יעל ישראל עושה אהבה סופרת, עורכת, מבקרת ספרים וסרטים, מנחת סדנאות כתיבה, מנהלת את "בננות בלוגס".
בתור צופה בתולית בתוכנית ריאליטי מסוג כזה (לא צפיתי באחרות, על כל סוגיהן, חוץ מקצת "כוכב נולד"), הבעתה והאימה שלי נובעות בעיקר בגלל השידור הישיר כל שעות היממה. בפוסט הקודם על התוכנית כתבו לי בבלוג האחר שלי שאני צבועה, כי מה אני רואה את זה בכלל, ואז מקימה זעקה על הזוועה והאכזריות של התוכנית.
אבל זהו בדיוק: אי אפשר להימלט מהתוכנית הזו, כי בכל זפזוף אתה מגיע לערוץ של השידור החי, ונתקל באיזו מריבה איומה או בכלוב של שוטים, וממש נכפה להישאר נגד רצונך אפילו.
מה אני רוצה לומר? שאף אחד לא מחוסן נגד התוכנית הזו. זה כמו פריק-שאו שתוקעים לך מול העיניים בעל כורחך. וזה באמת ממכר, זו הזוועה שבעניין. כאן טמונה הבעיה. כאן טמון חוסר המוסריות של התוכנית, כי היא מגזימה, מגזימה בגדול.
התוכנית הזו היא לא מוסרית כי היא מביישת את משתתפיה 24/7 מול פני האומה. וזה לא מוסרי, לא מוסרי. לא כל דבר צריך להראות בטלוויזיה. הייתי מצפה מקברניטי הערוץ הגדול במדינה להתעלם משיקולי רייטינג, ואם כבר משדרים, אז לא בשידור חי, כדי לא להראות אנשים מתבזים, אוכלים זה לזה את הראש ומתבשלים במיץ של עצמם 24 שעות ביממה בתוך כלוב.
בתוכנית של שעה-שעתיים בשבוע, שבה מראים קטעים נבחרים, האימה של הצופה פחותה בהרבה. עובדה שבשידור השבועי בערוץ 2 זה הרבה פחות מבעית ומגעיל. בשעה השבועית של התוכנית בערוץ 2 זה נראה יותר כמו שעשועון טיפשי ולא מזיק.
אבל כשצופים בזה שעות על גבי שעות, וזה ממכר – ואני מודה שלהביט בזוועה זה ממכר – כאן זה הופך ללא מוסרי. בכל פעם שאתה מזפזף ומגיע לשם, אתה נתקל באותה התבזות אנושית איומה. קל להאשים את הצופים בכך שהם רעבים לדם, אבל אני טוענת שמי שאחראי לכך הוא הַמְשַׁדֵּר, לא הצופה. כי הצופה יאכל מה שיתנו לו, וברור שהוא רוצה דם.
דווקא בגלל זה על המשדר להפעיל שיקול דעת, ולהתעלות מעט מעל שיקולי רייטניג. גם בלי השידור לייב כל היום, התוכנית הזו עושה בוחטות של כסף. אני יודעת שזה מגוחך מה שאני אומרת, כי ממתי ערוץ טלוויזיה פועל על פי שיקולי מוסריות, ובכל זאת אני זועקת. יש קווים אדומים, ופה חצו אותם בגדול.
בשבוע שעבר כבר סגרו את הערוץ לייב, ואני לא אקנה אותו כמובן, ולא כמו ארגיש נכפית לראות, מתוך הרגשות הפרימיטיבים והאפלים שיש בתוכי, שיש בכולנו. אבל רוב האנשים יתפתו לרכוש אותו בעשרה ₪ לחודש, כדי להמשיך לראות את הגלדייאטורים שלהם נאבקים בזירה.
וזה שהם ירכשו את הערוץ, לא אומר שזו אשמתם הבלעדית, בנוסח מי "הכריח אותם לראות", כי תוכנית כזו ממש מושכת את הצופה באף. התוכנית הזו גורמת לכולנו להיות כמו הקהל הצווח והבהמי שרוצה לראות דם בזירת הגלדייאטורים של רומי.
וזה נורא. ואל תגידו לי שהאחריות מוטלת רק עלינו. לא נכון. צופים בתוכנית גם המון ילדים ובני נוער, ומישהו למעלה, האח הגדול של הטלוויזיה, גורם להם, לנו, לכולנו, להתבהם. זה שבכולנו יש רגשות פרימטיביים אפלים, לא אומר שמי שמפיץ בידור חייב להתעלק עלינו ולנצל את זה בצורה כה צינית ומניפולטיבית כדי לעשות עוד כמה לירות.
