משה גנן
נולדתי בבודפסט. השואה עברה עלי בגיטו. הוריי נספו במחנות. עליתי ארצה במסגרת עליית הנוער. הגעתי לקיבוץ חפצי בה בעמק יזרעאל. עם חברת הנוער עימה עליתי התגייסנו לפלמ"ח. אחרי הצבא עליתי לירושלים ללמוד. הייתי מורה. למדתי באוניברסיטה. תואריי: מ. א. בספרות עברית, ספרות כללית ובספרות גרמנית – שלש ספרויות שאחר 3X3=9 שנות לימוד אינני יודע בהם כדבעי, לצערי. באוניברסיטה מלמדים על, ולא את, הספרות.
אני אלמן, עם שני ילדים, אחר הצבא, תלמידי אוניברסיטאות שונות, הבן בירושלים, הבת בבאר שבע.
אני מפרסם שירים, סיפורים, מסות, ביקורות, תרגומים משומרית, מגרמנית מאנגלית ומהונגרית ( רק מה שמוצא חן בעיני ומתחשק לי לתרגם):
לאחרונה גליתי את האפשרויות הנרחבות שבפרסום קיברנטי.
דוא"ל:
ganan1@bezeqint.net
בוסתן הפירות משורר, מסאי, מתרגם
למשה בקר טוב
ושבת שלום
השיר יפה בעיני עד השורה החמישית של הבית השלישי.
גם מה שכתוב אחר כך כתוב טוב, אבל משם והלאה השיר הופך להיות למעין רומן היסטורי, ומאבד (לפי הרגשתי) את התוקף העל זמני. היד הופכת להיות מאד קונקרטית, במקום יד זועקת "כללית".
ה משלה
זה שיר ישן, על חיים שכימעט אין מדברים בהם, זה בעצם צקבי לשואה.
רק שזה קרה פה בארץ.
הכתיבה שלך מביאהאת זה כמו שזה קרה עכשיו
להתראות טובה