בוסתן הפירות משורר, מסאי, מתרגם
פוסט זה נולד כתגובה על הפוסט של גליה:
הצעה לסדר ! (חדש), 01/09/2010 17:36:45
בחו"ל
בְּפִנַּת בֵּית קָפֶה פָּגַשְׁתִּי אֶת הֶלְוֵצִיָּה. "מֶה שְּׁלוֹמֵךְ? אֶל אָן פָּנַיִךְ הַקַּיִץ?" – שְׁאַלְתִּיהָ.
"הוֹ, רָחוֹק, רָחוֹק אֶסַּע. וּכְבָר בְּעוֹד חָדָשׁ"
"לִרְאוֹת נוֹף . מְקוֹמוֹת . אֲנָשִׁים…".
"יֵשׁ הַרְבֵּה .
"עַד אֶפְגֹּשׁ ב…אִישׁ. … שֶׁתִּהְיֶה הַרְפַּתְקָה (בְּלִי זֶה – מַה שָּׁוֶה?).
"הַמֶּלַח, הַפִּלְפֵּל . וְכָךְ הַכֹּל חָשִׁים, אִם כִּי לֹא נָאֶה לְהוֹדוֹת, בְּוַדַּאי. וְכִי לָמָּה נוֹסְעִים ? לְבַד אֶפְשָׁר בַּבַּיִת . וָזָה לֹא קַל . זֶה קָשֶׁה . . וְיֵשׁ כְּבָר תָּכְנִית קְרַב . . . ? אֵיךְ אַתְּ אוֹמֶרֶת?"
' .Don’t be inquisitive – . שְׁאֵלַת הִזְדַּמְּנוּת . אוּלַי בְּצָרְפַת אֶפְגֹּשׁ אֶת הָאִישׁ, . בְּבִקּוּר בְּאֶחָד ה-chateau הוּא יַזְמִין אוֹתִי ל-aperitif… אוּלַי בַּטִּיּוּל בְּגֶרְמַנְיָה, עַל שְׂפַת נַחַל כָּלְשֶׁהוּ…"
"דַּוְקָא?"
"אָה, וַהֲרֵי בְּוַדַּאי לֹא מִבְּנֵי הַמָּקוֹם. דַּוְקָא שֵׁם הָאָדָם לְבַדּוֹ עוֹד יוֹתֵר. אַךְ עֲזֹב".
"אוּלַי רוּסִי , צֶ'כִי?"
"כְּכָל שֶׁיִּזְדַּמֵּן. וְכָל זֶה – הַיְנוּ-הַךְ.- הָעִקָּר – רַק תַּיָּר. שֶׁיִּהְיֶה בְּלֹא זֶהוּת, לֹא-אָחוּז, כִּמְעַט בְּלֹא שֵׁם . לֹא-שַׁיָּךְ לַמָּקוֹם , רַק לַזְּמַן , מַמָּשׁ לְאוֹתוֹ רֶגַע . מִין . . .זִכָּרוֹן חוֹלֵף , קֶטַע מֵאַף מָקוֹם. בְּוַדַּאי רַק תַּיָּר. (שֶׁלֹּא אֶפָּגֵשׁ בּוֹ שׁוּב עַל שְׂפַת יַם תֵּל – אָבִיב)".
– "הֵבַנְתִּי. ב – chateau… . אוּלַי בָּרַכֶּבֶת?