עכשיו זה "אח גדול" שבו המתמודדים כמעט אוכלים אחד לשני את הראש, ובריאליטי הבא זו כבר באמת תהיה תוכנית סנאפ שבה רוצחים אחד את השני. גם אז תגידו שזו האחריות של הצופה לסגור את הטלוויזיה, כי אנחנו "בוגרים ואחראים"?
בחברה מוסרית כל הצדדים צריכים לשתף פעולה כדי למנוע התבהמות, ולא להטיל הכול על "חירות הפרט" ו"זכות הפרט" ו"הבגרות" של הפרט. סמים אסור למכור בחנויות? אז למה מותר למכור סיגריות, אוכל מסרטן ותוכניות שמזהמות את הנפש?
מסכימה לגמרי יעלה, בעיקר לגבי ילדים ובני הנוער. אנחנו כמבוגרים, כן צריכים לדעת להשתלט על דחפים חולניים משהו, שיש לכולנו. אבל לילדים אין את הפריווילגיה הזאת. הם אוכלים מה שנותנים. וזה מחזיר אותי לדיון שהתקיים אצל אמיר אור ב"עורו המעשנים" כי לפעמים טובה צדקנות וגבולות מלאכותיים, הגם שהם לכאורה סותרים את עקרונות הדמוקרטיה.
מחר מחרותיים אני אעלה את הפוסט הבא בנושא, ובו השגות שלי על עניין הגבולות. רוב האנשים לא יודעים לשים גבולות לכלום, ויש ניצול ציני קפיטליסטי של הדחפים שלהם, והנה אנחנו בדרך לאבדון. עם השנים, ולאור הכאוס, אני נעשית קצת שמרנית, מה לעשות.
מזדהה, מה לעשות? 🙂
וכבר היטיב לעשות זאת מיקי רוזנטל בסרטו המכונן: "שיטת השקשוקה"
הכל ענין של הון ושלטון ומי שולט בתקשורת?
וישחקו הנערים לפנינו ,ובלבד שנשכח את החוליים החברתיים הרעים :
את העניים ,העקורים ,המגורשים , הנכים והרעבים
נותנים להמונים מה שהם רוצים לראות-דם! כמו שכתבת גלאדיאטורים מודרנים
וסדנא דארעא חד הוא
אין חדש בעולם ,כל עוד נפש האדם מכתיבה את התנאים.
יפים וחשובים ,יעל, מאמריך בנושא זה.
גם אני מצאתי את עצמי בוהה מול ערוץ האח הגדול (כשעוד היה פתוח). ניסיתי לבדוק מה יש בי שגורם לי לצפות באנשים לא מעניינים שסגורים בכלוב שקוף ועשרות מצלמות עוקבות אחריהם 24 שעות ביממה. אז כמובן יצר המציצנות קיים בכולנו, אבל זה לא רק זה. התוכנית הזאת רעה כל כך, ואני מתכוונת לרעה מהבחינה המוסרית ולא הטלוויזיונית – מבחינה זו, היא גאונית – כי היא עושה חיפצון קיצוני לבני אדם. כי כמו בטרגדיה יוונית אנחנו צופים ב"מורמים מעם", הלוא הם מופיעים בטלוויזיה, ורואים כמה אנחנו טובים מהם. אנחנו לא מקללים ככה, אנחנו לא טיפשים ככה, אנחנו לא אנוכיים ככה, אנחנו לא חירשים ואין לנו טורט, אנחנו לא יפים ככה ואנחנו לא מכוערים ככה. אבל זה לא נכון, אנחנו בדיוק ככה, כמוהם, והמתח בין מה שאנחנו כן ובין מה שאנחנו לא מדביק אותנו למסך ומכתים אותנו בכל הדברים שאנחנו סבורים שלא היינו עושים אף פעם. כל מנגנוני התרבות שלנו נעלמים מול ה"קופים" המרקדים ששמו לנו מול העיניים בחינם לכמה ימים כדי שנתמכר בדיוק כמו שעושה כל פושר שרוצה להרחיב את קהל לקוחותיו.
פרידה, ניתוח מצוין. מזדהה.
לבודד חבורת אנשים שונה וזרה זו לזו
למשך זמן ארוך היה מאז ומתמיד נושא
שהפרה מחקרים פסיכולוגים, חברתיים, וגם טקסטים של ספרות יפה. מה שהתחדש זה החשיפה הטלוויזיונית כל הזמן.
ובנוסף, ולא ניתן להתעלם מכך, אחוז הצפייה באח הגדול, גדול מאוד, אוהבים, לא אוהבים, מבקרים, תומכים – אבל מסתכלים.
