מוֹדָע מִזְּמָן אַחֵר כותבת, מתרגמת ועורכת
דַּיָּירֵי שִׁכּוּן מְעֹרָב
הָיָה זֶה עוֹרֵב עָנָק שֶׁתָּפַס אֶת מְקוֹם הַיוֹנִים
עַל חוּטֵי הַחַשְׁמָל מִמּוּל.
אוּכְלוּסִיָּה מְעֹרֶבֶת
נְפוּחָה מֵחֲשִׁיבוּת עַצְמִית וּמִשְּׁיָרֵי אַשְׁפָּתוֹת
פָּרְחָה לְכָל עֵבֶר
בְּצִבְעֵי אַסְפַלְט…
גַּם הוּא גַּם הֵן נְפוּחֵי חֲשִׁיבוּת מִיתוֹלוֹגִית
קוֹרְעִים וּמַהְגִים בְּלַעַז צִפּוֹרִי
מְסַמְּנִים טֵרִיטוֹרִיּוֹת לְרֶגַע.
בְּתָא הַתְּרִיס הַפָּרוּץ מֵעַל חֲלוֹנִי מְקַנֶּנֶת מִזֶּה שְׁנָתַיִם
מִשְׁפַּחַת עֶפְרוֹנִים
וְחוּטֵי הַכְּבִיסָה מַקפֵּצוֹת לְתִרְגּוּל וּנְסִיקָה.
אֲנִי מַשְׁקִיפָה בִּזְהִירוּת מִקִּנִּי הַזְּמַנִּי,
תְּנוּעוֹתַי מְדוּדוֹת
כַּמָּה חֲבֵרִים נוֹתְרוּ לִי?
מַשְׁקִיפָה מִבָּעַד לְתָא הַזְּכוּכִית
בְּתֵיבוֹת שֶׁהָפְכוּ עִם הַזְּמָן לְמִגְדְלֵי בָּבֶל צְפוּפִים
הֲיֶעֱרַב לְאָזְנָם שִׂיחַ מְגֻמְגָם וְלוֹעֵז
שֶׁל יְצוּר כְּרוּת כָּנָף שֶׁכְּמוֹתִי –
דֶּדָּלוֹס מֻחְמָץ
בְּקוֹמָה חֲמִישִׁית,
מְדַדָּה בֵין חֲדָרִים,
מְנַקֶּרֶת פֵּרוּרִים מִצַּלַּחַת
מְקַבֶּצֶת נוֹצוֹת כְּדֵי לִכְתֹב מַשֶּׁהוּ
לְהַשִּׂיחַ
וְלוּ עִם שְׁכֵנַי צְמוּדֵי קַרְקַע
בִּשְׂפָתֵנוּ הַיּוּמְרָנִית.
הָעוֹרֵב וְהַיּוֹנִים מַשְׁמִינִים.
בָּעַרְפִּיחַ אִבְּדוּ נוֹצוֹתֵיהֶם אֶת הַבֹּהָק.
הָאִם מִשּׁוּם כָּךְ מְתַרְגֶּלֶת
מִשְׁפַּחַת הָעֶפְרוֹנִים
לַהֲטוּטֵי מָעוֹף מֻרְכָּבִים עַל חוּטֵי הַכְּבִיסָה?
וַאֲנִי מַבִּיטָה בַּלַּשְׁלֶשֶׁת וּמִתְחַנֶּנֶת בְּאֵלֶם, הִשָּׁאֲרוּ עוֹד.
הַנִּיחוּ לְאֶרֶץ נוֹד.
רות יקרה,
שיר מקסים. תיארת בדיוק גם אותנו, המשוחחים גם עם ציפורים מארץ נוד לארץ נוד.
שבת שלום
תודה לך על דבריך עקיבא יקר. שמחתי.
שיר מורכב ויפה מאד. הסיטואציה הבסיסית מזכירה לי את סיפורו של "איש הציפורים מאלקטרז". אותו אסיר מבודד בתא, שהקשר היחידי שלו עם העולם היה דרך הציפורים שנחתו על סורגי תאו, והוא הצליח עם הזמן להיות מומחה עולמי לציפורים. צר לי שגם את רות הנהדרת, הופכת להיות מומחית לציפורי הכאב.
שבת שלום גיורא
גיורא יקר,
אם קראת את "יורד הים הישיש" לקולרידג', הרי שם האלבטרוס הוא הוא העוף האהוב תחילה והמאשים אחר כך… הגורם למסע תלאות. כך שקשר בין אנשים לציפורים הוא עניין טעון ומסובך מימות נוח דרך אלקטרז לימינו… תודה על דבריך הנפלאים.
רות הי,
יפה הכמיהה להתמדת מצבנו עם הדרים עימנו עלי אדמות, כשבצידה הצער וההשלמה עם יצר הנדודים.
תודה על שיר שגם יש בו מברכת ההלל.
שבת שלום — צדוק
איזה שיר מרגש ומדהים תודה רות!
תודה לך מירי יקרה.
שיר מרגש מאד- המבט הזה אל העולם הציפורי ואחר כך פנימה עשיר ואמיתי וכתוב נפלא
תודה לך ריקי על תובנותיך לשיר. שמחה עליהן.
כשזה נוגע בבעלי כנף או בכרותי כנף, אני נחנקת. ההשקה בין המשקיפה מהתריס ובין מנקרי הפירורים המתחלפים מרעידה מיתר.עדין ומיוסר.
שמחה שהשיר נגע ללבך, לבנה. תודה על דבריך.
רות
רות הי,
יפה הכמיהה להתמדת מצבנו עם הדרים עימנו עלי אדמות, כשבצידה הצער וההשלמה עם יצר הנדודים.
תודה על שיר שגם יש בו מברכת ההלל.
שבת שלום — צדוק
מאוד אהבתי את השיר. למרות הדמיון הרב של האנשים לבעלי הכנף יש להם מין עליונות.
מיכל יקרה
תודה על תגובתך. את ודאי מתכוונת לעליונות של בעלי הכנף על המקורקעים, לא כן?