עִם פֶּרַח אָדֹם בַּדַּשׁ
אַתְּ עוֹלָה בַּדִּמְיוֹן,
מִסְתַּבֵּר, עֲדִיפָה כִּשְׁתֵּי דְּמֻיּוֹת;
בִּשְׁנֵי תָּאִים שׁוֹנִים
בַּד בְּבַד אֶת צָדָה אֶת הַגֶּבֶר;
בְּאֶחָד – תָּא נוֹחַ, מְרֻפָּד, הַגֶּבֶר מִמּוּל מְכֻבָּד, בְּמֵיטַב יָמָיו. נָנִיחַ, אוּלַי בֵּן אַרְבָּעִים,חֲמִשִּׁים, מְטֻפָּח, לָבוּשׁ נָאֶה, כַּיָּאֶה לְמַה שֶׁהוּא, אִישׁ אָמִיד, כְּבַעַל עֲסָקִים, בַּנְקָאִי: כָּעֵת קוֹרֵא בָּעִתּוֹן, הוּא ה-Wall Street Journal, מֵעָלָיו, מֵעֵת לְעֵת, הוּא מֵעִיף בָּךְ מַבָּט, שָׁקֵט וְנִנּוֹחַ; אוֹמֵד הוּא הָאִישׁ אֶת יָפְיֵךְ, אֶת חֵן מַעֲשַׂיִךְ; וּכְבָר אָמַד: "אָכֵן, יְצוּר בְּרוּא-אֵל נָאֶה אַתְּ", אוֹמְרוֹת-אוֹמְדוֹת עֵינָיו, וּמִיָּד, בַּהֶתְאֵם, הוּא פּוֹנֶה וְשׁוֹאֲלֵךְ אִם לִסְגֹּר אֶת הַחַלּוֹן אִם לִפְתֹּחַ. וְאַתְּ, נַעֲנֵית, קָמָה, כָּעֵת אֶת זוֹ הַבּוֹחֶנֶת. "וּמִנַּיִן הַגְבָּרַת הַכְּבֻדָּה?" שׁוֹאֵל אוֹתָךְ הָאִישׁ, וְאַחַר – "וְעַתָּה, אֶל אָן פְּעָמֶיהָ?" וכו' וכו' וּבְלָה-בְּלָה. הַיֶּתֶר מוּבָן, יָדוּעַ. מָלוֹן קָטָן בַּדֶּרֶךְ, וַאֲרוּחָה טוֹבָה; שִׂיחָה עֵרָה, טוֹבָה, גַּם מְלֵאַת צִפִּיּוֹת. הַקִּירוֹת הַלְּבָנִים, רֵיחַ הַסִּיד הַטּוֹב, מְלוֹן דְּרָכִים שָׁקֵט, חֶדֶר עִם אִיקוֹנִין. בַּסּוֹף אַף כֶּסֶף יַשְׁאִיר. (לֹא , אַל תִּקְּחִי אֶת זֹאת כָּךְ . אַל תִּקְּחִי לַלֵּב מִדַּי. כַּוָּנוֹתָיו טוֹבוֹת. הֵן הַכֹּל נִצְרָכִים. זֶה יָכֹל לַעֲזֹר – אוּלַי טִיּוּל אַחֵר. אִישׁ אָמִיד – לֹא יֶחְסַר – שָׂמֵחַ לַעֲזֹר. נוֹתֵן לָךְ לְמַזְכֶּרֶת מֵהַיָּקָר לוֹ מִכָּל: אֶת כַּסְפּוֹ הוּא נוֹתֵן; לֹא אֶתְנָן, טִפְּשׁוֹנֶת . רַק אִישׁ טוֹב – מְבַקֵּשׁ רַק לִדְאֹג לָךְ . כָּל כֻּלּוֹ לְהוֹעִיל . אַל תִּדְאֲגִי – לֹא בִּכְבוֹדֵךְ פָּגַע. נוּ, הוּא כְּכַר גַּם הָלַךְ – לֹא עוֹד תִּרְאִיהוּ. הָיָה אִישׁ נָעִים, מָלֵא טַקְט, מְנֻמָּס, מָלֵא טוּב-לֵב וְשֶׁקֶט. מִתְחַשֵּׁב. מַכִּיר דַּרְכֵי עוֹלָם.
– לֹא כֵּן אַתְּ – אַחֶרֶת – בַּקָּרוֹן הַסָּמוּךְ. כָּאן, הִנֵּה אֶת יוֹשֶׁבֶת, – וּבָחוּר – בֶּן תִּשְׁחֹרֶת, שֻׁתָּפֵךְ לַמַּסָּע. כְּמַתַּת מִשָּׁמַיִם נִכְנַסְתְּ תְּאוֹ לְפֶתַע. הַפֶּלֶא הַשְּׁבִיעִי. מַשְׁמִים עַד כֹּה הוּא שָׁם יָשַׁב, נוֹפִי אֵין קֵץ עָבְרוּ, עֶרְגָּה וְשֶׁמָּמוֹן. אַךְ אַתְּ, הַמַּלְאָךְ –
–
בַּחִיּוּךְ-עֲנָוָה וּצְנִיעוּת לְעֶבְרוֹ-
מְקָרֶבֶת אוֹתוֹ , בְּלֹא מָלִים , אַף אִם רַק כְּבֵינֵךְ לְבֵינֵךְ .
