מי חזרה מאוחר ממסיבה עם מסקרה מרוחה?

Normal
0

false
false
false

MicrosoftInternetExplorer4

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}

מוקדש לרונית, לפאוסטו ולפיץ, באהבה

 

כשהיא באה לגור איתנו היא נראתה עלוב נורא. קרן אחייניתי הביאה אותה מצער בעלי חיים. היא שמעה שהגיעה פרסית ג'ינג'ית פחוסת פנים לסניף רמת גן, ומאחר שהיא מטורפת על פרסים, אבל בעלה לא מרשה לה להביא עוד חתול, היא התחילה לעשות לי חור בראש שאקח אותה.

 

זה היה חודש אחרי שמוטל, הג'ינג'י הצדיק שלי, מת מהרעלה של חומר נגד פרעושים. והכאב היה כה רב, שהסכמתי. חג'ג' בן השנה היה נורא עצוב, ואפילו עבדה, בן ה-15 אז , שמעולם לא מת על מוטל, גילה חוסר שקט בעקבות מות יריבו הנצחי.

 

אז אמרתי לקרן: יאללה, תביאי אותה!

 

היא הגיעה מפוחדת, מגולחת כולה למעט הראש ומעט מן הזנב, עלובה לגמרי. אני מניחה שלו ראיתי אותה בצער בעלי חיים, הייתי מוותרת עליה. כמה אני שמחה שלא נתתי לרושם הראשון לתעתע בי, כי בובטרון היא אחת החתולות היותר יפות בעיני.

 

היא מזן מיוחד מאוד – פרסי פֶּקינֵז – שניחן בפרצוף סופֶּר-שטוח, אף זעיר ופרווה-להבה. יש לפרצוף הזה חסרונות בריאותיים, ובעיני זה פשע שממשיכים להרבות אותם. כי במקור נוצרה בזן הזה מוטציה עצמונית, והמגדלים ראו כמה שזה מיוחד ויפה, והתחילו להרבות אותם בינם לבין עצמם. התוצאה יפה, אבל זה רק מחליש את הזן כל הזמן.

 

בובטרון התגלתה כחתולה חולנית. בשבועות הראשונים היא חלתה כל הזמן וכמעט מתה מדלקת ריאות, וביקורים קבועים אצל הווטרינר והמון אנטיביוטיקה חזקה הצילו אותה לבסוף. חלק מהבעיות של הזן שלה הן הפרשות מרובות מהעיניים, מפני שהן קרובות מדי לאף הזעיר ונטול תעלות נשימה נורמליות. כאמור, בעיני זה עוול להמשיך ולהרביע אותם. עם זאת, אני שמחה שבובטרון מצאה אצלי בית למרות שלל בעיותיה הרפואיות.  

 

בגלל ההפרשות מהעיניים, כמעט תמיד היא נראית כמו איזו בליינית שחזרה מאוחד בלילה מסיבוב פאבים, עם מסקרה מרוחה. וכמה שהיא שונאת שאני מנקה לה את זה – רק היא ואני יודעות. כמה היא שונאת טיפול, כמה!

 

זה תמיד גורם לי לחשוב ולתהות ולדמיין את הבית הקודם שלה. כשהיא הגיעה אלי, אמרו הווטרינרים שהיא קרוב לוודאי בת שלוש או ארבע. היה ברור שברחה מבית אחר, נתפסה על ידי מישהו שלקח אותה לצער בעלי חיים, ואחרי חודש במתקן ברמת גן מצאה את דרכה אלי.

 

גם השאלה האם היא מעוקרת עלתה מיד. הווטרינרים שבדקו אותה לא ידעו לומר. אבל כעבור כמה חודשים היא הגיבה במעט קריאות והתמרחויות על הרצפה, וזה העיד על כך שהבחורה פורייה, לא מעוקרת, ונמצאת ב"הִיט".

 

תקופות הייחום של בובטרון הן קצרות וקלות מאוד, ופני שהן לא מציקות לה, אני נמנעת מלעקר אותה. גם ככה היא עברה המון בעיות בריאותיות קשות, אנטיביוטיקות "יום הדין", הרדמות לצורך צילומי רנטגן ושאר מרעין בישין. אז לא בא לי להעמיס עליה גם את "התיק" הזה על הראש. לא בטוח שהיא תעמוד בניתוח הזה.

