יעל ישראל עושה אהבה סופרת, עורכת, מבקרת ספרים וסרטים, מנחת סדנאות כתיבה, מנהלת את "בננות בלוגס".
כשאהבתי את גופי
לא אהבתי את פני
כשהתחלתי לאהוב את פני
כבר לא אהבתי את גופי
פעמים רבות בדקתי את הגיד בקרסול –
לא, אין כזה
קרסוליי נראו לי כמו עמודים
עברתי לבחון את שדיי
המסקנה – צדדיים מדי
היום הבטן שהיתה שטוחה נראית לי כמו גבעה
הישבן כמו צמד הרים
רק המותניים עוד מזכירים לי שפעם הייתי אישה
יפה
באמת יפה.
ועצוב.
בעריכה מחדש הייתי מחבר את הפוסט הנוכחי עם הפוסט על הביקיני הראשון: הם מתכתבים יפה זה עם זה.
ארז.
לגמרי, ארז. לגמרי מהפוסט ההוא. והמשך הפוסט על סופיה ובריגיט וכו'. הצרה היא שבפנים כולנו נשארו בריג'יטיות. אגב, גם בריג'יט, חחחח.
אויש. יעל. היה לי מצב רוח בסדר עד עכשיו.
ולא ארז. זה בכלל לא מתכתב עם הפוסט על הביקיני. לא מסכימה איתך.בפוסט ההוא היה כל מה שרציתי לקרוא. בזה, כל מה שלא. אל תהרוס לי את ההוא.
אצלכם זה אמצע היום, אה, יה אמריקאים? רק אני עובדת לי פה בלילה תל אביבי. תעשו חיים, למה לא, תחת שמש קליפורניה.
אגב, פה עדיין חמסין. איך אצלכם?
יעל, אני אומרת לך. אמריקה מטורללת. אתמול ירד פה שלג, שלג! היום היו כמעט עשרים וחמש מעלות.
מה יהיה עם האמריקאים האלה רק אלוהים יודע.
יעל
אהבת הגוף של עצמנו
חשובה לאהבה וקבלה של עצמנו .
השיר נהדר ומעורר אצלי
השתקפות נשית אמיתית
במיוחד השנה והשבוע הזה בו חל יום הולדתי
יומלדת שמח, מיכל!!!
איך אתן הנשים קשות עם עצמכן
יפה יעלה, ארבעת השואות הראשונות: שיר. האחרות אמירה. אמירה שלצערי חורשת אותנו קשות, מרבית הנשים
כולנו שפחות של הגוף.
השיר יפה.
מישהי חכמה פעם אמרה לי: אל תעמידי, חנה, אל מולך מודלים מתסכלים.
היא צודקת. את "רצות עם זאבים" קראת, יעלה ?
שמה יש מודלים של אשה אחרת
אשה גדולה מהחיים
תרתי משמע…
חוץ מזה אחרי הפוטו שופ והריטוש והיום גם הסיליקון
מה נשאר?
נתנחם לנו בצלוליטיסס ובקמטים
אותם הרווחנו בכבוד.
כל קמט אוצר סיפור
והצלוליטיס הוא לא רק פס שומני
אלא נתיב…
מה זה קשור לדיאטה?
מראה כמה אתה מבין בנשים, אה?
נשים עם "עודף" של שני קילו הן כבר פרות הבשן בעיני עצמן, ונשים אנורקסיות רואות עצמן כדבות.
הבעיה המרכזית באישה היא הדימוי העצמי שלה ולא משקלה. ישנן נשים ששוקלות לא מעט ומקבלות את עצמן. אבל רובנו, ולא חשוב אם אנחנו במראה ההרואין שיק או בעודף משקל, חושבות שאנחנו שמנות. זו בעיה במוח ולא בגוף.
אם יש אלוהים, יעל, who ever he/she/it may be,
יצירתו המפוארת ביותר היא גוף האישה.
גוף האישה ולא גוף במימדים מסויימים.
יעל, כיף לקרוא אותך בשיר.
ההזדהות שלנו הנשים עם כל טקסט שעוסק בגוף מראה כמה אנחנו רגישות לנושא. ועם הטקסט שלך אני מזדהה.
עוד קלישאה מבית הקלישאות של טואג. איפה הגברים ממאדים נשים מנוגה, חנה? תכניסי אותם גם לפה?
ב…כ..י..י…ף 🙂
זוהי תגובה למעריץ האנונימי שלי:)
בכייף:)
יפה ואמיץ.
היי יעל
חבל שלא הצמדת את הצילום של סופיה… ומענין מה סופי היפיפיה הייתה כותבת על עצמה.
להתראות טובה
את עדיין אישה. אישה אישה. 🙂
יפה, כן (או כנה, אף לא זוכר מה
נכון), נוגע היטב.
מתאים לך שירים.
יעל
ויום אחד יהיה תאום תאהבי את מה שיש ותגידי – איזו יפה אני.
יש מקסים .
מן התמונה את נראית נאה וסימפטית. אל תחפשי בעיות שאינן…השיר מעניין.
הבית האמצעי, מכביד על השיר.
נסי בלעדי ותראי שזה הרבה יותר תמציתי ומדבר.
ועוד הצעה במקום: שפעם הייתי אישה.
אפשר בשורה נפרדת.
פעם הייתי אישה.
יעל, השיר הוא פשוט, ישיר ומרגש.
המשיכי לכתוב שירים.
עקיבא
אהבתי!
אשה אשה !!!!
איזו הפתעה
אמיצה גם בשורות קצרות !
יפה יפה !!!
לאו דזה אמר על זה:
"הישג ואובדן כמוהם כגוף".
הגוף עשוי משניהם, אבל ללמוד שזו בחירה – כמה קשה.
תודה רבה חברים.
"כשאהבתי את גופי לא אהבתי את פניי" – זה חזק מאוד. השיר יפה ומעציב.
וחשבתי ביום הולדתי ה-34 שהיה ממש עכשיו, שבילדותי חשבתי שאהיה יפה בגיל 17
ובגיל 30 חשבתי שהייתי יפה בגיל 17
ועכשיו אני סופסוף מרגישה יפה עכשיו.
לי לא תאמיני , אצלי זה קרה עכשיו בגיל 62 . מאחלת לך יעל קודם ורות כתבה נכון מבתמונה ניבטת אישה יפה
לא מסכימה עם המסקנה. אישה תמיד אישה, גם עם בטן כזאת או ישבן כזה.
מה המותניים מזכירים לי…ברוך שלא עשני גבר…