יעל ישראל עושה אהבה סופרת, עורכת, מבקרת ספרים וסרטים, מנחת סדנאות כתיבה, מנהלת את "בננות בלוגס".
אתמול, בקרית שמונה, רצחו תרנגול. הוא זכה לחיות חופשי כמה שבועות, עופף מעץ לעץ בשכונה, ופתאום הדיירים החליטו שהוא מעצבן אותם והזמינו לוכד. הוא לא הצליח ללכוד, אז הם עשו את הצעד הכי קל, קראן לשוטרים שיירו בו.
אני יודעת שזה נשמע כמו קטנוניות מצדי, בעולם בו התרנגולות לתעשיית הביצים חיות בתנאים תת אנושיים, במכלאות בנוסח הלאגרים של מחנות הריכוז. כשמיליוני אפרוחים זכרים, ש"אין בהם חפץ", נחנקים למוות בשקיות איזבל ענקיות, אליהן הם מושלכים בהמוניהם, כאילו אין בהם נשמת אלוהים.
כשבשר של תרנגולת מסכנה הוא זול יותר מגבינה, מירקות.
כשתעשיית העופות היא כה מבעיתה, מזעזעת, מחפירה ושטנית.
בכל זאת, זה היה תרנגול שסתם שוטט לו, היה צריך לרצוח אותו? באמת? באנגליה, שם צער בעלי חיים שולט ביד רמה, היו יורים בו חץ רווי חומר הרדמה, מעבירים אותה למשק חי או לפינת טבע, ובכך מצילים את חיי.
ולמה אכפת לי כל כך מחייו של תרנגול אחד? כי מזה כשנה וחצי אני מאכילה תרגולת שהזדמנה יום אחד, בראשית מלחמת לבנון השנייה למגרש החנייה של הבית המשותף שבו אני גרה. תרנגולת יפיפייה, חומה ומנוקדת, שלדעתי היא ניצולת איזה ילד מפונק מהווילות הסמוכות לביתי, ילד שקנו לו תרנגולת מחמד בעיצומה של היסטריית הקוריצה של "ארץ נהדרת".
ואז זרק אותה. או שהתעללו בה והיא ברחה.
מאז היא גרה למטה, בתוך שיח עבות ליד מכוניות ה-4X4 של הדיירים בשכונה המפונדרקת שלי. והיא נפלאה, וחכמה, ומלאת אהבה ורגש, וחברה של החתולים והם חברים שלה. והיא אוכלת חיטה ולחם ושעורה ודורה, ורק קינואה היא שונאת. כנראה שהיא לא תרנגולת יאפית. והיא גילתה לי עולם חדש נפלא, עולמם של בעלי הכנף, שפעם ראיתי בהם רק סטייק פרגיות והיום אני נמנעת מאכילתם.
וכשהיא קצת קוראת בבוקר, ולא פחות חזק מקריאת הזכר, למי זה מפריע, למי? למה לרצוח, למה?
יש לה שם?
בסוף יוצא שאני חסרת דמיון, אני קוראת לה הקוריצה. גם לחתולים למטה אין לי שמות מי יודע מה, אחת נקראת התינוקית כי אני מכירה אותה מאז שהיא גורה, אחרת נקראת המשוגעת כי היא קצת טרררלה, עוד אחת נקראת ז"ק, על שם סבי שתום העין, כי יש לה בעיה בעין.
ואת ממש דואגת לה, אוכל, מגורים וכו"?
אוכל ברור, כל יום, כמו שאני מאכילה את החתולים למטה. מגורים היא מצאה לה בתוך עץ עבות. בקיץ זה אחלה, בחורף פחות. ניסיתי לתפןס אותה כמה פעמים כדי להעביר אותה לחברה שיש לה לול של תרנגולות מחמד במושב, אבל אי אפשר לתפוס אותה. היא מהירה ברמות. אבל היא שרדה את החורף הקודם. מתפללת שהיא תשרוד גם השנה. החתולים ישנים בחורף בחניה המקורה, וכך הם מגינים על עצמם. היא לא עוזבת את השיח שלה.
סחה!
נראה שככה בנויה המדינה שלנו…. תרנגולת המסכנה "קורוקוקו".
יעלה את כל כך מזדהה עם חיות. העתקתי לך טעות כתיב מעניינת שלך
מצילים את חיי.
כל המציל תרנגולת אחת כאילו הציל עולם ומלואו
אני גם מזדהה עם בני אדם. יותר מדי אפילו.
דברים כדורבנות ,יעל. כל הכבוד לך.
ברור
נפש גדולה ורחבה יש לך
וכולנו נהנים מזה
נוגע ללב, חמודה. האמת שהכתבה הראשונה בנושא, כמובן לפני שהרגו אותו, היתה נורא מצחיקה. כלומר כשרק תיארו את התנהלותו בתור עבריין מבוקש בקרית שמונה. הבנתי שניסו לתפוס אותו בדרך הומנית, ולא הצליחו.
אולי בשביל קצת להפיג את תחושת חוסר-התכלית שבמותו, אםשר לומר כי הוא נהרג בעת מילוי תפקידו לשגע את תושבי הצפון. יהי זכרו של בעל הכנף מקרית שמונה ברוך.
אגב אשלח לך מייל נפרד על מקרה אחר מעצבן. כאן בשיינקין. אלק תל-אביב ההומנית. כשאני הייתי קטנה במושב היה לנו תרנגול מתוק ומקסים ואהוב שקראנו לו -שריף. לא צריך להסביר למה.. הוא היה נכנס לסלון חופשי ורואה איתנו TV. יום אחד הוא נבהל ממשהו, ורץ בטעות או שלא בטעות לתוך הסרוויס של אמא שלי.. זה היה גדול. פעם אחרת, הוא פתאום נעלם ומצאתי אותו, אחרי הרבה שעות, מתחת לעץ הקלמנטינה, והוא הרשה לי להחזיק אותו ולחבק אותו. עד היום אני זוכרת איך היה להרגיש אותו. זה מאד מעניין ונחמד וכמובן נעים. הוא היה תרנגול לבן, ויום אחד אמא שלי החליטה שהוא חיוור, ונתנה לו אופטלגין. הוא התחזק תוך שנייה. עוד סיפור מצחיק קשור לפה בתל-אביב: לידיד שלי היה תרנגול, ויום אחד נשארתי אצלו. בשש צלצל לי השעון המעורר, וידיד שלי התבאס שהערתי את התרנגול. שאלתי אותו איזה תרנגול צריך שעון מעורר כדי לקום בשש? הוא צריך להעיר אותי בחמש!! אז הוא אמר לי שהתרנגול הזה בטלן! קם בתשע וחצי-עשר.. הולך להסתובב בבתי-קפה. אין לו מה לעשות.. כן, זה עם מיוחד. לא חיית מחמד ולא חיית בר. אבל מעוררים הרבה רגשות, אין מה לומר.
איזה תיאור משובב נפש מיכל. תודה.