הולדת / אמיר גלבע
הַגֶּשֶׁם חָלַף.
וְהוּא עוֹד מִגַּגּוֹת וּמֵעֵצִים
מְזַמֵּר בְּאָזְנֵי
וּמְכַסֶּה עַל רָאשִׁי
בְּהִינוּמָה כְּחַלְחֶלֶת
אַשְׁרֶיךָ אֱלֹהַי,
בְּרִישְׁתְּך נָצוֹד הַיֶּלֶד.
הִנֵּה אַקְרִיב עָלֶה אֶל עָלֶה
וְאֶרְאֶה אֵיךְ מְכַסֶּה עָלֶה עַל עָלֶה
וּמִתְמַזְּגִים הָרְסִיסִים.
וְאֶקְרָא לִכְלוּלוֹת מִשָּׁמַי
אֶת הַסִּיסִים.
וְכָל חַלוֹנַי אֲעַטֵּר עֲצִיצִים.
אַשְׁרֶיךָ אֱלֹהַי,
בְּרִשְׁתְּך נָצוֹד הַיֶּלֶד.
אֲנִי פּוֹקֵחַ אֶת עֵינַי –
אַדְמָתִי רְחָבָה מְאוֹד
וְכֻלָּהּ מִקְשָׁה
שֶׁל פִּטּוּרֵי צִיצִים
יְרֻקִּים.
הוֹ אֱלֹהַי, אֵיךְ הָיִינוּ חֲבוּקִים !
בעקבות שירה של רות בלומרט "הגשם ירד" אני מביא את שירו של אמיר גלבע שנפתח במילים דומות ודוחק אותנו, בדרך אחרת אמנם, למערה מסוגחר.
איזו שירה !
להונדב
תודה שהבאת לנו את שירו של אמיר גלבוע.
לפי תחושתי השירם שונים מכיוון שבשיר של רות הרגשתי תחושת פחד ובהלה ואילו בשיר של אמיר גלבוע יש תחושה של קסם גילוי העולם.
גיורא ! כמובן שיש הבדלים בין שני השירים. אלא ששתי הקביעות הנחרצות בשני השירים, של רות ושל גלבע "הגשם חלף", "הגשם ירד" הזכירו לי אחת את השניה. מה בא לאחר הגשם הגדול. ובנוסף – כפי שכתבתי לרות, בשורה האחרונה של גלבע ". . .איך היינו חבוקים" אני מזהה משהו מניחוח המערות הלא ערב שכל כך חזק בשיר של רות.
הצירופים הלשוניים של אמיר גלבֹּע הם סינגולאריים (חד-פעמיים). כמי שעומד על התפר שבין שירת דור תש"ח (דור בארץ) ודור המדינה החתום על הרגש המאופק – זה משורר של חגיגת מקוריות. גם בשיר הזה שיש בו ממד אמוני חזק וטון של תפילה כל כך דומיננטי. יהונדב המקסים, תודה לך שהבאת אותו. רני.
יהונדב, עשית לי את השבוע. גם הכבוד שבהיזכרות באמיר גלבוע בעקבות שירי וגם השיר עצמו! חן חן.
שמח כל כך רות.
רות, איפה ניתן לקרוא את שירך "הגשם ירד"?
כבוד גדול בהשוואה ובהתכתבות של שירך
עם שירו הרגיש של אמיר גלבוע.
תודה רני. גלבע הוא אחד מאבות המזון שלי. (ביטוי מפוקפק קצת בהקשר הזה).
אח, כמה יפה.
"גם למראה נושן יש רגע של הולדת"
גלבוע ספג מאלתרמן את ההינומה הכחלחלת
אך היטיב לתאר במקוריות דוקא לא מחורזת ושקולה
את היופי של כלולות השמים שלאחר הגשם
והילד שניצוד ברשת הבריאה. נפלא.
אם אמיר הוא חלק מהתפריט, אז בתיאבון!