דו קיום מוזר

לפעמים חודרות לביתי דבורים או צרעות. אני די חוששת מהן, כי לא בא לי להיעקץ, ועוד יותר מכך אני פוחדת ששלושת חתוליי העשויים ללא חת יסתערו עליהן במטרה לטבוח בהן, וסופם שיעקצו בעצמם. אלה לא חושבים פעמיים, הבנדיטים שלי, ומסתערים על כל יצור חי שנראה להם כמועמד מתאים לטבח, כולל וידוא הריגה.

 אבל הפעם הדבורה פשוט עמדה על התריס ולא עשתה סימנים שהיא מתכוונת לפלוש לטריטוריה שלנו. אז החלטתי לא להתערב ולא להעיף אותה משם. היא ישבה לה שם, ואני זכיתי באחד המראות המופלאים שהעולם הזה מזמן, שרובנו כלל לא נותנים את הדעת עליהם.

הדבורה עסקה בניקוי עצמי יסודי, ואני בכלל לא ידעתי שגם דבורים מתנקות, בדיוק כמו חתולים. עם ידיה ורגליה ניקתה היטב את כל גופה וראשה, ומדי פעם הפסיקה לכמה שניות של אמבטיית שמש. היא נצצה בשמש וכנפיה היו יפיפיות, ואני הרגשתי שזכיתי להציץ ברגע אינטימי מופלא של הדבורה עם גופה הקטן. כיצד היא טובלת בשמש ומפנקת את עצמה, ומעניקה לעצמה, ואני תמיד חשבתי שדבורים הן יצורים טרודים ועמלניים שלא חדלים לרגע מעבודתן המתישה למען מלכתם התובענית.

בעודי יושבת ומתבוננת בה בהשתאות פתאום הגיע עבדה, הפרסי האפור העבדאי שלי, התמקם בשלולית שמש והחל גם הוא להתלקק ולהתנקות באמבטיית הפינוק החמימה הזו של אמצע החורף. הוא ראה את הדבורה אבל אפילו לא שקל להציק לה, רק המשיך להתנקות והיא המשיכה להתנקות, ושניהם עסקו בליקוק עצמי מספק ונעים מאוד, שמקורו בהרבה אהבה עצמית ובאהבה לקיום הקטן והפסטורלי שלהם.