מגרפה ללשון (לאדמיאל קוסמן)

מיום שקראתי את הרשימה של אדמיאל קוסמן על מברשות שיניים חשמליות, התחלתי לראות אותן אחרת. בחיי. פתאום אני רואה אותן בעיניים של משורר, לא בעיניים של אורתודנט או רופא שיניים או סתם צרכן כפייתי של מוצרים אורתודנטיים. כאילו שהיתה לי תקופת מברשת השיניים החשמלית שלפני אדמיאל, ועכשיו יש לי תקופת מברשת השיניים החשמלית של אחרי אדמיאל.

ואני דווקא אחת שמכבדת רופאי שיניים ומעריצה מברשות שיניים חשמליות ואת כל המוצרים להיגיינת הפה. אם חולפת יותר משנה מאז הצ'ק-אפ האחרון שלי אצל רופא השיניים, עקומת רגשות האשם מתחילה לטפס אצלי פלאים. ובכלל, ללשכות של רופאי שיניים תמיד היה לי הרבה ריספקט, אפילו כילדה. אני מכורה מינקות לאווירה הצוננת, לריח הרפואי הקלוש המעורב בנינוח מערכת מיזוג האוויר, לעידון האירופאי האנין, למנורות ההלוגן ששופכות אור רך על ספות העור השמנמנות, ואפילו להיצע עיתוני הנשים המרשים שיוצא לי לקרוא רק אצל רופא השיניים.

אלא שלא הכול היי-טק וכורסאות ליאפים וריח אנין של מנטול. השיננים והשינניות והרופאים והמוצרים הולכים ומתגברים בקצב שאני לא עומדת בו.

מגרפה ללשון. (?????????????)

מברשת לניקוי החניכיים. (מה, לא מספיקה המברשת הרגילה?)

קיסמים מיוחדים לגירוף בין הרווחים. (רבק, אבל אין לי רווחים!).

חוט דנטלי היגייני משוח בשעווה בריח מנטול. (אבל הוא נתקע לי בין השיניים!).

והשוס הגדול, סוגים שונים של מברשות שיניים חשמליות, והצורך המתמיד למצוא להן ראשים להחלפה, לך דע איזה ראש מתאים בכל השפע הדנטלי הזה.

מגרפה ללשון. שם לשיר חניכיים אולטימטיבי. בביקור האחרון שלי אצל רופא השיניים הוא נזף בי שלשוני לבנה קמעה ושעליי לקנות מגרפה ללשון כדי לצחצח את הבקטריות ולסלקן מלשוני. מבוישת ונזופה הלכתי מיד אחרי הביקור אצלו לסופרפארם, רק כדי לגלות שהמגרפה העלובה, שכולה קצת פלסטיק מסין-סין תאילנד-תאילנד, עולה איזה 50 ₪. התעצבנתי על המחיר וויתרתי. ולעזאזל הנזיפות של הרופא.

בבית מצאתי פתרון מצ'וקמק: כפית לגלידה מפלסטיק. גם איתה אפשר למעשה לגרף את הלשון ממיקרובים. אלא מה? אחרי כמה ימים נמאס לי מעבודת הפרך על הלשון בהמלצת המנגלה הקטן שלי, והפסקתי את עבודת הרס"ר. גם בפעם הבאה הוא ינזוף בי, אני יודעת. ובדרך כלל אני צמאה לתשבחות שלו. כשהוא אומר לי שיופי, את שומרת היטב על השיניים, אני בעננים.

אבל אז הוא אומר: מה עם השיננית? ושולח אותי לסדיסטית שגורמת לפה שלי לדמם כמו חניכיים מודלקים של קשישה בת 90. היא חופרת וחופרת ועל העינוי גורפת 400 ₪. אז אני מוותרת על שירותיה הטובים, ובתמורה זוכה ממנו לשפע של נזיפות. כאילו שהשיננית תציל אותי מכל נגעי הקיום. כאילו שלא ללכת אליה משול לאחד מפשעי היסוד של האנושות.

ועכשיו למברשות שיניים חשמליות. לא, הוא לא המליץ לי עליהן. פלא, אבל הוא לא אמר לי עליהן דבר. אני ידעתי שיש כאלה והתקמצנתי. עד שבת אחותי קנתה לי אחת ליומולדת והתמכרתי לפלא הרוטט. ומאז אין שינניות, ואין מגרפות פלא ללשון, ואני בקושי מבקרת במשרדו המהודר של המנגלה הפרטי שלי.

זאת, המברשת החשמלית, מנקה את הפלאק ביסודיות של יונק דבש, מצחצחת בעקביות כמו פנינה טורנה שרואה ששימי תבורי העז לקחת כוס לא מאיפה שהיא מרשה, והכי חשוב: משאירה אחריה סט שיניים שנראה כאילו עשו עליו גלזורה יסודית אצל אורתודנט גזלן.

מה גיליתי? שבחו"ל כבר שנים ממליצים רופאי השיניים על מברשות שיניים חשמליות, ראו הרשימה של אדמיאל, ורק פה הרופאים כנראה חוששים לפרנוסה שלהם, אז הם מתעלמים מהפלא הרוטט עם הסאונד אפקט של ויברטור, שעושה – בחיי – הרבה טוב לפה. 

(ווידוי קטן, אוף, אני כל כך מתגעגעת לרשימות ולשירים של אדמיאל. לאן הוא נעלם לנו?)