רות בלומרט
ילידת חיפה תש"ג, מתגוררת בירושלים.
למדתי מיקרוביולוגיה וביוכימיה, עברתי לספרות עברית ולשירת ימי הביניים.
תקופה מסוימת שהיתי עם משפחתי בניו יורק ומ - 1979 מתגוררת בירושלים.
ביקורת ספרים,עריכת במה רבעון לדרמה, תרגום ספרות, עיון ושירה; עריכה לשונית עסקתי בכתבי יד [מעט],פירסומים בעיתונות. שירים, סיפורים קצרים, רומנים, ספרי ילדים, שני ספרי שירה
מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
.jpg)
.jpg)
.jpg)
שיר יפה ומרגש
אהבתי במיוחד את תמונת הילדה הנוטלת ידיים עם קופסת קונסרבים 🙂
שבוע טוב רות
תודה לך ריקי על קריאתך.
רות, שיר מתגעגע, עם הרבה כאב…אהבתי את ההסתכלות השונה כילדה וכמבוגרת, את השימוש במשמעויות השונות של המילים. כשאין ישועה במעייני הישועה – נותר רק להתגעגע…
לרות היקרה,
לא באתי לחרחר ריב ומדון, במיוחד כאשר אני עומדת מול שירה כה נאצלה.
כתוב, הגיבו לנורית פרי, לכן אגיב ראשית לנורית, שיר מלא משמעויות, ובסיכומו געגוע,
אפשר היה לכתוב אולי
אני מתגעגעת
מתגעגעת….. ועוד לאבי עליו השלום.
ואז זה היה שיר געגוע.
מלינים עלי שאני מגיבה תגובות ארוכות, ואני מלינה על תגובות קצרות,, ולא אין לי כל כוונה לפגוע בכבודך, ואולי נוכח שיר שכזה אין בכלל לפתוח כל דיון.
אבל אני מוצאת בו שמים ארץ ומלואם. לא רק שירה, אלא אפילו סיפור.
הלכתי לבדוק את המשמעות בארה של מרים, מכיוון שהשם הזה מופיע בספרות ומצאתי שמקורו בספר במדבר, והוא מתאר באר מוות שליוותה את בני ישראל בנדודיהם במדבר, ויש אומרים שבארה של מרים משולים לדברי שירה.
השיר אינו לפני, אבל אני מוצאת בו קינה, קינה על שאין עוד אנשים כאבי הכותבת, קינה על ערכים שנספו יחד עימו ללא שוב, ביטחון של הדוברת בשיר ששמים ומלואם נפתחו בפני האב שעבר מבית החולים שערי צדק אל שערי אל שלמעלה.
אולי מזכיר השיר את "נוסח" של בן ציון תומר, בהבדל שבין הדורות השונים – אבי חי בחום ובמוצק ועם אלוהיו, ואני עם עיט, ביתי ברוח.
מה שמוזר הוא שאני נעה בשיר דווקא בין טבריה לבין ירושלים.
ישו הלך על המים, ולחופה של הכנרת מולים דגיגים ומכיתות.
היה זה נס ברוח אלוהים היהודי. כי שם בטבריה מצוי קבר הרמבם וקבר בן יוחאי, וטבריה היתה בין הערים הקדושות ליהודים מאות ואלפי שנות גולה, וכאילו אני עומדת על החוף, כי אני אישית גרתי שם ובטבריה פעמים רבות אפשר להרגיש הרבה קדושה בדיוק כמו בירושליים.
עמידה מול כותל הדמעות, הכותל המערבי בשעות של מלחמות הוא נורא ומלא הוד ושם ניתן לערוך הבדלה והשיר כולו נע בין קדושה לבין טומאה, סנדליה של הדוברת שאצה רצה אחר אביה נתקלות בגללי חמור, אבל ההבדלה ערוכה כולה בשמים ממינים ומריחות שונים.
רות היקרה,
אבי לא דמה לאביך במאומה. כל שכתבתי כאן הוא מתוך הערצה לזכרון הנהדר והנאדר הזה ולשלל האמירות הנוקבות בהן את נוקטת.
הביטחון שאביך עלה ונעטף באלוהיו בשמיים כבמעיינות של ישועה.
