ישוע שלי

 לאמיר

זו הפעם הראשונה שאני כותבת באיזה שהוא מקום על אהבתי ואמונתי. לא יכולתי שלא לעשות כן לאחר הרשימה היפה שהביא אמיר, שמתקשה להבין מדוע ישוע הוא דמות ששלושה אנשים בבלוגיה רוצים לפגוש, ועוד המון אנשים ברחבי העולם.

מה יש בו בישוע? דמותו ההומנית? דרשותיו החכמות? משליו הנאצלים? תלמודו המעניק? ואולי אהבתו הרבה והמפליאה הפולחת את כריכת הברית החדשה ונכנסת בלב?

אני אוהבת את ישוע שלי. לפעמים אני מרגישה שהוא רק שלי. שהוא שייך לי כמו שאני שייכת לו. שמתיקות אהבתו ממוססת את כאבי הלב שלי. שבזכות אהבתו היקרה והיוקדת אני עדיין כאן. אלמלא נוכחותו המוצקה בחיי, אולי הייתי נפרדת מהעולם הזה.

בשבילי, אלוהים וישוע חד הם. הם שני צדדיה של מלכות האלוהים. אני, שגדלתי בבית דתי, לאב שהאמין בכל ליבו באלוהים אך גם עסק בתפעול ציווי הדת ביומיום – הכרתי אלוהים כפייתי, כועס, שיפוטי, מפחיד. אלוהים שלי בילדות היה דומה לרב בבית הכנסת הספרדי, גבר גדל גוף עם קול רועם וזקן ג'ינג'י. כך נראה אז אלוהים שלי. כך הרגיש אלוהים שלי: אלוהים שאני פוחדת ממנו יותר מאשר אוהבת אותו.

יראת אלוהים היא שם דבר ביהדות. אבל אצלי, כמו אצל ילדים רבים מבית דתי שפנו מן הדת, היא גרמה לריחוק וניכור. לא קל לאהוב אלוהים שמפחדים ממנו, שעל כל אור שהודלק בטעות בשבת את מפחדת שתיענשי בידי איזו רשות נעלמה.

בגיל בת מצווה עזבתי את אלוהים ואת הדת. החלטתי להפוך לאתאיסטית. זה נראה לי הגיוני ושפוי יותר. והרי את מנהגי הדת הכפייתיים שנאתי ממילא, מאז שהבנתי מי אני ומה אני.

האם היה קל להיות אתאיסטית? כן ולא. לעומת חיי כאישה מאמינה באלוהים, זה הרבה יותר קל. אין דין ואין דיין, והמוסר הוא אנושי בלבד. מעשית, כנראה שזה לא היה קל לי, כי בכל זאת חונכתי בבית מאמין. ונראה שגם כאשר מחליטים להפסיק להאמין באלוהים, לא מבטלים את קיומו.

אבל את אלוהים השיפוטי, המחמיר, הקשה, המעניש, לא יכולתי לראות. הוא הסתתר ממני מאחורי שכבות של חינוך דתי נוקשה, המציג את יראת האלוהים לפני אהבת האלוהים וחמלתו. בעצם, לקח לי שנים עד שחזרתי שוב לאלוהים, עד שיכולתי לדבר אליו בגובה העיניים, בלי לכעוס, בלי להטיח בו האשמות אישיות וקולקטיביות.

המתווך היה ישוע. רק בזכות מתק אהבתו יכולתי להתקרב מחדש לאלוהים ולהפסיק להעניש אותו על מחדלי העולם. ישוע הוא בעיני הצד הרך והחומל של אלוהים. כשאני רוצה ניחומים אני פונה אליו. הוא "שרוול הטיסה" שלי לאלוהים.

כשאני מדברת על אמונה, אני מדברת על אהבה. אני שמחה על כך שהיום אני מסוגלת לאהוב את אלוהים. זה קרה רק בזכות "הקסם" של ישוע בחיי. בשבילי ישוע הוא האהבה.