בננות - בלוגים / / הפנים המכוערות של הייהוד בעכו
יעל ישראל עושה אהבה
  • יעל ישראל

    סופרת, עורכת ספרים, מבקרת ספרות וקולנוע, מנחת סדנאות כתיבה, מייסדת ומנהלת את "בננות בלוגס". זוכת פרס אס"י של איגוד סופרי ישראל לשנת 2009 על הרומן "אני ואימא בבית המשוגעות"

הפנים המכוערות של הייהוד בעכו

 

הנה מה שהגיע אליי במייל. אני מניחה שרבים קיבלו, אבל מי שלא קיבל במייל, זו הזדמנות לקרוא את מה שאיננו יודעים על מה שקורה בעיר, את מה שאנחנו מתעלמים ממנו, כרגיל, כי כך נוח לנו יותר.

חברות וחברים,
לפניכם דיווח על ביקור הסולידריות בעכו, בשבת, 11.10.
אנו מתכננים פעילות נוספת. כל מי שרוצה ויכולה להצטרף בעזרה ובחשיבה – אנא פנו באימייל לכתובת tarabut@gmail.com או בטלפון לאלעד, 0523-511311.
 
בשבת, 11.10 נסענו – קבוצה של תראבוט-התחברות ופעילי ארגונים אחרים – לביקור סולידריות בעכו העתיקה, בעקבות אירועי הימים האחרונים.
העיר העתיקה – שבדרך כלל שוקקת מבקרים ומטיילים בשבת – היתה שוממה כמעט לחלוטין והעסקים ריקים מאדם.
המפגש היה קשה. הפחד גדול והאיום הוא ממשי: הפחד מפני איום ה"גירוש", טרנספר שקט, שנבנה לא רק עקב אותם אירועים של יום כיפור אלא מהמגמה המפורשת כמעט של עיריית עכו כבר שנים, לנשל את אזרחיה הערבים של עכו, לגרשם ו"לייהד" את העיר. לא מדובר רק באפלייה על רקע לאומי. גם זו כמובן קיימת. ל-30% אזרחי עכו הערבים מוקצים רק 10% מהתקציב העירוני. יש להם רק 7% ייצוג בעירייה, ורובו במשרות שוליות. בבתי הספר הערבים יש בממוצע כ-700 ילד בבי"ס, וביהודים – כ-300-400 ילד בממוצע. שלא לדבר על מצוקת הדיור. זו, לא רק שאינה נענית, אלא להיפך – בתים רבים מופקעים מידי בעליהם ב"תכסיסים" שונים. למשל, אי-מתן אפשרות לשיפוץ ואחר כך הכרזה על הבית כמסוכן לדיור, שיפוץ על ידי חברת עמידר ואחר כך דרישת תשלומים כה גבוהים שהדיירים אינם עומדים בהם ונאלצים לפנות, ועוד. תמונות דומות וסיפורים דומים אנחנו מכירים היטב גם מיפו, רמלה, לוד וערים אחרות.
מדובר באותו איום מפורש ומפחיד עוד יותר, המוכר בכל הערים המעורבות, שכותרתו – "ייהוד". מטרה זו הוגדרה בהחלטת משרד ראש הממשלה לפני 5 שנים: ייהוד ממוקד בערים מעורבות, תחת דגל ה"דמוגרפיה" – בדרך של הכנסת אוכלוסיה חזקה עם רקע דתי-לאומי לערים אלה. כך קורה גם ברמלה ולוד, כך מנסים לעשות כיום ביפו וכך קורה בעכו. כמו שסופר לנו בפגישה, בשכונה בעיר העתיקה קנתה הסוכנות היהודית 3 בתים ומסרה אותם לעמותה שמטרתה ליישב יהודים בגליל ובנגב ("ציונות חדשה"). בשכונות ערביות בעיר העתיקה נמסרו בתים למדרשות לאומיות-דתיות יהודיות. אנשיהן (שחלק גדול מהם לא אנשי המקום אלא הגיעו מחברון, גוש קטיף, בני ברק ועוד) מסתובבים במקום עם נשק. כך למשל גרעין "אומץ" (שאנשיו מגיעים מחברון, נתניה ובני ברק) שקיבל בית בשכונה ערבית. וכל זאת על רקע של מצוקה חברתית כלכלית משותפת לתושבים יהודים וערבים, של התמוטטות כל המוסדות התומכים ושל פחד קיומי – המשמשים קרקע פוריה לכניסה זו של הימין הלאומני וביסוס הפחד של התושבים זה מזה. פחד, המתחזק בשני העמים עם כל הקריאות הלאומניות המופצות גם כחלק "לגיטימי" ממערכת הבחירות העירוניות בשלטים שונים ובכתובות על הקיר.
גם בשכונה בה הוצת הניצוץ הפחד קיים כבר שנים. מדובר באחת מן השכונות שבמזרח העיר, בהן נשארו רק מעט משפחות ערביות. בשכונה המדוברת מתגוררות רק 3 משפחות ערביות. כבר 6 שנים שהן עוברות התנכלויות והתקפות כל מספר חודשים. שורפים להן את הדלתות (בלילה אחד לפני 3 שנים שרפו 7 דלתות), לפני 3 חודשים שרפו את בית משפחת עומר, שנמצא בקומה השמינית. היו אירועים של התנפלות על ילדים והכאתם. בנוסף – נשרף שער המסגד, שאינו בשימוש משנת 48, ונכתבו עליו כתובות נאצה.
לסיכום, קיבלנו תמונה קשה, שהפחד שבה נשען לא רק על האירועים הנ"ל אלא גם מהתחושה הקיימת אצל כל אזרח פלסטיני – אותה תחושה של הפקרה, של היותו מאוים על ידי אותם מוסדות שלטוניים האמורים להגן עליו. ויחד עם זאת עלה בפגישה הצורך הגדול בתמיכה, בסולידריות. הצורך בשותפות ובתקווה לאפשרות לקיום בכבוד של ערבים ויהודים. וכאן המקום שלנו – כגוף המעמיד כמטרה את השותפות הערבית-יהודית. שותפות, הלוקחת בחשבון גם את המצוקה הכלכלית והחברתית של כל קבוצה מהקבוצות המרכיבות כל לאום – ערבי ויהודי.  שותפות, המנסה לראות את צרכיה הייחודיים של כל קבוצה כזו – את המשותף אך גם את המייחד. כאן מקומנו. לא רק בהבעת שותפות מעשית נראית לעין אלא גם במחשבה על הדרכים האפשריות לבניית שותפות כזו, בכל מקום ומקום על ייחודו, על מצוקותיו ועל תקוותיו שלו.
 