אתמול ראיתי. הרוב משעמם, יש פה ושם גם רתק, הפרסומות בערוץ 2 כרגיל הורסות הכול, ולגבי הבחורה בהיריון שמקללת שהדיחו אותה – דווקא אם כבר אז לתת לקהל להחליט. נראה באמת אם הקהל צמא דם כמו בזירת הקוליסאום ברומא, או יודע מתי זה עובר כל גבול הגיוני. ייתכן מאוד שאם זה כך היא הייתה ממשיכה עד הסוף. זה בהחלט היה ניסוי מעניין. נראה לי שהמפיקים יותר משחששו ממנה, חששו שהיא תהפוך לכוכבת של הקהל המצביע, ואז הבעיה תהיה הרבה יותר עמוקה.
מה שברור שאם במקביל היה האוס בערוץ 3 אין סיכוי שהייתי צופה ולו גם בדקה אחת של האח הגדול. להאוס אני מכור. כל השאר – ממש לא משנה.
מרד צרכנים, זה דבר מוכח שהצליח, כל הצרכנים, מתנתקים ופתאום יהייה שינוי.
והאחריות על הפרט, כי אף אחד לא רוצה להוביל, כי השכן לא מוביל. או שתעבירו עצומה. שתבקש את ההתנתקות היזומה.
ואם לא, אז אולי הפרט יחשוב על ילדו.
לי היה מזל הטלויזיה היחידה שלי ( וכיום יש לפחות 3 לכל משפחה)שלא חוברה לשום ערוץ עוקלה בטעות לפני שנים רבות, וכשרצו להחזירה, סירבתי.
ונכון שילדי שלמדו במוסדות ממלכתים חשו שונים, אך אני שדרתי להם שזה שוני טוב.
והייתי די אדישה לצערם.
וטוב שכך.
לא עם כל קושי עלי להזדהות.
דווקא עודף התיחסות הכתובה למפיקים ולזכיינים לצער שהם גורמים לצרכנים, גורם להם להגביר אותו, כי אז הצרכנים מזפזפים אל עבר הצער.
זה ככה בכל דבר.
הצצתי ולא עניין אותי.
למעשה שום דבר לא השתנה בעיני.
במאה התשע עשרה ותחילת ההעשרים הלכו לקרקסים לראות מיני פריקים. אישה עם זקן או זנב דג. גמדים ועוד מיני מוזרים.
התכנית נראית לי תחליף לקרקסים ההם. אנשים אהבו אותם אז, למה שלא יאהבו היום.
תמיד הרוויו כסף מיוצאי הדופן הללו.
דני, הנה ההבדל הקטן- לקרקס לא חייבים ללכת, לא מפתים אותך ללכת, ואילו לערוץ כזה, שפתוח 24/7, ועוברים עליו בזפזוף, אתה נכנס בעל כורחך. זה הבדל קטן שהוא הבדל גדול. אם כבר עושים תוכנית כזהו, שהיא תהיה רק שעה שעתיים בשבוע בערוץ 2.
יעל, לא נעים לי להגיד לך – אבל מה שאת אומרת זה שטויות בלחץ. באמת בזפזוף אי אפשר לא להתפתות? קליק לשנייה וכבר את בערוץ 23 או 21.
מה שלי מפריע יותר – זה הכיפוף שאנשים עושים – כמו שאת עושה כאן של המציאות בשביל הטיעונים הלא משכנעים שלהם. הרי ברור שאם את בן אדם מבוגר – לא תתפתי לזה כמו שלא תתפתי לעבור את הכביש באדום או לעשן.