וְהוּא מַבִּיט תָּמֵהַּ, מְחַשֵּׁב אֶת דַּרְכּוֹ (הָכֵיצַד לְהִתְקָרֵב…?) –
מַקִּיפֵךְ בִּסְגִידָה – אַתְּ חֲצִי אֵלָה. – בֵּינֵינוּ,
אֶת בֶּאֱמֶת יָצוּר מִכּוֹכָב אַחֵר.
בֵּינְתַיִם , רְאִי אֶת עֵינָיו. מֻשְׁפָּלוֹת.
תַּחַת רִיסֵי הַתְּכֵלֶת הוּא מַבִּיט בְּשׁוּלֵי שִׂמְלָתֵךְ,
בְּרִמְזֵי הַמַּחְשׂוֹף יְבַקֵּשׁ הַנַּעַר לְהַעֲמִיק עוֹד חֵקֶר.
וְאַתְּ – כְּנִרְמֶזֶת – יָדַיִךְ תָּרִימִי
תַּסְתִּירִי קֶרֶן שֶׁמֶשׁ הַפּוֹגַעַת בְּכָל עֻזָּהּ בְּאִישׁוֹנֵי עֵינַיִךְ.
אַף תַּחֲלִיפֵי מָקוֹם – הִנֵּה, הָאוֹר פּוֹגֵעַ.
בֵּינֵיכֶם הַמֶּרְחָק מְכֻבָּד. "לֹא מַפְרִיעָה?" תִּשְׁאֲלִי אֶת הָאִישׁ הַצָּעִיר לְיָדֵךְ. מְבֻלְבָּל . "מָה . . . לֹא . . ." יָעֵז לְבַסּוֹף, יִשְׁאַל. "שֶׁהִתְקָרַבְתִּי . אִתָּהּ מֵבִין , הַשֶּׁמֶשׁ… "
עַתָּה הוּא נִרְמַז, מְמַהֵר לְתַקֵּן, לַעֲזֹר, כְּבָר כֻּלּוֹ מוּכָנוּת. "לְהוֹרִיד הַוִּילוֹן?" וְאַתְּ, כְּנֶחְלֶשֶׁת
מוּל אוֹתָהּ אַבִּירוּת, מוּכָנוּת נֶחְלֶצֶת,
תִּרְמְזִי בְּרֹאשֵׁךְ: "מַסְכִּימָה" . נוֹצַר קֶשֶׁר,
וְהַבָּחוּר , מוּבָן , גֵּאֶה , וַאֲבוּד עֶשְׁתּוֹנוֹת . עַתָּה תֹּאחֲזִי בְּיָדוֹ,
תִּסְפְּרִי אֶצְבָּעוֹת, תִּנְהֲגִי בּוֹ כִּבְבֵן אָבוּד,
קָרוֹב לַלֵּב, יָקָר, – "וּרְאֵה, לִבִּי דּוֹפֵק"
וכו' וכו' , תֵּדְעִי כְּבָר . הִנֵּה , כָּבַשְׁתְּ אַבִּיר ,
עֶבֶד לָךְ לְנֶצַח, כִּבְשָׂה רַכָּה בִּשְׁמֵךְ יִשָּׁבַע,
וְלוּ שֶׁבַע יִפָּרְדוּ דַּרְכֵיכֶם בַּצְּמָתִים
הוּא שֶׁלָּךְ לָעַד,
וּלְעוֹלָם, לְעוֹלָם לֹא עוֹד יִשְׁכְּחֵךְ.
תודה על הפוסט שנולד כתגובה, אני שמחה ששירי שימש השראה לשירך. אתה מציע הצעה קצת שונה לבתולים ובתולות, ואם להתייחס ברצינות כמובן שההצעה שלך עדיפה. שיר פיוטי.