מתוך הרומן "סוף סוף רומן", חרגול, 2000 אני מתגעגעת לגוף הנחשק. אני אפילו מתגעגעת להגיד את זה. מתגעגעת למילים המטרידות שמזדמזמות לי באוזן: גוף נחשק, גוף נחשק, גוף נחשק. כשהוא מתפשט, אין לי מילים לומר לו כמה הוא יפה בעיני. אני יודעת שלא אעז לגעת בעורו הנושם, המושלם, בזיעתו שהיא עכשיו זיעתי. גם לא כשהחושך ישחיר את עיני הפתוחה והיא ...

  זה סיפור ישן שהיה אמור להיכנס לספר הראשון שלי, "יצאתי לחפש מחסה" (עם עובד, 1993), אבל בסופו של דבר מוקי רון ואני החלטנו שהוא לא מתאים לקובץ, ואני שכחתי ממנו בכלל, עד שנזכרתי בו פתאום. כך שלמעשה הוא מעולם לא ראה אור, למרות שכתבתי אותו בוודאי לפני כעשרים שנה.                                     פרינס טאלאל ואהובתו היהודייה                                           יעל ישראל ...

    כשאהבתי את גופי לא אהבתי את פני כשהתחלתי לאהוב את פני כבר לא אהבתי את גופי   פעמים רבות בדקתי את הגיד בקרסול – לא, אין כזה קרסוליי נראו לי כמו עמודים עברתי לבחון את שדיי המסקנה – צדדיים מדי   היום הבטן שהיתה שטוחה נראית לי כמו גבעה הישבן כמו צמד הרים רק המותניים עוד מזכירים לי ...

  מיכה שלנו הפך לאב בשנית בגיל 46. איזה יופי. גם אני נולדתי לאבי האהוב כשהיה בן 46. ולכן אני מאחלת לך, מיכה, שילדיך יאהבו אותך כשם שאני אהבתי ועדיין אוהבת את אבי ז"ל. לכן אני מקדישה לך סיפור שבעלילתו הוא לא באמת על אבי (אפרופו הדיון אצל רונן על אמת אוטוביוגרפית בספרות כן-או-לא , והתשובה היא, לפחות בעיני: אמת ...

הערב ראיתי סרט דוקומנטרי על חרם שעושים ילדים בבתי ספר על ילדים אחרים. כמה אלים האקט הזה. שמחתי שסוף סוף עשו על כך תוכנית טלוויזיה, כי זה נורא חשוב. לפני 12 שנה, כשספרי השני, "רואות מכאן את כל העולם" (הקיבוץ המאוחד/סימן קריאה, 1997) ראה אור, פנו אלי מהתוכנית "מבט נשי" של אורנה בן-דור וביקשו שהתראיין לגבי הספר, בהקשר לחרם שעושות ...

סיפור קצרצר שלי שפורסם ב-YNET סיפור השבוע.

  אחת הקוראות כתבה לי שאיני מפרסמת מהסיפורת שלי, ושאולי כדאי שאפרסם מסיפוריי ומספריי במקום לכתוב על עצמי כל הזמן. הייתי שמחה לעשות זאת, אלא שכבר פרסמתי בשלוש וחצי שנות בלוגריזם, כאן ו"ברשימות", כמעט את כל מרכולתי הספרותית, שזה המון סיפורים וכמה רומנים שזכויותיהם חזרו אלי. נשארו בחוץ רק הרומן ה"אלילות", שעתיד לראות אור ולכן העליתי ממנו רק מעט, הרומן "רואות מכאן את ...

סיפור קצרצר שלי ב'זוטא'.

  לרגל "שבוע השיגעון" בבלוגייה (עדיין יש שבוע כזה, או שעברנו לקסמים?… ואולי זה היינו הך), אני מעלה שוב את הסיפור "אני ואימא בבית המשוגעות", שראה אור בשנה שעברה באנתולוגיה "עקלקלות", בהוצאת "ספרא" ועמותת אנוש. למעשה, הסיפור הזה הוא פרק מהרומן "האלילות" שזכה השנה בפרס אס"י של איגוד סופרי ישראל, ויראה אור בשנה הקרובה בהוצאת ספרא. חוץ מזה, למי שמתעניין ...

  הסיפור שלי "הזר" ראה אור בחודש שעבר בספרדית באנתולוגיה סיפורי דת ואמונה, "און סולו דיוס", שיצאה בהוצאת פרדיסו בדרום אמריקה, בעריכת ירון אביטוב. הסיפור עוסק בילדה קטנה שמחכה לאליהו הנביא, אבל מגיע מישהו אחר ממי שציפתה לו…   בעברית פורסם הסיפור בכתב העת "גג", גיליון 18, וגם כאן בבלוג.   זה סיפורי השלישי שמתורגם לספרדית בשנה האחרונה. קדם לו ...