בוסתן הפירות משורר, מסאי, מתרגם
חושבני שבלב כל הפועל בשטח כלשהו – מלבד האוטטיסטים – עולה השאלה היל"גית: |"למי אני עמל?"
אלה המתלבטים באותה שאלה ראוי שיטו שכם אל רעיהם הסובלרים ו יביעו אומר, יכתבו מילת עידוד.
הכוונה היא – רק במקרה שהם רעי אמת, ולא רעי אמת.
השאלה: האם היה טעם לעמול על התרגומים? האם יש שכר לעמל המשורר?
לֵב שָׁבוּר
חֲסַר הוּא דֵעָה הָאוֹמֵר
כִּי מְאֹהָב הוּא כְּבָר שָׁעָה:
לֹא כִּי צִיץ חֶדְוָה נוֹבֵל:
תּוֹךְ כָּךְ הֲלֹא הוּא עַצְמוֹ שָׁאָה.
מִי יַאֲמִין אִם אֶשָּׁבַע:
"הֻכֵּיתִי דֶּבֶר שָׁנִים שִׁבְעָה"?
מִי לֹא יִצְחָק, אִם לוֹ אֹמַר פִּתְאֹם:
"אָבָק שְׂרֵפָה בָּעַר לוֹ כָּל הַיּוֹם"?
הוֹ מָה נָלוֹז הוּא הַלֵּב,
אִם בָּא בְּכַבְלֵי אַהֲבָה!
כְּאֵב אַחֵר – מוֹתִיר לִכְאֵב
אַחֵר מָקוֹם: זוֹ – לֶהָבָה!
שׂוֹרֶפֶת כָּל, מְעַכֶּלֶת:
תְּכַל לֵב כְּמַאֲכֶלֶת.
תַּפִּיל צְבָאוֹת כִּבִירִי רַב רֶשֶׁף,
הִיא דָּג טוֹרֵף וְהַלֵּב לוֹ טֶרֶף.
לוּלֵא זֶה כָּךְ, מָה, מָה קָרָה
לְלִבִּי, כְּשֶׁרְאִיתִיךְ?
לֵב הֵבֵאתִי תַּחַת קוֹרָה
אַךְ בְּעוֹזְבִי נִשְׁאַר עִמִּי רַק רִיק.
בָּא עַדֵךְ, עִמָּךְ נִשְׁאַר,
לְלַמְדֵךְ רַחֲמִים, שִׁתּוּף בַּצַּר:
אַךְ לִבִּי מֻכֶּה תְּזָזִית,
לְמַכָּה רִאשׁוֹנָה נִשְׁבַּר כִּזְכוּכִית.
אַךְ דָּבָר לֹא יֵט לְאָיִן,
גַּם לֹא יְהֵא לְרִיק מֻחְלָט.
לָכֵן אֶחְשֹּׁב – הַכֹּל עֲדַיִן
בִּי, אִם כִּי בִּמְפֻזָּר, לֹא בִּמְאֻחָד.
וְעַתָּה כְּשִׁבְרֵי דְּמֻיּוֹת
כִּרְסִיסֵי אֶלֶף זְכוּכִיּוֹת,
לִבִּי יָקוּם עוֹד, טֶרֶף יְשַׁחֵר,
לֶאֱהֹב אֲבָל לֹא יוּכַל יוֹתֵר.
THE BROKEN HEART.
by John Donne
He is stark mad, whoever says,
That he hath been in love an hour,
Yet not that love so soon decays,
But that it can ten in less space devour ;
Who will believe me, if I swear
That I have had the plague a year?
Who would not laugh at me, if I should say
I saw a flash of powder burn a day?
Ah, what a trifle is a heart,
If once into love's hands it come !
All other griefs allow a part
To other griefs, and ask themselves but some ;
They come to us, but us love draws ;
He swallows us and never chaws ;
By him, as by chain'd shot, whole ranks do die ;
He is the tyrant pike, our hearts the fry.
If ’twere not so, what did become
Of my heart when I first saw thee?
I brought a heart into the room,
But from the room I carried none with me.
If it had gone to thee, I know
Mine would have taught thine heart to show
More pity unto me ; but Love, alas !
At one first blow did shiver it as glass.
Yet nothing can to nothing fall,
Nor any place be empty quite ;
Therefore I think my breast hath all
Those pieces still, though they be not unite ;
And now, as broken glasses show
A hundred lesser faces, so
My rags of heart can like, wish, and adore,
But after one such love, can love no more.
השאלה, כאמור, אם היה ג'ון דון ראוי שתקראו את שירו? האם היה סביר להשקיע בו כוחות?
הרי עוד ניפגש.
בהוקרה
משה גנן
<אנחנו מכירים/הכרנו. לפני הרבה-הרבה שנים. טוב למצוא אותך פה:).>
ג'ון דון/דאן נראה לי היום 'דקורָטיבי', לא הרבה מעבר לכך.
למעשה, ולפי הראייה והקריאה שלי <דגש על 'שלי'>, היום הוא מעניין כדי ללמוד על התפתחות השירה האנגלית.
באשר ל-"למי אני עמל?" –
– בזמנו, השתלם לו, למשורר ג'ון דון/דאן. כך עד היום: הוא היה בין החשובים ונותר ככזה בלימודי ספרות אנגלית.
– האם הוא עדיין מדבר אל מישהו בן ימינו?
אין לי תשובה לשאלה הזאת. אמנם הוא לא מדבר אלַי, אבל זה משהו אישי-פרטני. אני לא קנה-מידה מעבר לעצמי.
באשר להשקעת כוחות המתרגם:
– האם המתרגם נהנה מהשקעתו בתרגום היצירה?
רק המתרגם יודע.
– האם יש הנהנים מהתרגום/מעבודת התרגום?
הנה אחת שקראה גם-וגם ומוצאת לנכון להגיב. זה אומר משהו.
—
תודה, משה. ושבת שלום.
רבקה ירון
לגב' רבקה ירוםן, תודה על תגובתך. ואמנם התודה שלי מאוחרת – לא נודע כי התגובה באה אל קרב הקוראה. מה לעשות – מעל חצי שנה שהיא הופיעה.
לעצם הענין – יש המתפעלים מדאן עד היום. קחי נא אולי בחשבון שגם שקספיר איננו מובן לכל וגם הוא נדמה לרבים מיושן וישן.
היום זכיתי לענין מישהי בתרגום שיר משירי דאן – מישהי המלמדת את שירו באיוניברסיטה (וכך זכיתי שמישהו מלמד אותי באוניברסיטה..)
מצטער שלא השגחתי בתגובתך כבר מזמן..