הפער האדיר בין הדורות כי שהוא בא לידי ביטוי בשיר.
כתבתי שאבי לא דמה לאביך. קשה היה לחוש קרבה לאבי. כאשר הייתי קטנה הייתי קרובה אליו אבל גם יראתי מפניו יראה גדולה הוא היה סמכותי וכל הבית שרה בצל סמכותו.
אבי היה אתאיסט מוחלט מכיוון שכל משפחתו נספתה בשואה. ועד סוף חייו סבר שאם כל כך הרבה יהודים מתו, היכן היה אלוהים. הוא לא שאל זאת פילוסופית, אלא מתוך כאב נוראי.
יהדות ספגתי מסבתי אשר מצד אימי שהקפידה על קידוש ועל שבת כהלכתה ועל סדר פסח, וכולם נענו לה וחיו בצילה באהבה ובהערכה.
אספר לך בקצרה, אגב שירך,
במלחמת ששת הימים לא גיסו את אבי. בפסטיבל הזמר נעמי שמר חברה את ירושלים של זהב שהפך להמנון הלאומי. ששה חמים הסתובב אבי בבית עצבני וחסר מנוחה מחכה שיקראו לו לצבא, ודי מהר הסתיימה המלחמה, ואז נסענו לבקר בעזה, ובירושלים, ובמג'דל שאמס. הייתי ילדה בת 14, ומעולם לא לקח אותי אבי לבית כנסת, אבל היתה בו גדולה עצומה לאהוב כל כך את החיים האלה.
הזכרתי את אבי בהמשך לאביך, נגעתי רק בקצה קציהו של האהבה שאני מרגישה שחשת אל אביך, אהבה וכל כך הרבה הערכה על כל מה שהעניק לך בחייו ומה שהתמעט ופחת לאחר מכן.
וטוב שיש לך זכרונות כאלה על אביך, ויפה בעיני שאת מאמינה בו כל כך ויפה עוד יותר על כל שהעניק לך כילדה וגם כבוגרת ועל הקרבה האדירה שבין בת לאביה.
השיר רות הוא כמו שאמרתי עולם ומלואו וכאשר את כותבת על הקרובים אליך את מתגלית במלוא כשרונך ודבריך כולם אלו שירה טהורה ללא חת.
בהרבה הערכה
חוה
חוה שלום,
תגובתך ארוכה ומקיפה וגם מתחברת בהשוואות ביוגרפיות. תודה רבה.
אעיר רק, כי דומני שלא ברור כי בארה של מרים נדדה עם העם לפי המסורת ושקעה בימה של גינוסר, הכנרת ומשם ינבעו מים נחוצים בנמשך…
באשר לכונים למלכת השמים: הכוונה לאפיית עוגיות כנראה לאלילה המולכת בשמים ושנגדה מתריעים הנביאים.
באשר לאביך, זכרי את הטוב.
שלך רות
נורית,
אכן זה געגוע למה שהיה ומבט בהווה.
תודה, רות
מאוד יפה , תודה
שלום שגיא,
תודה שקראת. ואהבת.
[האם היתה -יש לך משפחה בחיפה?]
רות
זהו שיר שאילו למדתי באוניברסיטה היייתי רוצה לכתוב עליו עבודה שלמה, בגלל ריבוי רבדיו ומנעדיו ומשמעויותיו, ואם להשתמש במה שירי ציינה – קופסת הקונסרבים – היא מסמלת רובד אחד בלבד – לשוני ותימטי. וצרה כאן היריעה להכיל. רק זאת שזכית באב שזכה שתכתבי שיר שכזה על סף הפרידה.
ענת שלום,
תודה על המחמאות. שמחה שאהבת את השיר.
רות
וואו רות! מה שאת עושה עם המקורות כדי לתאר חוויה של אובדן
וכמה אירונית שירתה של הבאר הסתומה בבית חולים מעיני הישועה
אני מאד אוהבת את מוטיב הבאר ובספרי לאורה יש פרק שלם שהוא ורסיה שלה
"הבאר של לאורי" אצלי היא אנלוגיה ישרה
אצלך היא כואבת צורבת אירונית
שירה על אובדן של עולם שלם ומלא עם מות האב
שירה במיטבה רות
חנה יקרה, תמיד שמחה על מה שאת מרחיבה בשיר. ואם גם את השתמשת בבאר, בלי ספק היא תשפיע ברכה.
