מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
סמבטיון
בִּקַּשְׁתִּי לְהַדְלִיק נֵרוֹת
וְאָז פָּרְצָה הָרוּחַ.
כֵּן, חַלּוֹן פָּתוּחַ וְדֶלֶת פְּעוּרָה.
אַךְ הַנֵּר כָּבָה מֵרוּחִי הַנּוֹשֶׁבֶת
אֶל מֶרְחָב שֶׁמֵּעֵבֶר לַדָּלֶת אַמּוֹת.
הַנֵּר הָאַחֵר הִשְׁתּוֹלֵל וְזָלַג דִּמְעוֹת חֵלֶב עֲכוּרוֹת,
מְפַסֵּל מַשֶּׁהוּ סְתָמִי, גָּלְמִי,
– הַפְּתִיל הוּצַף שַׁעֲוָה
שֶׁרֵיחָהּ מַרְתִּיעַ.
(הֲכִי יֵשׁ אוֹת בַּמַּרְאוֹת
הַשָּׁבִים לֹא אַחַת?)
עֵינֵי הַלַּהַב בּוֹעֲרוֹת עַתָּה
הָרֵיחַ נָמוֹג
וּסְלִיל הֶעָשָׁן הַדַּקִּיק הִתְאַבֵּךְ וְנִמְסַךְ בַּחֲשֵׁכָה.
וַאֲנִי עַל עָמְדִּי
נֵר זָעִיר כָּבוּי
לְלֹא פָּמוֹט הַכֶּסֶף
לְלֹא בְּרָכָה.
קוֹלוֹת עֵרָנִיִּים נִשְׁמְעוּ בַּמִּסְדְּרוֹן
אַחַר נֶאֶלְמוּ הַפְּסִיעוֹת.
עֵינַי שָׁטוּ אֶל חֲשֵׁכָה מְכֻכֶּבֶת
מְהַבְהֶבֶת
בְּאוֹתוֹ מוֹרְס שְׁמֵימִי
מִבַּעַד לַחַלּוֹן
שָׁם מֻפְגָּזוֹת הַטָּעֻיּוֹת בִּנְהוֹרוֹת,
בְּמִסְפָּרִים בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִיִּים,
מַרְטִיטִים מֵעֶצֶם הֱיוֹתָם,
וְכָאן –
שְׁנֵי נֵרוֹת נִפְסָדִים
מִתְיַמְּרִים לְהַעֲתִיק בְּרָקִים וּנְגוֹהוֹת
לְעֵינַי הַכָּלוֹת.
שַׁבָּת.
יָדַי קָצְרוּ מֵהוֹשִׁיעַ
וְגוּפִי פָּמוֹט נִשְׁבָּר
מוֹנֶה יָמִים וְדַקּוֹת וּשְׁנִיּוֹת
מְיַחֵל לְאֵיזֶה דָּבָר –
לָאוֹר הַזָּרוּעַ
לִנְחִילֵי הַכּוֹכָבִים הַחוֹלְפִים
בַּסַּמְבַּטְיוֹן הָעֶלְיוֹן.
__ __ ___ ___ ___ ___
הִנֵּה
הִנֵּה הִנָּם נֵרוֹתַי
שָׁטִים בִּנְהַר הַלַּהַב הַהוּא…
מְאִירִים הַכֹּל!
רות הי,
יפה. מאיר באור נגוהות את העצבות שלנו מול אינסופיות הטבע, אך גם מצית אור של נחמה (ואולי גם של גאולה?).
תודה — צדוק
צדוק הי,
תודה על תגובתך המבהירה והיפה לשיר.
אוהבת
תודה מירי יקרה.
תודה מירי יקרה.
רות היקרה
כל כך יפה, הכל מואר
ועוד לא שלחתי לך
שלך טובה
גם אם הגוף "פמוט נשבר" יש נחמה באור הגדול ש"בסמבטיון העליון", "בנהר הלהב ההוא…" – הנהר המפחיד אך גם מושך בחבלי קסם. שיר עשיר ומלא אור – למרות השבר. מרשים, רות.
תלמה, תיארת נכון את המצב האנושי-קוסמי. בהזדמנות זו אומר, מה שלא נקלט משום מה פעמיים שמאמרך המשווה בין הסופרים -שווה ונקרא בשקיקה.
טובה יקרה, תודה על מה שאת כותבת, רות