ברשת גיליתי את הפרשנות הכי יפה שמישהו כתב על ספרי "רואות מכאן את כל העולם", הקיבוץ המאוחד/סימן קריאה, 1997.     כפי הנראה, כתב זאת תלמיד או תלמידה בקורס של ד"ר רוני הלפרן באוניברסיטת תל אביב, שם מלמדים את הספר זה כעשור. ובכל זאת, הרשימה הזו היא הרבה יותר חכמה, נכונה ומעמיקה בתובנותיה מכל הביקורות המקצועיות שנכתבו עליו בעיתונות. ...

    כשתמיר התאבד המורה אמרה: מחר נוסעים ללוויה בבאר-שבע, אל תשכחו להביא עשר לירות בשביל ההסעה. אבל אני יכולתי לחשוב רק על זה שאתמול הוא דקר לי את התחת בסיכה ושר בקול פרוע: שש-עשרה מלאו לנער ולבו המה, היא הייתה יפה כלבנה במילואה. נעלבתי ממנו, וכשהוא שאל: מה קרה לך, ענתי, מה נהיית לי פתאום כזאת מצוברחת-פנים-תחת, אמרתי: זה ...

  הרבה זמן לא הייתי עטופה ככה במשוררים. מאז תקופת "שופרא" ליתר דיוק. ולא זכרתי כמה נעים לחוות את הנפש המשוררית יומיומיות ובאופן אישי ואינטימי כזה.     בכל השנים  האלה שעברו מאז ימי "שופרא", לא היו לי חברים משוררים, התנתקתי לגמרי מהפייטנים שליבם כה דקיק, מהשירים שלהם, מנפשם הזרה לי, שהיא לא הנפש של הסופר, בכלל לא, לגמרי לא. זו ...

     כשהכרתי את רמו היא לא הייתה גבר ולא אישה. היה לה איבר לא מזוהה במקום זין, צל של שדיים וחיוך מוזר וחמקני על הפנים. הכול היה בסדר איתה והרומן התנהל כמו שצריך. לא ציפיתי ליותר מדי. ניסיתי להיכנס לנעלי הגבר, ומצאתי שיותר מכל אני מצליח בכך דווקא אחרי שאני אומר לעצמי כמה אני לא גבר, כמה אני לא ...

הנה דיברנו כאן לאחרונה אם חשוב או לא חשוב, רצוי או לא רצוי, לחשוף את הרקע של הסופר ו/או של היצירה כדי לשווק אותה, האם זה תורם במשהו לקורא וכו". וכמו כן, האם כדאי לחשוף את הפופיק, וכמובן, האם כדאי לכתוב חשוף. אז כנראה שכן. הנה נתונים: על פיהם הפוסטים שלי "פתוחה"  על הפלה שעוברת הגיבורה, והפוסט שבא אחריו "אז ...

    דיון מעניין נפתח בפוסט הקודם שלי, "פתוחה", שהוא סיפור מקובץ סיפוריי הראשון (עם עובד, 93). עלו תהיות אם זה אמיתי או לא, אם עברתי את ההפלה או לא, אם מה שקרה בבית החולים הוא נכון או בדיון.        אין ספק שהדיון הזה אורכו כאורכה של הספרות הכתובה. מן הרגע שבו ראו אור ספרי פיקשן בדפוס, בוודאי החלה ...

     העובר שלי נפל בסוף ספטמבר. עד אז הכאבים היו חזקים  במיוחד, ולי לא היה מה להגיד לאף אחד בסביבה. בעבודה הסתכלו עלי כמו על עצם בלתי מזוהה. ואולי באמת הייתי. הוא נפל בשקט, והאחות אמרה לי לחכות לגוש הלבן.        בזמן שהוא נפל מתוכי, ישבו הרופאים בחדר האחיות וראו במכשיר הטלוויזיה הנייד את משחק הגמר של מכבי ...

אריק   לרונן     מים מינרליים ומרק עגבניות קר הם הדברים היחידים שנכנסים אלי לפה. הכול בהתאם לאוצרותיי הכספיים המתדלדלים. לפני הסייסטה, אשתו של בעל הבית מכניסה לי קערה מהמרק שזה עתה נטחן בבלנדר. עדיין אפשר למצוא בו אזכורי שום, למרות המרקם המימי.       תמיד אחרי שאני אוכל שום, אני אוהב למצוא כעבור כמה שעות פיסות שום תקועות ...

     הרומן השלישי שלי, "סוף סוף רומן" (שכתבתי בין 1990-1996), ראה אור בהוצאת "חרגול" בשנת 2000, בעריכתו של אלי הירש.     לפני שנתיים חזרו אליי הזכויות של הספר, והעליתי אותו לרשת בחינם. כעת אני מתכבדת להציג אותו לקריאה לכל דכפין, גם בבבננות בלוגס. כאן ניתן להיכנס אליו ולהוריד אותו (לפעמים יש באתר המארח הזה בעיות).   להלן עוד אפשרויות הורדה:  הספר נמצא בחינם ...

    "הסיפור של טיה דודו" הוא הסיפור הראשון שלי שראה אור. זה היה בשנת 1983 במוסף הספרותי של "מעריב".  הייתי בת 23. הסיפור נולד במסגרת הסדנה לכתיבה בבית אריאלה, בעקבות תרגיל כתיבה שנתנה לנו עמליה כהנא כרמון. הסיפור קצר תשואות בסדנה, אז שלחתי אותו לעיתון שהורי קראו, כדי שיתגאו בי אם ייצא לאור. משה בן שאול היה אז העורך ...