–~–~———~–~—-~————~——-~–~—-~
קיבלת הודעה זו כיוון שנרשמת לקבוצת Hithabrut-Tarabut (התחברות-תראבוט) בקבוצות גוגל.
כדי לפרסם בקבוצה זו, או כדי ליצור עמנו קשר, שלח דואל אל tarabut@gmail.com
לביטול המנוי בקבוצה זו, שלח דואל ל
hithabrut-tarabut-unsubscribe@googlegroups.com
למידע נוסף, בקרו באתר שלנו
http://www.tarabut.info/
או כתבו לנו ל
tarabut@gmail.com
לאפשרויות נוספות, בקר בקבוצה זו ב
http://groups.google.co.il/group/hithabrut-tarabut
-~———-~—-~—-~—-~——~—-~——~–~—

 

9 תגובות

  1. אני אוהב ללמוד. למדתי מכתבה זו דברים
    כידוע עיורים מיששו פיל
    האחד אמר שפיל זה עמוד גדול.
    השני אמר שפיל הוא צינור ארוך כמו נחש.
    השלישי אמר שהו רק שתי קרניים
    ואחר אמר שהוא דוקא חבית גדולה.

    אם פותחים את העיניים רואים את כל התמונה, יעל.

    כל התמונה היא כלל שאלת הקשר שלנו למקום ושאלת היחס המחייב כבוד לאזרחים הערבים.
    אם נשים לב בחצר סרגיי בירושלים הרוסים טוענים שיש להם… זכויות היסטוריות.
    טרמינולוגיה מעניינת.
    האם יש לנו זכויות היסטוריות בארץ ישראל?
    בתור מי? בתור יהודים או צלבנים??

    מה עושים עם זכותם של הערבים ליחס הומאני בטירוף הקיומי בו אנו והם נאבקים על זכויות היסטוריות?

    הפיל הוא עצום. ואניחנו נוטים ליחס לעיוורון מושגים של נאורות.
    והכשל אינו רק לשוני. הוא מהותי.

    • זה מעניין – אני חשבתי שהיתה הגירה יהודית שלילית ארוכת שנים מעכו (בעיקר לנהריה ולקריות).
      כמו-כן חשבתי שהאיש שמשקיע הכי הרבה זמן וכסף וגיוס תורמים בחזרת יהודים לעיר הוא אבא שטראוס, היקה מנהריה, לא איזה רב שעומד בראש מדרשה דתית.
      גם לא ידעתי שיש איסור לעבור לגור בעכו ליהודים. ככל שידיעתי מגעת מותר לאדם להסתובב עם נשק ברשיון. גם במודיעין אני פוגשת כאלה – השנה כמדומני היתה השנה הראשונה זה שנים שהמשטרה לא ביקשה מציבור נושאי הנשק להביא את נשקם לבתי הכנסת בימים נוראים.
      עד לפני שנתיים נדרשו נושאי הנשק הללו לשבת בכניסה לבתי הכנסת – וכל זה במודיעין שגם היא עברה "ייהוד" בשנים האחרונות, אחרי שבמלמת השחרור היא עברה תהליך הפוך.
      אפשר כמובן לשבת ברחובה של עיר ולהתפלא מדוע זה כל המטורפים הללו נושיאם נשק אבל שוב, ככל שידיעתי מגעת מדובר במעשה לגיטימי.
      אפשר להתווכח על כל מיני פרטים שכתבת כאן – אוסיף רק שהגוף שעושה לערביי עכו העתיקה את החיים הכי קשים הוא הרשות הארכאולוגית – הבתים מוגדרים כשמורת טבע (משהו בסגנון זה) – האם גם זה נובע מאפליה?

