מה נתחדש – וגם על החדשות והסיכומים שאספר בשערי שמים.

מה נתחדש – וגם על החדשות והסיכומים שאספר בשערי שמים.
13/06/2010 21:05:14

נכנסתי רק לרגע הפעם – אין לי דבר רציני להגיד, לא הבאתי אתי הפעם דבר.  
בנסיון ללקט דברים שקורים, עולה כי יצא ספר בעריכת דר' דן אלבו, שבקריאתו אני עסוק. הספר מעלה את זכר המשוררת מירי בן שמחון,  שכתבה שירים של טעם וענין. רבים  וכן טובים משתתפים באנתולוגיה  לזכרה. האנתולוגיה כוללת  שירים פרי עטה,  שורות לזכרה, קטעים ביוגרפיים,  הערכות  לשירתה וניתוחים פלאסטיים של השירים. גם  לי יש הכבוד להשתתף.
דבר אחר שעולה מחיטוטים מיותרים אלה בזיכרון הקולקטיבי הוא כי הופיע ספרי: "איטרמצו לירי ושירים אחרים" מאת היינריך היינה.  ראוי אולי לציין כי אחר 100 הגהות,  בעצמי טרם ראיתי את הספר – לא נסעתי לתל אביב לראותו  אצל המו"ל, "עיתון 77", – היו ימים שהייתי נוסע לשם כך לקצוות תבל, עתה  המהומות בדמי שככו, יש לי סבלנות עד שהעותקים המגיעים לי יגיעוני בדואר שקט.  מוזר עד כמה  מניחני הדבר רגוע-  מה יהיה גורל ההספר, אינני יודע. אולי יימכר, אולי אתעשר ב-X עותקים ולא יהיה מקום להם בביתי. אולי יימכר באמצעות המפיץ, ואולי המפיץ כבר נחנק מרוב ספרים שעליו להפיץ עבור סטימצקי.
עלה על דעתי להציע  שמי שאין לו כבר לגמרי מה לעשות אלא דוקא לקרוא שירים מהמשומד הזה – אבל בתרגומי – שיצביע. אולי יציע מחיר? כל הספר איננו מכיל יותר מ-80 עמוד. מזה אני נזכר  במי שאמר שלדעתו ספר שירים המכיל יותר מ-45 עמוד  מראש כבר איננו שווה את הנייר שעליו הודפס.  אינני  יודע על מה הוא ביסס את דעתו  – ולא אקבע הלכות בתחום הזה.לדעתי   אורך  מלים תלוי בכמות הדברים שלאומרם  יש להגיד.
כבר הוצאתי 10 ספרים,  חלקם התלהבתי למכור, חלקם חולקו במתנות,  – היה פשוט יותר, לא כל כך היו אכזבות ( אבל קצת גם); ככה שכבר אין לי בזה חידוש. ואתם צודקים אם תאמרו שאינני צודק כשאני צוחק על מי שמודיעים בגאווה כי הוציאו כבר שני ספרים: שלא לדבר על אלה שהוציאו רק ספר אחד. 
( שמעתי על אחד סרבנטס שסיפר בבית היין של סיביליה שהוציא איזה ספר, המספר על אביר  שנלחם בטחנות רוח. מסכן – עם ספר אחד!!).
אבל בכל זאת – האם אין האיש, שהוציא ספר, מאושר? חלק מספריו  – כמו התווים של באך ששימשו לעטיפת דגים בשוק ונמצאו ונגאלו רק במקרה בידי פליקס מנדלסון – יגיעו לגורל דומה. חלק אחר ייגרס. אך הגידו נא: האין זה עדיף שהנייר שייגרס יכיל שירים משייגרס נייר שלא מכיל שיריים? איזה נייר , בקיצור,  עדיף? 

כבר סיפרתי באיזה מקום  מדוע אני שמח כשאין אני מוכר את ספריי. לו נטיתי לעסוק במכירה, הייתי אולי מתפתה להציע את מרכולתי  גם למרכז להדרכה של הספריות. אלה לצים! חברה עם פטנטים.  וכבר סיפרתי: ואמנם הצעתי להם את ספריי ( בגאווה רבה ותקוות נלוזות!!) . בכמה אתה מוכר ספר? ב-60 שקל. זה מעט – אמרו. שמחתי. הם יועציי. אם כן הספר שווה בעיניהם יותר. טוב- עניתי בחכמה רבה – אז 80.
 ואכן, זה המחיר   שהם הסכימו לשלם עבור 50  ספרים. דא אקע – הם הודיעו – אבל הם משלמים רק 50 % ממחיר הספר. חישוב מהיר  העלה כי כך גם אני מרויח על כל עותק 4.5 שקל. מה לעשות.  "ואנחנו לוקחים מס הכנסה. זה לפי החוק " (50X80X0.5X 45 חלקי 100 זה כמה? ) תעשו חשבון.  לו דיברו גם על מס ערך מוסף, הייתי אני צריך לשלם להם. נראה כאילו המחבר המוציא על ספרו כמובן טבין ותקילין מפרנס את הספרות העברית מכיסו ומכספו.
אך ממה נפשך?! בשער גן העדן, כשהסופר יגיע לפני פטר הקדוש,  פטר לא ישאל אותו "כמה ספרים מכרת?", אלא ישאל: "כמה ספרים הוצאת?" כי כל ספר – אם מחלבך ודמך, כשרונך והאואורה של עולמך הוא, הרי – כעבודת הקודש לפני הסופר. על זה אתה אמור לענות לו – ולא על  כמות הספרים ועל הרווחים החומריים, הארציים.
מ.