יעל ישראל עושה אהבה סופרת, עורכת, מבקרת ספרים וסרטים, מנחת סדנאות כתיבה, מנהלת את "בננות בלוגס".
הם שעירים, הם רגישים, והם זקוקים להרבה טיפוח. בייחוד הפרסים שביניהם. ואם מזניחים, עלולות להתעורר בעיות קשות. הרשימה פורסמה בירוק נושך NRG מעריב.
לרשימה שפורסמה היום, "לישון עם האויב", NRG מעריב.
לפני שבועיים טוליקה, החתולה של גל, דניאל וענבר, הרגישה לא טוב. הקיאה בלי סיבה, לא אכלה והצטנפה בתוך עצמה. מה אגיד, זה נראה לא טוב. דניאל כבר דמיינה מי-יודע-מה, כמו תמיד כשהיקרים הקטנים שלנו מרגישים לא טוב. גם הווטרינר לא ידע מה יש לטוליקה, כי פעמים רבות אפילו הווטרינרים שאנו תולים בהם את ישועתנו לא מבינים מימינם לשמאלם.
כעבור שלושה ימים של סבל וכסיסת ציפוריים, בהם אפילו ענבר בת השנה ורבע לא יכלה לבצע את הדבר שהיא הכי אוהבת: לרדוף אחרי טוליקה ולמשוך לה בזנב, פתאום הקיאה החתולה כונכיית שיער עבה וארוכה יותר מנקניקיית וינר. הסתבר שהייתה לה חסימת מעיים, למרות שהיא מקבלת אוכל יבש עם משלשלים לכדורי שיער. מזל שהיא הקיאה בכוחות עצמה, כי חסימה כזו יכולה להיות מאוד-מאוד מסוכנת, וישנם חתולים שצריכים לעבור ניתוח כדי לפתוח את הסתימה.
זה הזכיר לי את התקופה האיומה שעברתי עם עבדה, הפרסי הכי שעיר בעולם, לפני 13 שנים. באותם ימים, המידע על גידול חתולים היה מועט בהרבה מהיום – עידן הרשת, וגם מזון החתולים היה מוגבל בהרבה. חודשיים עבדה כמעט לא אכל. הוא היה בא אליי כל שעה-שעתיים ומתחנן לאוכל, ואז היה מלקק בקושי חצי כפית. הוא גם ירד במשקל, ואני, כמו מטומטמת, חשבתי שזה בטח יעבור לו, ואולי הוא פשוט לא אוהב את הטעמים שאני מגישה לו? אז הלכתי והעמסתי את המקרר בכל טוב הארץ: מעדנים של כל היצרנים לחתולים, בייקונים ופסטרמות בשפע, הכול כדי לפתות אותו. והוא היה אוכל ביס קטנטן, והולך לו בעליבות עם זנב מושפל.
עד שעשיתי את מה שהייתי צריכה לעשות מההתחלה, להתקשר לווטרינר המסוקס. זה צרח עלי: "מה, את לא נותנת לו לקסה באופן קבוע?" מאז, מדי שבוע מתנהלים בביתי מרדפים ומאבקים עם עבדה, כדי לתפוס אותו ולתת לו מין משחה חומה ושמנונית שנקראת לקסהסטט, שגורמת לירידה חלקה של כדורי שיער, ומשחררת אותם ביציאה כדי למנוע מקרים קריטיים של חסימות מעיים.
כשלוקחים חתול, בעיקר חתול עם צרכים מיוחדים (למשל חתולים ארוכי שיער), צריך ממש ללמוד איך לטפל בו. הזנחה והרגשה "שיהיה בסדר", לא מובילה לשום מקום טוב. כמו שלא נולדים עם כישורי הורות לילדים, כך גם הטיפול בחיות מחמד לא בא לנו אוטומטי. לצערי, אני למדתי יותר מדי דברים על בשרי. אבל היום באמת אפשר להתעדכן ברשת על הטיפול היעיל בחתולים מכל הסוגים.
אחרי התקופה המבעיתה ההיא עם עבדה, בה הוא כמעט הפך לשלד, אני מקפידה לסרק אותו לפחות פעם ביום. מברישה חזק ומסירה כל כך הרבה עודפי שערות, שעד היום יכולתי למלא בשערותיו של הפרסי האפור שלי חמש או שש שמיכות פוך ותריסר כריות קטנות. רק לחשוב לאן כל הפרווה המיותרת הזו הייתה מגיעה אילולא הברשתי אותו טוב-טוב על בסיס יומיומי!
אסור להזניח את השעירים הקטנים. צריך להבריש אותם היטב, גם אם לא בא להם: תאמינו לי שאחרי כמה חודשים הם יתרגלו ויאהבו את זה. צריך להקפיד על מזון ההולם אותם, ולא להזניח דברים כאלה, כי לפעמים זה עלול להיגמר רע. קראתי על מקרה של חתול עם חסימת מעיים, שנותח ולא שרד את הניתוח. אז בשביל מה להגיע לזה?
בעיה נוספת חמורה לא פחות היא חסימה בדרכי השתן, בעיקר אצל זכרים. אצלי, מוטל הוא זה שסובל מהבעיה. בערך בגיל שלוש הבחנתי שהוא מתאמץ מאוד בהטלת שתן, מיילל וסובל מאוד, ומלקק בכפייתיות את אזור הישבן. אז כבר היה אינטרנט, אז גלשתי, ביררתי, שאלתי וחקרתי ומצאתי מה הבעיה שלו. היום הוא מקבל שני סוגי מזון שמתאימים לו ומונעים את הבעיה, ואני משגיחה עליו בשבע עיניים כדי למנוע את הישנות המחלה.
היום אני גם יודעת את מה שלא ידעתי לפני שמונה שנים, כאשר מוטל הגיע אלי כגור, והוא שלא רצוי לסרס זכרים לפני גיל שנה, כי סירוס מוקדם עלול לזרז את בעיית החסימה בדרכי השתן. ישנם וטרינרים שיתעקשו אתכם שסירוס מוקדם מדי, לפני שהחתול "הגיע לפרקו", אינו מסוכן כלל וכלל. אבל מניסיוני זה אכן אחד הזרזים להיווצרות הבעיה.
אל תזניחו אותם. תלמדו כל מה שיש ללמוד ברשת על גידול חתולים. כי חתול חולה זה כאב לב גדול.
יש אתר נפלא בשם פט-נט של וטרינרטים שעונים לשאלות, ואפשר להתעדכן בו. הם תמיד חוזרים עם תשובות מהר. בנוסף אני אומרת: תצילו חתולים אם אתם יכולים. זה לא כזה סיפור, לרוב זה מתסכם במעט מאוד כסף מצידכם ובהעלאת נשמת חתול נפולה (שעל אף תשע נשמותיהם, לפעמים נולדים לרחוב – דבר מחפיר בארצנו) בקיצור, הם חיות מדהימות, תצילו, תדאגו ותפתחו רגש אחריות כלפיהם, גם אם אין לכם כזה עדיין. וכמובן: תאמצו!