      ועוד שאלה – יותר נכון הרהור. כשגרתי בגבעה הצרפתית היה הרחוב הראשי פתוח ביום כיפור למעבר אמבולנסים לביה"ח הדסה. באחת השנים הגיעו צעירים מעיסאוויה ונהגו בפראות ובקולי קולות במרכז ליד ביהכנ"ס. במכוון. הלוך ושוב ושוב ושוב. עד שהגיעה המשטרה. זו לא עכו – אבל שנה לאחר מכן המשטרה חסמה את הרחוב והשגיחה עליו.
      אולי זה גזעני מצדי להציג את זה אך מאחר שנכחתי במקום אני יכולה להעלות בדעתי שתתכן התנהגות דומה גם במקומות אחרים.
      כשאני חושבת על זה אני נבהלת מעוצמת הגזענות חסרת הבושה והחשוכה שעולה ממה שפירסמת בו – נפלא מעיני כיצד אנשים שמתהדרים בתארי דו-קיום ונאורות מפרסמים דברים שכאלה – הם גם לא מדויקים (וזו לא שאין אפליה כנגד ערבים אך זהו נושא סבוך. לעתים פנים-חמולתי שאינני יכולה להרחיב בו כאן), אך אני בטוחה שכל החותמים הנהדרים בעיני עצמם היו מזדעזעים אם היה מתפרסם דבר דומה כשבמקום המילים "יהודי" או "דתי" היה כתוב "ערבי" – זו אותה גזענות יעל.

      ודבר אחרון – אינני מבינה את הצורך לתאר את כל הקיפוח (שהוא לעתים אמיתי מאוד) כשנעשה מעשה אלים מצד ערבי – תמיד יש תירוץ – הקיפוח.
      כאילו אומר לעצמו הנאור – טוב נו, מהם אי אפשר לצפות להיות בני אדם. צריך להבין אותם. מקופחים. כאילו להיות ערבי זה להיות דרגה התפתחותית אחת מתחתינו.
      גזענות במסווה של נאורות.

      אבל דבר אחד למדתי – אסור ליהודים להתיישב בגליל וגם לא בלוד, כנראה. איפה כן אם מותר לשאול?

      • למה גזענות במקום נאורות מיכל? ערביי ישראל הם מיעוט, וככאלה אין להם הרבה כוח כאן. אז מי יעזור להם לשפר את תנאי חייהן ולהיות אזרחים שווים כאן, אם לא אנחנו היהודים? אפילו ה" מצווה להתנהג יפה עם הגר, וערבים אםילו אינם גרים, הרי גרו כאן קודם. הם תושבים, לא גרים.

  2. כשהמדינה תחדל להפלות בין אזרחיה בחובות ובזכויות תהיה אולי מדינה…

  3. מומלצים דבריו של בן דרור ימיני:

    http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/797/917.html

  4. עדנה גור אריה

    צריך לדאוג לזכויות המיעוטים שחיים בארץ ולא לצאת נגדם. אם בארצות אחרות היו נוהגים כל כלפי המיעוט היהודי היינו צועקים אנטישמיות ומזכירים לעולם את מה שעבר על היהודים. אבל שכחנו כנראה שאסור להתנהג כך לא רק כלפי יהודים אלא כלפי כל אדם.

  5. איריס קובליו

    היי יעלה
    רק רציתי להגיד שלום
    עוד מעט אני חוזרת
    ואכל להתפנות נפשית לקרוא את דבריך שנשמעים לי מכאן כה רחורים ממציאות חיי
    אז חג סוכות שמח
    איריס

    • במקום שאני הולכת זועקת האדמה אימה. כיצד עינכם העוורות לא רואות את כאב הנכבה, עד מתי תתחבאו מאחורי גבו של ספר התנך, שאיננו זקוק להגנתכם הבלתי מוסרית,
      לא רק את אחייכם הערבים אתם כובשים אלא את ביתכם ומשכנכם את מרעילים ומתסיסים. הרקב רוחש בכם… במקום שאני דורכת זועקת אדמת העמק הנסתר, חבוי מאחרוי שיח וואדי גלילי, מושיטה אליך אחי ישמעאל יד סליחת קדם.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות ל