כמה חבל על הסופרים והמשוררים…

סופרת מאוד מפורסמת אמרה לי פעם, כשהצעתי לה לפתוח כאן בלוג בראשית ימי ייסוד הבלוגיה, שהיא לא כותבת אם לא משלמים לה. אמרתי לה שגם אם לא משלמים, לפעמים אדם רוצה להגיד משהו, למשל דעה פוליטית, ואם זה בא מפיה של סופרת רהוטה ומפורסמת כמוה, זה יכול, למשל, להשפיע על דעת הקהל.

והיא הייתה בשלה. את לא משלמת, היא אמרה לי, אז אני לא כותבת אצלך. ומעניין, מאז ועד היום לא ראיתי שמישהו הציע לסופרת המפורסמת הזו לכתוב את דעותיה הפוליטיות למשל, ואני מניחה שיש לה כאלה, לא בתשלום ולא לא בתשלום.

זאת אומרת שרק בגלל דעותיה הנוקשות לגבי בלוגים או כתיבה בבלוג אישי בחינם, היא אולי הפסידה במה לכתוב את דעותיה הפוליטיות, או סתם משהו שמעצבן אותה, ובכך לנסות להשפיע על המצב, הציבור, הצרכנות וכו'.

נתקלתי בזה לא מעט, בגרסאות אלה ואחרות, בפניותיי לסופרים כדי שיפתחו בלוג אישי. באמריקה זה כבר מאוד מקובל. המוני סופרים הם בעלי בלוגים, והם מביעים את דעותיהם בענייני השעה או בכלל. ככה הם בקשר בלתי אמצעי עם קוראים, וגם בזה יש משהו מיוחד מאוד, בייחוד בשביל סופרים הספונים מול המחשב, בבדידות מזהירה.

מה שסופרים לא מבינים, וגם משוררים אגב, זה שבלוג הוא אמצעי העברת מידע או דעות מהחזקים שנוצרו עד היום. במובנים רבים הוא עולה על עיתון, בגלל זמן המדף שלו ועוד דברים שאפרט עליהם בעתיד. הם לא מבינים שלהחזיק בלוג אישי תורם גם אישית (למשל ליחצ"ן את ספריהם, להיות בקשר עם קוראים, להעלות ספרים שלהם שנשכחו לגמרי,  ועוד) וכן, גם ציבורית. אני מחזיקה בדעה שאנשי רוח צריכים להביע את דעותיהן בענייני השעה והפוליטיקה, מה גם שיש להם כלי חזק מאוד ביד: כשרון כתיבה. בבלוג אפשר לעשות את זה בלי שום צנזורה, ואפשר להגיע ללא מעט אנשים.

זה כלי שיש לו המון כוח השפעה. ובכל זאת אין הרבה היענות. דומה שסופרים לא מבינים את היתרונות הללו עדיין, ואולי הם פשוט פוחדים להיות חשופים לתגובות.

אבל גם מי שפותח בלוג, לא תמיד ממהר להיות מעורב בענייני השעה. אצלנו למשל יש המון משוררים (וקצת סופרים) שרק מעלים שירים, שזה בסדר, לגיטימי לגמרי, אבל אני שואלת: לא חבל? לא חבל לא להשתמש בכלי הזה להפצת דעותינו? הלוא אנשי הרוח צריכים ללכת לפני המחנה, אז למה לא להשתמש בשופר הזה שיש לנו?

ותחשבו, אם יותר בלוגרים כאן היו כותבים גם רשימות בנושאים שונים, כולל רשימות בענייני השעה, ולא משתמשים בבלוג רק כחלון ראווה ליצירותיהם, היינו זוכים כאן מהר מאוד לקהל רב של קוראים שמתעניינים יותר בענייני השעה, כמו שקורה ב"רשימות".

ושוב, אין לי דבר נגד זה, אדרבה, רצוי שהספרות תישמע בקולי קולות, אבל אם כבר יש לנו בלוג שבו אנחנו יכולים לכתוב על כל מה שאנחנו רוצים, מדוע שלא נשתמש בו גם כדי לקדם את האג'נדה שלנו? אני למשל איני רואה כל רע בניסיון של בלוגר לקדם מפלגה שהוא תומך בה, או כל ניסיון אחר להביע דעות פוליטיות ולנסות להשפיע על המצב.

במקביל, אינני מבינה מדוע ישנם קוראים שתובעים מבלוגרים לספק רק סחורה ספרותית. כבר כתבתי על זה בשבוע שעבר. הלוא גם לנו יש דעות פוליטיות וחברתיות, שלא לדבר על כך כשאנשי רוח חובה עלינו לדעתי להיות ראש החץ בחברה ובתרבות, ולהעלות נושאים שונים לדיון ציבורי.

שוב, תחשבו איזה כוח יכול להיות לבלוגיית סופרים ומשוררים שמתנסחים גם פוליטית וחברתית, לצד הרצון הטבעי להביא את יצירותיהם. תחשבו כמה אנשים זה יביא לכאן. תחשבו איזו השפעה על דעת הקהל יכולה להיות לבלוגיה כזו שנכנסים אליה, כי יודעים שסופרים ומשוררים, גם מהשורה הראשונה, משמיעים בה את דעתם החברתית והפוליטית.

לצערי, כל ניסיונותיי להביא הנה סופרים מאוד מפורסמים, שיכלנו לקדם את הבימה הזו ולהפוך אותם למאוד מבוקרת, בייחוד אם היו מפרסמים גם מהגיגיהם הפוליטיים, לא הצליחו עדיין. והנה, למעט אחדים מהם, אני לא רואים שקופצים עליהם כדי שיביעו את דעותיהם בעיתונות בתשלום. האם עלי להסיק מכך שהם פשוט לא רוצים להביע דעה או להיות מעורבים בחברה? אולי. ואולי הם פשוט פוחדים עדיין. ואולי עדיין לא מבינים איזה כוח פרסומי גדול יש ברשת.