יהונדב פרלמן משורר ואיש תיאטרון
מכוש אילם
מַצַּב כְּתִיבָה חָצַב
מָקוֹם בָּאֶבֶן
לְמַצַּב תְּפִלָּה
מִצַּב תְּפִלָּה הֵנִיחַ
הַמַּכּוֹשׁ
נוֹתַר מַכּוֹשׁ אִלֵּם
בְּעוֹד מַצַּב תְּפִלָּה
מַמְשִׁיךְ וּמִתְרוֹנֵן
יהונדב פרלמן
מכוש אילם
מַצַּב כְּתִיבָה חָצַב
מָקוֹם בָּאֶבֶן
לְמַצַּב תְּפִלָּה
מִצַּב תְּפִלָּה הֵנִיחַ
הַמַּכּוֹשׁ
נוֹתַר מַכּוֹשׁ אִלֵּם
בְּעוֹד מַצַּב תְּפִלָּה
מַמְשִׁיךְ וּמִתְרוֹנֵן
נהדר
הרבה תודה מירי.
מצטרפת למירי
השיר מעביר מאוד
יפה חווית התעלות
איחולי לך
שמצב הכתיבה ומצב התפילה
לא יוותרו אילמים מהלמות המכוש
אלא ישארו מתרוננים.
יהונדב שלום,
השיר מרגש בעיניי כי הוא עוקב יפה כ"כ ובכנות ישירה אחר התהליך העדין הזה, המעבר ממצב כתיבה למצב תפילה.
להבנתי, הכתיבה הייתה הכרחית להכשרת לב האבן, להכשרת מציאות מאובנת. היא למעשה הייתה זו שפתחה את שערי התפילה, ומרגע שעשתה כן – לא היה בה עוד צורך.
אני חושב שהמעבר הזה מכתיבה לתפילה הוא אמיץ, אותנטי, כן מאוד. ישנו איזה מתח בין כתיבה/יצירה לתפילה והמסוגלות להשתחרר למצב התפילה, שהוא הווי יותר, נטול אגו יותר, פשוט יותר, אותי אישית מרגש ומהרהר. חן.
חן
תודה על התגובה העשירה.
למרות שהכתיבה והתפילה נחצבות
מתוך נשמת האדם,
לא תמיד כל מי שמתפלל מסוגל לכתוב וליצור
ולא כל מי שכותב ויוצר מסוגל תמיד להתפלל.
אכן תמיד היה לי חשש מהתגלות. כי אז לא יהיה צורך יותר במכוש.
אכן סבינה. אבל השיר עצמו נכתב הרי במכוש הכתיבה.
תודה על התגובה בכל מקרה.
מכוש הכתיבה נפלא
אם הוא יוצר שיר המודע ליצירה עצמה.
ארספואטיקה…או אולי ארס-אתיקה.
יפה בעיניי שהכלי נח בעוד היצירה ממשיכה לחיות את חייה.
נפלא לדמין יצירה הממשיכה ונוצרת ללא הרף
מסכימה שגם אם המכוש אילם ונח
מחציבה-כתיבה פיסית
הדמיון היצירתי פורה ואינו פוסק לעצב מחדש
וליצור בריאה רוחנית של
מילים רעיונות וחלומות
מצב התפילה אינו פוסק כל עוד הנשמה קיימת.