איך שדדתי מיני-בר

הפרסומת האחרונה של מזרוני קינג קוייל די הרסה אותי מצחוק. רואים בה זוג ישראלי טיפוסי עומד בקבלה של מלון בתאילנד כדי לעשות צ'ק אאוט, ופתאום המזוודה שלהם מתנפחת ומתנפחת ואז ומתפוצצת, ומגיח מתוכה מזרן ענקי שהם גנבו ודחפו פנימה. אין, גדול, גדול. פרסומת גדולה.

בדיוק אחרי הפרסומת ראיתי את רונאל פישר מדווח על הדבר היחיד שהוא גנב פעם בבית מלון במזרח הרחוק: ספר על תורת הדלאי למה. אין, אין על הישראלי הגנב בחו"ל. פשוט אין. ומיד נזכרתי בפעם הראשונה, והיחידה, מיינד יו, ששדדתי מיני-בר.

עד היום זה קורע אותי מצחוק.

ומה הקטע? שבכלל לא ידעתי שאני שודדת את המלון. הייתי מה-זה תמימה. חשבתי שזה בחינם! מין פינוק און דה האוס לאורחים. ולא הייתי ילדונת, כבר בת 29. אלא שלפני כן בנסיעותיי לחו"ל תמיד התאכסנתי רק בבתי מלון של מינוס כוכבים ברובעי זונות, או אצל חברים,  כך שרק בגיל 29 יצא לי להתאכסן בפעם הראשונה במלון חמישה כוכבים בחוץ לארץ.

נסעתי עם עמיתיי מבקרי הקולנוע לברה"מ שעל סף נפילת החומות (זה היה בנובמבר 1989). לפני כן לנו לילה אחד בווינה המעתירה והיפה, שם נאלצנו לעשות חניית ביניים כדי לקבל אשרות כניסה. בחדר הנאה אני מוצאת מיני-בר חמוד מאוד, עם כל טוב הארץ: משקאות אלכוהוליים וקרים, שפע של חטיפים וממתקים.

כמה התרגשתי מהמחווה הזו לאורחים. חשבתי לי: האוסטרים האלה הם מה-זה לארג'ים. בתור יהודייה כמעט מחלתי להם על עסקיהם המפוקפקים בשואה.

מיד שפכתי את תכולת המיני-בר למזוודה, כי למחרת בבוקר היה עלינו להמשיך למוסקבה. גם ראיתי בזה אות משמיים, כי אמרו לנו שברוסיה אין אוכל והציעו שנצטייד בשימורים, אבל לא היה לי כוח לשאת שימורים במזוודה, והתעלמתי מההוראות.

אז חשבתי שאם אהיה רעבה ברוסיה המורעבת, אוכל לנשנש מהחטיפים של קרן השפע האוסטרית. גם לקחתי בשמחה את כל בקבוקוני האלכוהול הקטנים. מה רע? קצת להתבסם בלילות  קרים.

ובחיי, בהן צדקי שלא ידעתי שאינני אלא שודדת מיני ברים בזויה.

אחר כך נסענו לברה"מ, ובסוף היה שם המון אוכל, אולי לא לאזרחים המסכנים שעמדו בתורים שעות על גבי שעות, אבל לנו האורחים המפונקים ניתן בשפע, וודקות וקווייארים ונקניקים, ואני לא נזקקתי לחטיפים של האוסטרים.

רק כשחזרנו לאוסטריה (אז עדיין לא היו טיסות ישירות לישראל), ושוב התאכסנו במלון המפואר בווינה לפני הטיסה לישראל, והצעתי לחבריי מבקרי הקולנוע לקחת הביתה בשפע מהמיני-בר, והם הסתכלו עלי לרגע בשקט ואז פרצו בצחוק היסטרי, רק אז הבנתי ששדדתי מיני-בר, ועוד אוסטרי!