מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
פיתוי
לֹא הָיְתָה טָעוּת
בָּחַרְנוּ בְּעֵץ הַדַּעַת
לַחְתֹר דַּרְכּוֹ
לְעֵץ הַחַיִּים.
הָיְתָה זוֹ שְׁטוּת
לְהִתְפַּתּוֹת בְּלִי דַעַת לַדַּעַת…
וְעַתָּה אָנוּ חוֹתְרִים לָעֵץ הָאַחֵר
עֵץ הַחַיִּים הָאֲרֻכִּים מִנְּשׂא –
שֶׁפִּרְיוֹ מְלָאכוּתִי
אַרְסִי מִחוּץ לַגָּן הָהוּא.
תשע"א
היי רןת
בואי נדבר על הפיתוי
הפיתןו עושה שינוי, החשק דןחף אץ האדם.
בבבבבלי דעת לדעת
נפלא… מה אנחנו יודעים?
להתראות טובה
טובה,
אפשר לראות את זה גם כך, יש משהו בדברייך…
רות
איזה היפוך נהדר, אירוני ומר את עושה לסיפור גן עדן:
חיים ארוכים הם ברכה בתוך הגן. אך הארכת החיים, שהדעת- הרפואה המודרנית מביאה, היא מלאכותית וגורמת לעיתים לחיים ארוכים אך מלאי סבל.
תודה לך גיורא, אתה קורא את השיר דרך מחשבתי שלי, שאומנם לא הייתה כך תמיד, אך התוודעה למציאות דרך השיר שנכתב.
אכן, נכון כנכון היום, וזה נקרא "תוחלת חיים", הפרוגנוזה היא משהו אחר, שאולי בעקבות תחזיותיה היינו מוכנים לוותר.
לאה
איזו הגדרה דו משמעית! "תוחלת חיים"!
תודה לך לאה.
בסופו של דבר, רות, הדרך אל (עץ) החיים הארוכים, עוברת דרך (עץ) הדעת. כנראה שכאז כן היום, שני העצים הללו מקיימים יחסי גומלין. וזה עולה מן השיר המעניין שלך.