כל דמיון לפרשת עמנואל רוזן, מקרי בהחלט

זֶה הָיָה בְּמֶרְחַב מוּאָר .

מֻגָּן מִלַהַט הַחַמָּה

חָף מִכַּוָּנוֹת זִמָּה, 

נעתי בַּמְהִירוּת

הַמֻתֶּרֶת בְּגִילִי . 

הַמִּתְלוֹנֶנֶת,

     מוֹדֶל סְפּוֹרְטִיבִי,

עָקְפָה בְּלִי לְאוֹתֵת

נִכְנְסָה לִשְׂדֵה הַרְאִיָּה

חָצְתָה בְּהִתְגָרוּת    

קַו רָצִיף שֶׁל מַבַּטִי

וּלְפֶתַּע הֵאֵטָה.  

עַל עֶרְיוֹתֶיהָ, עוֹר נְעוּרִים

דָּבוּק אֵלָיו, בַּד שָׁקוּף  

וּבֵין עוֹר לְאוֹר,אֲפִילוּ

דִּמְיוֹן לֹא יַחְדוֹר
 

 

 

וְכָךְ, עִקְבָה

בְּתוֹךְ עִקְבָה

הִרְחַקְנוּ לֶכֶת

וַאֲנִי נִשְׁבָּע לָךְ,

אֲדוֹנִית עוֹלָמִי,

לַמְרוֹת הַבְּשׂוֹרָה

שֶׁעָלְתָה מִבְּשָׂרָהּ

לֹא שָׁלַחְתִי לָהּ מִסְרוֹן

וְלֹא בִּקַּשְׁתִי מָשׁוֹב 
מֵאֲחוֹרֶיהָ.