ילידת חיפה תש"ג, מתגוררת בירושלים.
למדתי מיקרוביולוגיה וביוכימיה, עברתי לספרות עברית ולשירת ימי הביניים.
תקופה מסוימת שהיתי עם משפחתי בניו יורק ומ - 1979 מתגוררת בירושלים.
ביקורת ספרים,עריכת במה רבעון לדרמה, תרגום ספרות, עיון ושירה; עריכה לשונית עסקתי בכתבי יד [מעט],פירסומים בעיתונות. שירים, סיפורים קצרים, רומנים, ספרי ילדים, שני ספרי שירה
המסכה המוקפדת שולטת על הריק,אבל האדם מתנועע באי נחת מתחתיה,אם כי לעתים המסכה היא האדם האמיתי .כי תחת המסכה האדם מתיר לעצמו להציג את כל רפרטואר יכולותיו.עפרה
רות, מאד מעניין השיר שלך…במיוחד לאור העובדה שבמאה ה 21 יש הרבה יותר לגיטימציה לגברים להתחבר לצד הנשי שבהם, ואילו בתיאטרון הנו שיחקו רק גברים. המסיכה היא זו שנתנה את הלגיטימציה הזאת. בשיר שלך, לא רק שמדובר בדמות אשה, אלא נשמת אשה שמתה. מצמרר ומעורר מחשבה כאחד…
חנה,
באיזה בלוג הגבתי על דבריך שם, אבל הבלוג ההוא אבד לי בערפילי מירב הבלוגים – על כן אני חוזר על דבריי שם – אולי ברוב הימים אמצאם: את נהדרת מהרבה כיוונים, ואת עוקבת ומתלווה למירב הבלוגים פה. אבל מה יהיה על ספרך הבא? תספיקי?
בהוקרה
משה
תודה לכולכם ידידי היקרים,
שמחה על תגובותיכם המגוונות בחג פורים שבו האני מבקש להפוך למשהו שהוא מתאווה לו, להתעצם, וכאן מסורת אחרת מעניינת לא פחות.
כל טוב
רות
מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
.jpg)
נדמה שגם אנו עוטים את מסכות קיומנו העכשווי המפואר בהתרסה או בהתעלמות מעתיד ידוע….
(אף על פי כן)פורים שמח
תמר
המסכה המוקפדת שולטת על הריק,אבל האדם מתנועע באי נחת מתחתיה,אם כי לעתים המסכה היא האדם האמיתי .כי תחת המסכה האדם מתיר לעצמו להציג את כל רפרטואר יכולותיו.עפרה
רות, מאד מעניין השיר שלך…במיוחד לאור העובדה שבמאה ה 21 יש הרבה יותר לגיטימציה לגברים להתחבר לצד הנשי שבהם, ואילו בתיאטרון הנו שיחקו רק גברים. המסיכה היא זו שנתנה את הלגיטימציה הזאת. בשיר שלך, לא רק שמדובר בדמות אשה, אלא נשמת אשה שמתה. מצמרר ומעורר מחשבה כאחד…
חג שמח רות
יפה
ובזכותך למדתי מה זה תיאטרון נו
מאוד יפה ומעניין, רות
מסכה הרבה פעמים מאפשרת לשחקן להיות יותר אמיתי מאשר בלעדיה, להתחבר לרגשות חבויים, וזה קורה גם בשיר שלך כשמסכת המוות מחברת לחיים
פורים שמח!
שיר טוב במיוחד השורה האחרונה המתארת כמה קשה לחיות תחת מעטה המסכה
המשך לתגובתי למעלה
ומתארת (השורה האחרונה) את האין שליטה למה שנראה לנו כשליטה
הריק תמיד יבצבץ לו…
חנה,
באיזה בלוג הגבתי על דבריך שם, אבל הבלוג ההוא אבד לי בערפילי מירב הבלוגים – על כן אני חוזר על דבריי שם – אולי ברוב הימים אמצאם: את נהדרת מהרבה כיוונים, ואת עוקבת ומתלווה למירב הבלוגים פה. אבל מה יהיה על ספרך הבא? תספיקי?
בהוקרה
משה
הפוך:
בדרך כלל אנחנו עוטים מסכות כדי להסתיר את מה שבפנים.
ואילו כאן "המה שבפנים" נאבק להשתחרר מעול המסכה.
תודה לכולכם ידידי היקרים,
שמחה על תגובותיכם המגוונות בחג פורים שבו האני מבקש להפוך למשהו שהוא מתאווה לו, להתעצם, וכאן מסורת אחרת מעניינת לא פחות.
כל טוב
רות
רות,
אז מה זהת שיר מסכות לפורים?
אך למה סיימת בברכה "פורים שמח" אם השיר על מתה? (מילא שהיא על אישה, נשים תמיד מחופשות… הה-הה-הה).
גם אני צריך לנסות קצת להתחפש, אז התחפשתי פה למיזוגיניסט.
המסיכה היא עילה, משה. השיר הוא על הכורח להתחפש, במקרה זה בתיאטרון היפני המסורתי.
רות