תודה על דבריך הנפלאים
רות
השיר שכתבת מתכתב עם העולם הפנימי שלי באופן מוחלט:אני באה מרקע דתי למדתי בבתי ספר דתיים ואבי היה הלפיד ועמוד האש בחיי,כך שיכולתי להזדהות עם כל מילה שכתבת ולרדת לעומקה.שיר נפלא כמו מזמור מספר תהילים.
עפרה
שלום לכם,
קש ה לי עתה להגיב אישית כמתחייב, לפחות בעיני, על גל התמיכה בשיר. ישנן תגובות שונות ואולי יעמוד לי כוחי להגיב בפרוטרוט. הינתיים תודה מקרב לב
רות
הי עפרה,
כמו מזמור תהלים אמרת, לפחות בכותרת במקום "על מות לבן" שיניתי לאב…
מעניין הרקע הדומה, את מסתמא אינך חיפאית במקור?
רות
רות,שיר מלא עוצמה,אסוציאטיבי,רגשי,יחד עם התבוננות ואמירה שכלתנית בשילוב המקורות עם חיי המשוררת.תודה לך
חסיה
ברוכה הבאה חסיה,
שמחה על קריאתך המעניינת בשיר.
תודה, רות
היי רות יקרה,עד גיל 18 חייתי בעיר עכו אחר כך עברתי למרכז
שירייך יפים רות
זה אחד המיוחדים
למרות אורכו הוא מחובר דרך תיאור מערכת המוות
והחיבור עם האב בילדותך היפה בבתים האחרונים
התיאור של נטילת הידיים נפלא
ובתווך את מתארת בכאב את המצב היום
״לאן הגענו״
תודה רות
דוד יקר,
כמה יפה שהגבת, ואיך הגבת, שיר זה יקר לי כיוון שכל מילה בו מחזירה לי עשרות תמונות וזכרונות, אבי היה יקר ומיוחד.
תודה שוב,
רות
שירייך יפים רות
זה אחד המיוחדים
למרות אורכו הוא מחובר דרך תיאור מערכת המוות
והחיבור עם האב בילדותך היפה בבתים האחרונים
התיאור של נטילת הידיים נפלא
ובתווך את מתארת בכאב את המצב היום
״לאן הגענו״
תודה רות
אני מכיר כמובן את הפראפרזה על תהילים ט' יש בספרי שיר שזו כותרתו.
השירים שלך רות כל כך מרובדים, וזה גם רחב יריעה שאפשר ממש לכתוב דוקטורט על הדרך שבה את משתמשת בחומרים הארציים, ובמקורות הספרותיים העבריים לאורך הדורות.
אפילו רחל הדהדה אצלי מ"רק שביל כבשו רגלי.."
ואיך ירושליים מחברת את זכרונות הילדות שלפני מלחמת השחרור,ומות האב שנים אחר כך.
שיר נהדר
תודה גיורא על הקישור לתהלים ט'. נכון החשיבה והכתיבה שלי הן אסוציאטיביות, כמו החיים.
שמחה שאהבת את השיר [שממנו הורדתי כשליש בשעתו. שליש שאהבתי, אבל – מרבה הקשרים , רחוק ןקרוב…]
טוב, שוב תודה
רות
רות, שיר אמיתי, לפעמים קשה כמו החיים…יתר הקוראים עזרו לי להבין…
נגעו לליבי שורות כמו "…אבי מת עת שרתי באוזניו…" או הקטע המופלא על בקשתו לנטילת ידיים… "… ידו בידי…"
תודה עקיבא על דבריך,
כל טוב
פורים שמח
רות
היי רותי את נוגעת בפניות הדקות של הראש בסיבוב הקטן כשניכנס לתמונה עוד פרט ועוד פרט
קראתי וחזרתי ושוב
להתראות טובה
הי טובה,
אוהבת את סיבוב הבורג.
שלך
רות