 

כשהיא מעט מיוחמת, חג'ג' בן השנתיים וחצי, שעבר סירוס בגיל שנה, רץ וקופץ עליה ותופס אותה בצוואר, ללמדך שלא מה שלמטה קובע, אלא ההורמונים בראש. והיא נותנת לו "לשחק אותה גבר" על ריק, וכעבור שנייה מורידה אותו ממנה בשאט נפש.

 

כשהיא מיוחמת היא גם הכי ידידותית – היא נמרחת עלי ורוצה המון ליטופים ופינוק. לפעמים היא נשכבת על הרצפה בפוזה נפקנית-משהו ונראית כמו בריג'יט בארדו. כשזה קורה, אני מבינה מדוע קוראים לנשים סקסיות "חתולות מין". בחיי שבבוטרון סקסית. כולנו רוצים לגעת בה באותם ימים, לא רק חג'ג', כולם ממש.

 

מה שהכי מצחיק, שלמרות שהיא גברת קוקטית יפהפייה, יש לה אופי של מצביא. היא לא סופרת אף אחד, וכשצריך לצוד ג'וק ענקי היא רצה מיד בראש טור החתולים, וחסר לחג'ג' שיפריע לה. תמיד היא מזכירה לי את הסיפור ההוא על הילד שהרג שבעה במכה – שבעה זבובים, כמובן. כשהיא צדה, היא עושה רושם שהיא הולכת לכבוש את אמריקה מינימום.

 

ותמיד, אבל תמיד, אני תוהה ביני לביני איך היה ביתה הקודם שממנו ברחה, ואיך היו אביה או אימא האנושיים. לפי ההתנהגות שלה, הגעתי למסקנות הבאות:

 

היא אוהבת לשכב על עיתונים ולחטט בהם כדי למצוא ג'וקים, והיא ציידת מקצועית ממש – אז אני מניחה שהיא גרה בבית מבולגן ולא נקי במיוחד, עם המון מקקים.

 

היא אוהבת לישון על נעלי ים, אז אני מניחה שגם שם היא ישנה על הנעליים של בעלי הבית.

 

היא אוכלת רק אוכל יבש וטונה, ולא מוכנה לאכול את כל המעדנים היקרים שעבדה וחג'ג' מתים עליהם – אז אני מניחה שהבעלים שלה היה או קמצן או סגפן. אולי רווק כזה שלא כל כך מקדיש לביתו ולעצמו.

 

היא מאוד עצמאית, יודעת איך לנקות את עיניה מההפרשות ושונאת שאני עושה את זה – וגם מכאן אני מסיקה שבעליה היה אחד שקצת הזניח אותה ולא היה הרבה בבית.

 

היא אוהבת לישון שעות רבות במשך היום, ובלילה לשבת על המחשב שלי – אז יש לי הרגשה שבעליה לא היה הרבה בבית, והיא הסתפקה בחברתו בלילה, מול המחשב.

 

היא אוהבת חתולים, לכן קרוב לוודאי שחיה עם עוד חתול/ים.

 

וכמובן, אולי אני טועה בכל שיקולי, ובסוף היא באה מבית נקי ומסודר עם מלא אנשים. מי יודע. המחשבות והתהיות האלה תמיד יכרסמו בי.

 

בשבועות האחרונים היא שוב לא משהו. שמתי לה חומצת בור בעיניים – בגלל ההפרשות – שנתן לי הווטרינר. רק אחרי השבועיים עם הטיפות התברר לי מקריאה ברשת, שחומצת בור עלולה לעשות קשיי נשימה. ולבובטרון יש גם ככה קשיי נשימה. עכשיו זה רק החמיר. ושוב אני מגיעה למסקנה – כמו לאחר מות מוטל – שלא צריך לסמוך על רופאים, ובטח שלא על וטרינרים.

 

חתול אחד כבר מת לי בגלל שנתן למוטל אנטיביוטיקה לאחר שנתתי לו חומר נגד פרעושים, והוא קיבל מזה קשיי נשימה. הווטרינר החליט שזו דלקת ריאות ונתן אנטיביוטיקה, שרק בדיעבד, מקריאה ברשת, התברר לי שהיא קטלנית למי שיש לו כבד מוגדל, כפי שהיה למוטל, שהיה חתול שמן.

 

הרבה כאב לב יש בגידול בעלי חיים. חלק מזה בגלל חוסר ידע או חוסר אחריות של  וטרינרים. חלק מזה בגלל חוסר ידע שלנו, המגדלים.

 

מכל מקום, אני מקווה שבבובטרון תחלים מהר, ותחייה איתנו הרבה שנים. היא שווה את זה. כל דקה איתה היא חגיגה.