יעל ניסיתי להתבונן בהם אתמול ובאמת התביישתי. התנאים הקשים-לגור עם אנשים זרים מול מצלמה , ההשפלה האנושית-כן האח הגדול , לא האח הגדול,החשיפה האינסופית,רדידות השיחה,מוחצנות ההופעה, מצער ואפילו איכס. ולומר זאת על אנשים מעליב אותי . עצוב עצוב
הי יעל, היום בתי בת החמש עשרה ואני קראנו כאן את שני הפוסטים שלך בנושא האח הגדול. בתי קראה את מה שכתבת על הדמויות, מזהה אותם בשמם ומציינת לעצמה :"מנתחת מצויין זאת". לאחר מכן היא קוראת את הסברה של אביטל על למה אין לה טלויזיה והיא נבהלת כי בין לראות את האח הגדול לבין חיים בלי טלויזיה יש גם אנשים כמו הבת שלי. בהתחלת האח הגדול ישבנו כל המשפחה מול המסך וראינו כמה תכניות ובאמת עקבנו אם הבחורה הקנאית תצליח במשימת ההסתרה שבעלה הוא בעלה. ואז הייתי הראשונה ששבעה מהתכנית והרגישה צורך להקיא מהגועל. לא בטוחה אם זה מהתכנית או מעצמי שיושבת וצופה וכך מעבירה לפתע שעות "איכות" עם ילדיי. ואז בפעם האחרונה שצפינו בתכנית (מתישהו בשבוע שעבר) הודיעה לי בתי שהיא מעדיפה עוד כמה שעות שינה על בזבוז הזמן הזה בלראות "תכנית מפגרת שכזו". כך מיד קפץ אחריה אחיה הצעיר לישון ובשמחה יכולה להודיע שנגמלנו מהכמעט התמכרות המגעילה הזו שחדרה לביתינו. אז עכשיו כשקראנו את הפוסט אמרה לי בתי שזה מאוד נכון שבעצם מה שאנחנו עושים כצופים זה להתבדר ולצחוק "מהאנשים המטומטמים המסכנים האלה" וכשהיא שמה לב שהיא צוחקת מאנשים אחרים היא נגעלה ועכשיו היא מנסה לשכנע את כל החברות שלה שהתכנית איומה אבל הם מסרבים לשמוע ויש משפחות שלמות של חברות שלה שרכשו את הערוץ וכל היום צופים באמת במה שקורה שם. (המידע הזה על אנשים שאני מכירה ממש גרם לי להלם). אז לשמחתי ילדיי כנראה בנויים מחומר שמצליח לחשוב ולבחור מה לצפות על אפו ועל חמתו של המשדר ובתי מסבירה לי למה בכל זאת בית צריך טלויזיה כי אולי יש אנשים שהחיים שלהם מלאים מספיק בכל שעות היום, אבל אצלנו זה לא ככה ולכן היא באמת זקוקה לטלויזיה כמכשיר לשרוף בעזרתו כמה שעות מתות כאלה. כל עוד היא שורפת אותן עם תכניות כמו ארתור (סדרה נחמדה לילדים שהיא אוהבת מהילדות) ועם סדרות שאני אוהבת ונהנית בעצמי לשרוף בעזרתן זמן (כל מיני סדרות פשע ובלשות בערוץ הולמרק) אז באמת אין סיבה להחרים את המצאות הטלויזיה בבית. רק שבאמת על מנת לנצל את המכשיר ולא שהמשדר ינצל את קהל הצופים? איך? בעזרת פוסטים כאלה שמעלים את המודעות גם לאלה שמתמכרים ולא מרגישים למה.
(נ.ב. התגובה נרשמה תחת עריכתה, צינזורה, והסכמתה של בתי:)
החרמת הטלויזיה נערשתה כשביתי למדה בממלכתי ולא רק היא גם יתר ילדי.
מלבד תוכניות מטופשות, יש שם גם פירסומות שובנסטיות, מסרים מוחבאים ועוד.
אני הצעתי להחרים ערוץ.
לא אז לא.
כל מעשי נעשו בהיותי חילונית לחלוטין וכנראה הקלו עלי אף את המעבר.
אך התנגדותי למדיה הייתה חינוכית פרופר.
תודה וכל- טוב
צ"ל נעשתה.
דרך אגב סיגל, אני שחקנית וזכור לי שהציעו לי להשתתף בפירסומת בה אני אם סקסית שיש ביחסה כלפי בנה פתיינות ומשיכה שהיא על סף החולניות. אם כי הכל נעשה בהסח הדעת. וזאת על מנת למכור חטיף מסוים או משהו כזה..
אז עוד הייתי די חילונית וכל העניין די הפתיע אותי.
מאחר ואין לי טלויזיה איני יודעת אם זה עלה או לא.
ובטח שמאז עלה זבל אחר עם מסרים חולנים אחרים.
רק מרוב בההיה כבר לא מבחינים יותר.
סיגל, ילדייך כנראה באמת קרוצים מחומר אחר, אולי הודות לחינוך שלך. הלוואי על כולנו.
לגמרי לגמרי מסכימה. זה משהו לא ברור לי, איך הדבר הזה עובד. מה – אנשים אין להם מסננת, מה כן ומה לא לצרוך? תכניות הריאליטי האלה איומות בעיניי. כוכב נולד או נולד לרקוד, לפחות יש מעקב אחרי ביצועים. לדעתי זה ז'נר קצת אחר.
אנשים מוכנים לבזות עצמם. לא הכריחו אותם להשתתף בתכנית. בעצם גם לא מכריחים אף אחד לצפות…