יהונדב פרלמן משורר ואיש תיאטרון
שבת יורדת על העיר חיפה
שַׁבָּת יוֹרֶדֶת עַל הָעִיר חֵיפָה
כְּמוֹ טִפַּת מַיִם עַל אֲדָמָה לַחָה
כָּךְ אֲנִי נִמְהָל בָּעוֹלָם
גּוּפִי מִתְמוֹסֵס לְתוֹך מִקְשַׁת אֱלֹהִים
אֶת צְלִילֵי הָעוֹלָם הַזֶּה אֲנִי נוֹשֵׂא עִמִּי
לָעוֹלָם הַבָּא.
לָמָּה קוֹרֵעַ הָעוֹרֵב אֶת גְּרוֹנוֹ בִּזְמַן שֶׁהָרוּחַ
גְּבִישׁ הָעוֹלָם מִתְאַחֶה בַּשְּׁקִיעָה
וְלֹא יַפְתִּיעוּהוּ מַעֲשַׂי
בּוֹלְעָן שָׁחֹר מְחוֹלֵל בְּתוֹכִי מָחוֹל
אָיֹם וְנִפְלָא אִם הָיָה לִי פֶּתֶק לָבָן
הָיִיתִי מְנִיפוֹ אֶל עָל
יָרֹק וְעוֹד יָרֹק וְשׁוּב יָרֹק וּנְשִׁימָה
וְרוּחַ צִפּוֹר וְכֶלֶב וְאוֹפַנּוֹעַ וְיֶלֶד בּוֹכֶה
וְקֹר וְקָרִיר וְחוּט דַּקִּיק וְשׁוּב
טִפָּה
מתוך: "על פי הדיבור"
שלום יהונדב
פתאם אני רואה אותך כאן. שמח שהצטרפת לבלוגיה. בטח זה היה מזמן. אני קצת לא פעיל לאחרונה. דווקא עכשיו פרסמתי פוסט חדש – מאד שונה משלך – משהו שעוסק באקטואליה. תקליק על שמי ותגיע אליו, אם תרצה. איך בחיפה היפה?
מיכה. אכן הפתעה מאוד נעימה. משטוט קל ראיתי איזו דרך ארוכה עשית מאז שחלקנו יחד את אותו חדר מורים מפלצתי. צילום גרוש אדם וחוה מגן עדן מבריק ממש.
שמחתי להבחין באותה הטיפה היורדת עם השבת
כפותחת ומסיימת את השיר
כבמעגל קסם "כמחול מחולל איום ונפלא".
יופי של תיאור, בצלילי העולם הזה
העוברים גם לעולם הבא.
כרחיפאי לחיפאי, יהונדב, שירך הוא טיפה המרווה את צמאוני לשיח נקודות מבט אודות נופיה צבעיה צפוריה רוחותיה וקולותיה של עיר אהבתי.
מרגישים בשיר שהעיר בדמך
העיניים המתבוננות והמטען הנפשי והרגשי
הם שמעצבים את התחושה והקשר למקום הפיסי.
חיפה מעניקה שלוה מסוימת שלא קיימת בתל אביב.
כילידת עיר-מושבה בקרבת תל-אביב
אני רואה את חיפה והכרמל במיוחד,כבועה שיש בה
שלוות חולין בריאה.
תודה אהוד. אכן דלים ומעטים הם אנשי העט בעירנו.
אכן דלות הרוח ומעטים האוחזין בעט,
כנראה זוהי העת בה החרב
לא הופכת לאת או לעט.
בכל זאת
אנשי העט הם ענין של איכות
ולאו דוקא כמות
למגיב/ה האלמוני/ת: ניתן לקרוא את תגובתי בשתי דרכים: ראשית אכן, שדלה רמתם של אנשי העט המועטים שבחיפה ושנית, שמעטים הם אנשי העט בחיפה.
האם אנשי העט של חיפה מושכים אחריהם את רכבת הספרות בארץ ? את זה כל אחד יכול לשפוט בעצמו.
רכבת הספרות בארץ עוברת גם בחיפה
ומבקרת את אנשי העט היחפניים בעבר ובהווה
השיר מקסים. נסך בי שלווה.
וקראתי בפעם הראשונה את הביוגרפיה שלך כאן.
אני מכירה היטב את קבוצת יבנה …
סבא וסבתא שם וחצי ילדותי ..
נו, אז ספרי ספרי מאיזה פרח עלה הפרי . . .
יהונדב,
אפריים ומרים שוולב.
הברוכים והמקסימים והטובים כל כך.
אהבה.
🙂
השכנים שלנו – מקדימה. ליד אלטמן ושילוח ושמיר.
לשילוח הייתי הולך לקרוא באינציקלופדיית "תרבות". וטובה אלטמן היתה מכינה כל שנה ריבת תותים נהדרת ונותנת לנו קופסית קטנה ממנה. ואצל שמיר (הסנדלר) התקינו מזגן – הראשון בקיבוץ עקב מחלה ממנה סבל. וסבך וסבתך, שני אנשים גבוהים שתמיד האירו לי פנים.
איזה שיר מרגש ויפה. תפסת אותה, את חיפה – פנים וחוץ במילותיך. ולא רק בשיר הזה, בכלל בשירי חיפה שלך. אני מאוד אוהב את הבולען מצד אחד, והדימוי עם הפתק הלבן שאפשר לפרשו בכמה מובנים מן הצד האחר. והבית התיאורי האחרון עד הטיפה העומדת בודדה, אוטוטו יבוא הגשם – שפתיים יישק!. נו, שיר נפלא.
רני. בוקר טוב ותודה על המילים החמות. חזרתי וקראתי שוב את המסה שלך על ברש והפעם בתענוג גדול עוד יותר כי הרי בינתיים (בשלך) הספקתי לקרוא כמה מהסיפורים בהם אתה דן.נו. . .אז השפתיים נושקות שוב. . .תודה תודה.