזכרתי בתגובה לחוה לעיל מן המיתוס האכדי דומני, על כל פנים, המצב – מבלבל וזו התחושה כפי שנראה.
תודה שהתפנית מן השיפוצים והעבודה [האם לא פרשת?]
רות
היי רות.האמצעים האומנותיים בשירך:האוכסימורונים -עורב יונה,מבול חרבה,כלא חג וכן משחקי הלשון-לחצות כביש ושעת חצות משקפים את החיים עצמם שהם רוויים באוכסימורונים ובמשחקי לשון.הבחירה להצמד לאנשים יפים מבורכת
עפרה
עפרה יקרה,
מצאת עוד דברים טובים לומר על השיר, כמה משמח. תודה
רות
ראיתי יונים מתקוטטות על פירור והן אכן אכזריות. שיר ששובר מוסכמות.
שיר שלוקח לכל מיני מקומות.
חג שמח רות.