תתאפק! תרסן! תתנזר!

 לפוסט הקודם בנושא

לפעמים אני תוהה מדוע מקובל על רובנו המוסר הכפול שהוא אחד המאפיינים של הקפיטליזם החזירי. אנחנו – היצרנים, המשווקים, המפרסמים – נפתה אתכם בכל דרך, ואתם לעומת זאת – הקהל שלנו – תתאפקו, תרסנו, תתנזרו. אנחנו נציג לפניכם המבורגרים נוטפי שומן, גלידות מטמטמות, שוקולדים מבהיקים, נשים מעורטלות, חזות חשופים, סיגריות מפתות, משקאות תוססים שרק המראה שלהם גורם לך לרצות לשתות אותם, תוכניות טלוויזיה שמגרות את היצרים הפרימיטיביים הכי אפלים שלכם, ואתם, בבקשה להפעיל שיקול דעת ולדעת מתי להתנזר! אתם מבוגרים, אתם אחראים, אתם חכמים, אתם חזקים, וכל מה שצריך בסך הכול זה להתאפק ולהתעלות מעל ליצרים הבהמיים. 
 
את תביטי בדוגמנית ההירואין שיק שבמגזין, אך תחיי בשלום ובנחת עם שמנמנותך. אתה תסתכל בטבלת השוקולד הממולא, אבל תבצע לעצמך רק שתי קוביות. אתם אל תפתחו את ערוצי הפורנו. אתם ילדים אל תיכנסו לפורומים שבהם תפותו על ידי פדופילים. וכולכם, פליז, תוותרו על הסיגריות שמוצגות לפניכם כשיא התענוג.
 
החוזה הלא כתוב הזה שבין האדם והקונצרן שמספק את הפיתויים הוא זה שאינו מובן. מדוע כולם מקבלים אותו כמובן מאליו, כאילו כך הם פני הדברים ואין מה לעשות בנדון? מדוע ליצרן ולמשווק מותר לעשות את כל המניפולציות האפשריות כדי לפתות אותנו להרעיל את גופנו ונשמותינו, ואילו אנחנו צריכים לגלות בגרות ולהגיד לא למה שמזיק לנו? מדוע מי שמכור לאוכל, למין, לסמים, לטלוויזיה, לסיגריות וכו' זו אשמתו, כי אינו בוגר דיו ואינו מסוגל להשתלט על היצר, אבל ליצרנים ולמשווקים מותר לעבור על כל חוק מוסרי כדי לפתות אותנו לצרוך רעל פיזי ורוחני?
 
בקיצור, מדוע להם מותר להרעיל אותנו בשם הקפיטליזם הקדוש, ואילו אנחנו תמיד האשמים? מי קבע שלהם מותר לרקוד לפנינו ריקודי פיתוי, ואילו אנחנו צריכים לשבת עם רעלה ולהתעלם מהעינטוזים? 
 
באיזה שהוא מקום מגיע שלב שבו ל"חירות הפרט" ולזכותו של הפרט לעשות הכול ולקבל הכול ולבחור הכול אין שום משמעות, שכן הוא אינו בוחר ואינו שולט על שום דבר. הבחירה היא רק אשליה. ואשליה מסוכנת מאוד. כשהשלב הזה מגיע, והוא הגיע מזמן-מזמן, נשאלת השאלה מדוע מי שיכול אולי לשנות משהו, לא עושה דבר בנידון, מלבד להאשים את הבהמה השמנה על שהיא תוקעת כל מה שעומד מולה, את הנער על שהתחת שלו נדבק לכיסא ליד המחשב, את הגבר על שהוא כבר לא יכול לזיין את אשתו רגיל מרוב הארדקור שהוא רואה, ואת רוב בני האדם על שהם צופים בתוכניות זבל בטלוויזיה. שהרי רק הם האשמים. מי ביקש מהם לפעול כמו רובוטים? למה הם לא מפעילים שיקול דעת?
 
כש"מיעוט אליטיסטי" טוען שעלינו מוטלת האחריות להגיד לא לזבלים שמציפים אותנו (ראו התגובות כאן בבלוג האחר שלי), שעלינו מוטל פשוט להתעלם מהזבל המזיק לנו, הוא מתעלם מכך שכ"מיעוט אליטיסטי" הוא אולי מצליח לחיות על חסה וקולורבי ,לשתות תה ירוק ולקרוא את ג'ויס כל היום, אבל כל האחרים הם לא כאלה גיבורי-על.
 
וכך בז "האליטיסט" לכל מי שלא מצליח להשתלט על הדחפים הפרימיטיביים שלו, על היצרים הקמאיים ועל התאוות הנחותות שלו, ותמיד נדמה לו ש"האספסוף" אשם בכל מה שקורה לו. לכולם מותר לשגע ל"אספסוף" את הראש, וזה שהוא חסר שיקול דעת ונכנע ליצריו האפלים זו לא בעיה אוניברסלית ולאומית ומוסרית, בעצם, זו בכלל לא הבעיה שלנו, זו סתם בעיה אישית ונקודתית של "הבהמות האלה שלא יודעים לרסן את עצמם."