בננות - בלוגים / / בעקבות 'קפלה קולות' – פסטיבל המשוררים ה-16 במטולה
גילגול איטי
  • אהוד פדרמן

        דברי ימים אבודים  " וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים, שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְך יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים, תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה."     וּבִשְׁנַת הַחֲמִשִּׁים, הָעֳלוּ בָּאוֹב עַצְמוֹת אָבִי שֶׁכִּמְעַט נָמוֹג בַּעֲנַן עָשָׁן שֶׁל דּוּבֶּק 10 וְהוּא בֵּן אַרְבָּעִים וְתֵּשַׁע   עַצְמוֹת הַשָׁנִים בָּהֵן מִלּוֹתי עָבְדוּ אֶת הַמִּסְפָּרִים                   עֲצוּמוֹת עֵינַיִם וְלֹא הִשְׁמִיטוּ וְלוּ חוֹב אֶחָד   הַשּׁוּמָן שֶׁצָּבַרְתִּי עַל בְּשָׂרִי לְכַסּוֹת אֶת שְׁרִירוּת הַלֵּב עַד-לֹא-יָדַע שֶׁאַהֲבָה וּכְאֵב תְּחוּשׁוֹת נִרְדָפוֹת הֵן   וְעוֹד בְּעֹצֶם מֶחְדָלֵי יָמַי,       רִבְבוֹת שָׁעוֹת אֲרוּרוֹת שֶׁעֻכְּלוּ בְּשֵׁרוּתָיו שֶׁל מֹלֶךְ הַמִלְחָמוֹת, יֵשׁ/יֵשׁ בְּרֵירָה   שְׁנוֹת שִׁירָה עֲצוּרָה שֶׁבִּלִיתִּי בְּמוֹסָד הַצַּעַר 'נְעוּרִים מְאֻשָּׁרִים' עֲצָמוֹת רַכּוֹת שֶׁל שְׂפַת אֵם, סְחוּטָה מִשִׂפְתֵי אָב עָיֵף, קְפוּצוֹת בֶּאֱמוּנָה שֶׁמִּלּוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבוֹת, שְׁאוּבָה מִפְּטָמוֹת בּוּרוֹת   שׁוֹפְעוֹת אַהֲבָה מְפֻטְפֶּטֶת הַיּוֹנֶקֶת אֶת אִיד קִיוּמִי.   וּבִשְׁנַת הַיּוֹבֵל   קָרְמוּ עוֹר מְצֻלָּק מַצַּע לְדִבְרֵי    יָמִים אֲבוּדִים. בוגר התכנית לכתיבה יוצרת באוניברסיטת חיפה. ספר השירים , ' רחיפאי' ראה אור בהוצאת אבן חושן בשנת 2007   ספר השירים ' ויהי קול', ראה אור בהוצאת פרדס בשנת 2013 .    שירים רב-פסיגיים, חד-עונתיים, נטמנים פה ושם במטע הבננות

בעקבות 'קפלה קולות' – פסטיבל המשוררים ה-16 במטולה

במסגרת מפגש שנקרא "המהגר הרב-לשוני בשירה הישראלית": על משוררים שזהותם נקרעת בין עולמות לשוניים שונים.שוחח בני ציפר עם אמיר אור, ויסאם ג'ובראן ורות קרא-איוונוב קניאל. ויסאם גובראן ניגן גם קטעי מוסיקה בעוּד. המפגש הוליד את השיר הבא


וְתָּשִּׁית שלום בין זרעי לבין זרעך                    
                                                                                       
לויסאם ג'ובראן

הַמִּלִּים הַסְתוּמוֹת בִּשְׂפַת אִמְךָ
דִּבְּרוּ אֵלַי מַחֲלֹקֶת
וְאִם אֶתְעַלֵּם מֵהַמִּלִּים
אָז הַמִּבְטָא
וְאִם לֹא הַמִּבְטָא,
הַמַּבַּט הַחוֹדֵר
הַמְשַׁחֵר ל…
 
וְאָז חָצוּ אֶת הַתְּהֹם
צְלִילֵי עוּד שְׁבוּר צַוָּאר
רִפּוּ אֶת אֶגְרוֹפַי
רִפְּאוּ לְרֶגַּע
אֶת נַפְשִׁי
רְדוּפַת הָאֵיבָה.

לִבִּי הִקְשִׁיב לְלִבְּךָ
הַמַּשְׁמִיעַ צְלִילִים
בִּגְנוּת קוֹל אֱלֹהִי
שֶׁבּוֹרֵא לוֹ כְּחֵפְצוֹ
הָאָדָם.
 
וּבֵין הַתָּוִים, נִתָּן לְהָבִין
שֶׁיֵּשׁ תַּשְׁתִית לְשָׁלוֹם
בֵּין זַרְעִי לְבֵין זַרְעֲךָ.

תגובה אחת

  1. גרשון פדרמן

    התחברתי לשיר. אנחנו מאותו בית שמחפש את הקשר. השימוש במילים המועטות, הנבחרות, מתמצת את הרצון לקשר ושלום.
    לו יהי
    גרשון

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאהוד פדרמן