גילגול איטי ממשש נוף , טועם אהבה, רואה חשבון, שומע זמן. יום יבוא ויריח פרחים מן השורש
שיר שכתבתי לפני למעלה מעשר שנים ומשום מה הוא נשמע אקטואלי גם בחורף 2010
קיץ 2000
זִקְנֵי צְפַת גּוֹרְסִים בְּפֶה חֲסַר שִׁנַּיִם:
מֵאָז הַרָעָשׁ שֶׁהֶחֱרִיב אֶת הָעִיר
לֹא הָיָה כָּאן כָּל כָּךְ חַם
וְלֹא מַאֲמִינִים לָהֶם כִּי מָה הֵם מְבִינִים
רוֹעֲדִים וְאוֹמְרִים שֶׁזּוֹ הַאֲדָמָה
עַכְבָּרִים לְכוּדִים בִּסְפִינָה בּוֹעֶרֶת
עֲשָׂרוֹת כְּבָר מֵתוּ בְּגַּל חֹם בְּיָוָן
רֶגַּע, אֵלוּ נַחֲלֵי הַכַּרְמֶל
שֶׁמִתְפַּשֶּׁטֶת בָּם אֵשׁ
וּמְפַתָּה בָּתִים בִּלְשׁוֹנָהּ
פְּלִישָׁה שֶׁל מִדְבָּר
עַתִּיקוֹ שֶׁל עוֹלָם
הַצָּבָא הַגָּדֵר וְהַיָּם
עֶרְכָּם הַמִּצְטַבֵּר כְּקַּו-מָגִ'ינוֹ
תְּכֵלֶת לָבָן
תְּכֵלֶת לָבָן
מֶזֶג-הָאֲוִיר לֹא פַּרְטְנֶר לְהֶסְכֵּמִים
בּוֹאוּ נַכְרִיז עוֹד מִלְחָמָה אַחַת וּלְתָּמִיד
שֶׁתַסִּיחַ אֶת הַדַּעַת
מֵהַחֹם הַנּוֹרָא .
אש נוראה. תודה על השיר
מדהים איך על פי שירך אהוד דבר לא השתנה, גם לא מזג האוויר אויב העם, ולא אלו שגם אם אינם היסטוריונים מחובתם העליונה ללמוד היסטוריה ואקולוגיה ומטאורולוגיה, כדי אולי לשנות במשהו את ההווה – למען עתיד אחר אבל כזה שייושם, ולא רק מובטח ביום שחור.