בננות - בלוגים / / משפחה עקורה…
גילגול איטי
  • אהוד פדרמן

        דברי ימים אבודים  " וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים, שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְך יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים, תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה."     וּבִשְׁנַת הַחֲמִשִּׁים, הָעֳלוּ בָּאוֹב עַצְמוֹת אָבִי שֶׁכִּמְעַט נָמוֹג בַּעֲנַן עָשָׁן שֶׁל דּוּבֶּק 10 וְהוּא בֵּן אַרְבָּעִים וְתֵּשַׁע   עַצְמוֹת הַשָׁנִים בָּהֵן מִלּוֹתי עָבְדוּ אֶת הַמִּסְפָּרִים                   עֲצוּמוֹת עֵינַיִם וְלֹא הִשְׁמִיטוּ וְלוּ חוֹב אֶחָד   הַשּׁוּמָן שֶׁצָּבַרְתִּי עַל בְּשָׂרִי לְכַסּוֹת אֶת שְׁרִירוּת הַלֵּב עַד-לֹא-יָדַע שֶׁאַהֲבָה וּכְאֵב תְּחוּשׁוֹת נִרְדָפוֹת הֵן   וְעוֹד בְּעֹצֶם מֶחְדָלֵי יָמַי,       רִבְבוֹת שָׁעוֹת אֲרוּרוֹת שֶׁעֻכְּלוּ בְּשֵׁרוּתָיו שֶׁל מֹלֶךְ הַמִלְחָמוֹת, יֵשׁ/יֵשׁ בְּרֵירָה   שְׁנוֹת שִׁירָה עֲצוּרָה שֶׁבִּלִיתִּי בְּמוֹסָד הַצַּעַר 'נְעוּרִים מְאֻשָּׁרִים' עֲצָמוֹת רַכּוֹת שֶׁל שְׂפַת אֵם, סְחוּטָה מִשִׂפְתֵי אָב עָיֵף, קְפוּצוֹת בֶּאֱמוּנָה שֶׁמִּלּוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבוֹת, שְׁאוּבָה מִפְּטָמוֹת בּוּרוֹת   שׁוֹפְעוֹת אַהֲבָה מְפֻטְפֶּטֶת הַיּוֹנֶקֶת אֶת אִיד קִיוּמִי.   וּבִשְׁנַת הַיּוֹבֵל   קָרְמוּ עוֹר מְצֻלָּק מַצַּע לְדִבְרֵי    יָמִים אֲבוּדִים. בוגר התכנית לכתיבה יוצרת באוניברסיטת חיפה. ספר השירים , ' רחיפאי' ראה אור בהוצאת אבן חושן בשנת 2007   ספר השירים ' ויהי קול', ראה אור בהוצאת פרדס בשנת 2013 .    שירים רב-פסיגיים, חד-עונתיים, נטמנים פה ושם במטע הבננות

משפחה עקורה…

 

 

 

משפחה  עקורה  
 
חוֹף הַכַּרְמֶל הַדְרוֹמִי, רֵאשִׁית הַסְּתָו
מִשְׁפָּחָה יְחֵפָה מִתְנַהֶלֶת בַּמֶּרְחַב
מוֹשֶׁכֶת מַבַּטֵי הִשְׁתָאוּת,
מִשְׁפָּחַת  מְהַגְרִים
טִפּוּסִים צְפוֹנִיִּים –
    אִישׁ דַּק, גָּבוֹהַּ וּשְׁרִירִי
      – לִפְרָקִים עוֹצֵר אֶת הַהֲלִיכָה,
        'עוֹשֵׂה מֶתַח' ,יוֹרֵד לִשְׁכִיבוֹת סְמִיכָה
    אִישָׁה מְעֻכֶּבֶת, רַחֲבַת גֵּו וּתְמִירָה
      – מְחַכָּה שֶׁהָאִישׁ יַעֲשֶׂה אֶת שֶׁלוֹ
    וְהַבַּת , נַעֲרוֹנֶת  חֲתִיכָה
     – עוֹשָׂה עַצְמָה לֹא שָׁיֶכֶת .
מִשְׁפָּחָה צְפוֹנִית
צְפוּנוֹתֶיהָ חֲשׂוּפוֹת  
    עוֹרָהּ  כְּבָר  כָּהָה לְיַם-תִּיכוֹנִי
    שְׂעָרָהּ עוֹדֶנּוּ  נוֹרְדִי, וְדּוֹהֶה
שָׂמָה פַּעֲמֶיהָ דָּרוֹמָהּ .
 
 
מִשְׁפָּחָה מִתְנַהֶלֶת בַּמֶּרְחַב  –
בָּרֹאשׁ, הוֹד רוֹמְמוּתוֹ הָאָב 
הָאֵם לִימִינוֹ, חֲצִי צַעַד אַחֲרָיו
הַבַּת לִכְאוֹרָה לֹא שָׁיֶכֶת 
לְמַעֲשֶׂה מְחַקָּה אֶת צְעָדָיו. 
מִשְׁפָּחָה צְפוֹנִית צוֹעֶדֶת דָּרוֹמָהּ  
בְּמִצְעַד פַּטְרִיאַרְכָלִי מִזְרָחִי
בְּרוּחַ מַעֲרָבִית  חֲלוּשָׁה .    
 

 

 

 

6 תגובות

  1. אני מטיילת הרבה בטיילת הזו (גם היום), והיא מקום מרתק לתצפיות ומרנין.
    "לטייל לרציף השפות", כשורה משירו של מרזוק חלבי (בתרגום ששון סומך), זה שם.

    • כנראה שמידי פעם, אנחנו חולפים איש על פני רעותו שכן בנוסף להיותי רחיפאי אני משמש מטעם עצמי כדובר שפת הים ומטייל כמעט בכל יום במקום עבודתי.

  2. היי אהוד
    אוהבת את הרעיון של השיר, את העקורה, התחושה הזאת מאוד חזק, הזרות.
    להתראות טובה

  3. אנטרופוגיה בשירה 🙂

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאהוד פדרמן