נַעֲרָה בַּצַּוָּארוֹן לַבֵּן
… וּבְיָדִי פְּנִינָה. אַךְ עֵינַי קָמוֹת
מוּל חוֹף עָכוּר
וְחַשְׁרַת סוּפָה וְסַעַר מֵעַל לַמַּעֲקֶה.
וְאַנָּה אֲנִי בָּאָה. מֵעַל צַוָּארוֹן צָחוֹר
הֶעָשׂוּי תַּחְרָה
שְׂפָתַי הַכְּווּצוֹת, עֵינַי הַרְחָבוֹת נְשׁוּאוֹת
מוּל עֶלְבּוֹן מְכַלֶּה
וּפְנִימָהּ, אֱלֵי הַחֲרָדָה
וּמָה עַל הַפְּנִינָה הַזּוֹ, בַּיָּדַי הַקְּמוּצוֹת.
Sorry, Gentlemen! – בתמונה המקורית היא מחזיקה פנינה!!! האמינו לי.
אגב, מוטיב האישה בחלון הוא איננו לגמרי חדש. הנה ביצוע עתיק שלו – לוחית שנהב מכלח, המראה אישה בחלון: המאה ה-8 לפנ"ס: מתוך האנציקלופדיה של התנ"ך, הוצ' ידיעות אחרונות, כרך ב, עמ' 16, אבל יש עוד בביצועים רבים מי ימנם.
תיקון קטן, יוסל ברגנר ולא בירגנר.
ציור מופלא. שיר יפה
תודה.
תיקנתי, בעקבות דְּבָרֶיךָ/ דְּבָרַיִךְ (איזה מהם?(
גם הוספתי תמונה.
אכן, משה ציור יפה ושיר יפה.
תודה שהבאת.
שוש
יפה האישה בחלון: שלך וגם של יוסל ברגנר.
יפים שני החלונות השונים כל כך.
לכולם וכולן – תודה.
לכולם וכולן – תודה.