פליטות ללא גבול
Suzy (mother): Sam is finally at peace. She has been so lonely since losing her sister.
Now they are together forever.
(רשת Sky News הבריטית, מתישהו בסוף שנות התשעים)
א.
סַמַנְתָּה קֶנְדֶל מֵתָה מֵאָנוֹרֶקְסְיָה. הִיא
הִצְטָרְפָה סוֹף סוֹף לַאֲחוֹתָהּ. כָּךְ
Sky, הַבֹּקֶר,
22 בְּאוֹקְטוֹבֶּר.
"מִגִּיל 12, בַּת שְׁלֹשִׁים, שָׁלֹשׁ שָׁנִים אַחֲרֵי מִיקֶלָה".
אֲנִי מֵצִיצָה בִּפְנֵי הַשֶּׁטַח
שֶׁל הַכְּאֵב. שֻׁתָּפָה מֻצָּלָה בְּגוּפַת הַקְּטִיפָה בְּשִׂמְלַת שׁוֹךְ הַמֵּאָה.
נָבוֹא בְּקַבְקַבִּים סִכַּת מַחְמַד חֲצִי טוֹסְט בַּיָּד
סִּמְטָה מְלֵאָה. לְיָדָן אֲנִי מְחֻסְפֶּסֶת וְאַלִּימָה הוֹלֶכֶת לְיָדִי כְּמוֹ שְׁרִיר שֶׁהִתְקַשָּׁה.
יֵשׁ גְּבוּל לְמָה שֶׁאֶפְשָׁר לִרְאוֹת יוֹרֵד-פּוֹעֶה מִן הַקִּירוֹת.
ב.
הִיא הָיְתָה כֹּה בּוֹדֵדָה
הַדֻּבִּים קָרְאוּ עִם שַׁחַר. הַתַּרְנְגוֹל הִסְתּוֹבֵב עַל צִדּוֹ,
שָׁלֹשׁ פְּעָמִים קֹדֶם חָמַק.
ג.
לִגְלֹשׁ אֶל תּוֹךְ הָרְאִי בִּשְׁעַת בֹּקֶר מֻקְדֶּמֶת זֹאת הָיְתָה הַמְּשִׂימָה
לֹא רָאִינוּ דָּבָר שַׁטְנוּ עַל בָּנָנָה גּוֹנְדוֹלָה שֶׁל עַצְבוּת יָם שֶׁל עַנְנוּת
מִיקֶלָ סַם,
אֲנִי מַרְשֶׁה לְעַצְמִי לְהִתְאוֹנֵן כִּי כֹּה נָגַע לִי
תִּכְנַנְתִּי שְׁבִיתָה גְּדוֹלָה, הוֹרָאוֹת שָׁעָה, צַוִים לִשְׁעַת חֵרוּם
וְהִנֵּה מִתּוֹךְ מִּקְסָם הַשָּׁוְא, מִתּוֹךְ גּוּף טֶלֶוִיזְיָה בִּכְבָלִים בּוֹרְחִים
נְחָשִׁים בּוֹרְחִים מִתּוֹךְ גּוּף לְכַלּוֹתוֹ
מִתְרַגְּשִׁים וּבָאִים. הָיָה לָכֶן מַסְרֵק מִבְרֶשֶׁת שִׁנַּיִם בִּלִּיתֶן שָׁעָה כָּל בֹּקֶר בַּכִּיּוֹר הָיָה אוֹר
שֵּׂעָר נָשַׁר. סִכַּת מַחְמָד נִנְעֶצֶת בְּתוֹךְ גּוּף הַחַיָּה הַקַוְקַו-עוֹר.
ד.
סִמְטָה מְלֵאָה פְּלִיטוֹת לְלֹא גְּבוּל הָעוֹלָם הַחָפְשִׁי נָח לְיַדְכֶן, יָגֵעַ, בְּשִׂמְלַת חַתְחַתִּים
הוּא מַמְצִיא אֶת עַצְמוֹ כָּל רֶגַע מֵחָדָשׁ
מוֹשֵׁךְ בִּשְׂעַר ראשְׁכֶן מִתְאַבֵּק. דֻּגְמָן לֹא רָאוּי
הַשּׁוֹפֵט.
ה.
קַּבְקַב אֶחָד אַשְׁאִיר אַחֲרַי, לְעֵדוּת.
בַּקַּיִץ הָאַחֲרוֹן הָיִיתִי סַם מְלַקֶּטֶת דוּמְדְמָנִיּוֹת בְּאַלְפִּים שְׁוֵיצָרִיים
מִיקֶלָה לָחֲשָׁה בְּאָזְנַי סוֹף הַכֹּל כָּל כָּךְ זְמַנִּי וְאִיגְנוֹרַנְטִי.
הַשִּׁנַּיִם נִנְעֲצוּ בִּי לְאַט לָעֲסוּ אֶת הַחֵךְ שֶׁעוֹד נִשְׁאָר לֶהָבָה שֶׁל חֵךְ חָבִית שֶׁל חֵךְ
חֲבִיצָה הִתְפַּרְקְדָה עַל שֻׁלְחָנִי בַּעֲנָוָה. אֲצַיֵּר לָךְ צִיּוּר, יָם וְשָׁמַיִם, וּבַיִת
הַסְּעוּדָה מִכְּלוּם. תְּאוֹמָתִי לְצִדִּי, רֹאשָׁהּ עַל הַמִּסְעָד, הוֹלִיווּדִית.
טָבַלְתִּי פּוּדִינְג בְּחַרְדָּל בָּחַשְׁנוּ בֹּץ חָמוּץ
לָחוּץ אֶל הַגָּדֵר. הַחַלּוֹנוֹת שׁוֹרְקִים עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת וַאֲפֹרוֹת
אֵינָן מֵסִּירוֹת מַבָּטָן מִמֶּנִּי. אֵין לָךְ מֻשָּׂג כַּמָּה קָרוֹב הַיָּם אֲצַיֵּר לְךָ צִיּוּר וְשָׁמַיִם
ו.
הָעַבְדוּת מֵעוֹלָם לֹא הָיְתָה כֹּה בְּלוֹנְדִית,
גּוּפָה כֹּה שָׁחֹר וּמְסֹרָב.
אַךְ בְּעִקָּר הַבְּדִידוּת חַיֶּלֶת בְּדִיל בִּשְׂעָרָן.
—————–
מתוך "מי מפחד מוירג'יניות – נשים כותבות נשיות", הגיליון המיוחד של עיתון 77 בעריכתי
שיר מטלטל ונועז נשאר ברור למרות נענועי עריסת המוות.
תודה רבה מירי
היי תמר
הבית האחרון הוא פלא
איך הצלחת לסכם את כל השיר הארוך בשלוש שורות.
אך מה שוות השלוש השורות בלי הדיבור הפנטזי…
טבלתי פודינג בחרדל, בחשנו בץ חמוץ.
בטח אם אקרא אותו מחר שוב ,אגלה בשיר עוד שכבות
להתראות טובה
הי טובה, לחיי הקריאות החוזרות ונשנות! להת, תמר
חיילת בדיל בשמלת חתחתים שומרת עלינו פה מפני השפיות.
שיר שמסתיים בסכין.
ובהצלחה עם החוברת, תמר.
תודה רבה, אמיר. ואשמח לראותך באירוע לכבוד הספר במוצ"ש. תמר
חזק, מחורר
תודה רבה איריס
שִׂמְלַת חַתְחַתִּים — צירוף שלא אשכח.
תודה סבינה, שמחה שראית
תמר,
חזק כואב וכתוב יפה יפה
יפהפה ונוגע בלב ,דימויים ומטפורות מיוחדים ומקוריים
שמלת שוך המאה
שמלת חתחתים
זה לא הבגד השורף זה אני, כדברי הרביקוביץ
היטבת לתאר את המצוקה הזאת תמר, השיר נחרת בלב
תודה רבה, תמי וחנה
'בחשנו בוץ חמוץ'… נו באמת. מיטב השיר כזבו נכון יותר כזבו הוא מירעו – חבר'ה, בנות, תתחנפו כמה שבא לכן – יש כאן גיבוב מילים שעושה לכל היותר ערימה של מילים. אבל לא שיר. פשוט לא שיר.
"לייק א קנדל אין דה ווינד"
ה"מבט" הזה שאת נותנת באחיות קנדל מלא חמלה ונטול כעס – הכעס כבר לא יעזור צריך להמיר אותו בכוח
ואת עושה זאת בכבוד
הָעַבְדוּת מֵעוֹלָם לֹא הָיְתָה כֹּה בְּלוֹנְדִית,
משפט משפט ! ה"גשש החיוור" היה אומר : משפט מחוזי !
משפט עליון!, ריקי, שעשעת אותי
זה יפה, בייחוד כי אפשר לקרוא אותו מכל מיני כיוונים, ובאמת פליטות של תודעה, של רשמים מזכרונות והכל דחוס ולוחץ ומהתל באוזן כמו כמה קולות. נהדר בעיני.
תודה רבה סיגל, שמחה שמחה בתגובתך
ביקורת של נסים קלדרון על החוברת :
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3812102,00.html
הגיליון והשיר מעוררים בי את המחשבה למה אין גברים אנרקסים? או שיש. באמת למה אין?