יעל ישראל עושה אהבה סופרת, עורכת, מבקרת ספרים וסרטים, מנחת סדנאות כתיבה, מנהלת את "בננות בלוגס".
הרבה זמן לא הייתי עטופה ככה במשוררים. מאז תקופת "שופרא" ליתר דיוק. ולא זכרתי כמה נעים לחוות את הנפש המשוררית יומיומיות ובאופן אישי ואינטימי כזה.
בכל השנים האלה שעברו מאז ימי "שופרא", לא היו לי חברים משוררים, התנתקתי לגמרי מהפייטנים שליבם כה דקיק, מהשירים שלהם, מנפשם הזרה לי, שהיא לא הנפש של הסופר, בכלל לא, לגמרי לא. זו נפש אחרת לגמרי. ועכשיו לגלות מחדש את השירה, את המשוררים.
אני קוראת פה כל כך הרבה שירים יפים שאני אוהבת, לא יודעת להסביר למה, אבל אוהבת, מתרגשת. ומצטערת שכל השנים האלה איבדתי את הקשר עם השירה העברית. ופתאום, ככה, לגלות מחדש. עונג צרוף. תודה לכם משוררים ומשוררות שלי. החזרתם לי את האמון בשירה.
יעל, ליבך איתך. הרבה מאוד שנים לא קראתי שירים אולי מתקופת הבגרות שלי. פה גיליתי את העולם החדש, שהתברר התגעגעתי נורא. אני נהנית לקרוא את השירה היפה של כל המשוררים והמשוררות, את העידון שבהם, את האהבה שהם מעניקים.
מחכה בקוצר רוח לעוד שירים יפים.
כמי שהוא מצטרף טירון לאתר, אני מניח שגם אני כלול בחוויה שבה את מדברת ושמח בכך. אף שאני רואה את עצמי לא כבעל נפש דקה אלא כבעל נפש עזה.
אשר להבדל בין משוררים לפרוזאיקנים –
הסופרים היקרים ללבי כעגנון, עמליה כהנא כרמון, קפקא, גוגול, נבוקוב, ג"ויס במיטבו, בורחס וכו" הם בעיניי משוררים נפלאים.אני מתעייף במהירות מפרוזה שאינה שירה טובה.
אני מסכימה עם האבחנה שלך.
אני שמחה שנתנה לי הזכות הגדולה להצטרף לאתר. אני מודעת לעובדה שאף פעם אף אחד לא העניק לי את התואר משוררת.כן, נכסתי אותו לעצמי, גם אם חשה כיבחוש בגוב אריות.
תודה ושוב תודה!
יעלי
אשרי המאמין
ומה את צריכה ווג"ע ראס של המשוררים
הכובד הנפשי שלהם יא אללה
!
עונג רב ועושר רוחני
מתנה
אמירה. מה יש לך היום שאת מדברת סרה במשוררים. קשה להיות משורר ועל כן, לעתים, המשורר קשה . לא כולנו כעגנון(המשורר הגדול מכולם – מביאליק ומאצג ומפוגל)שאמר, אפוא בעצם,שאם על כל העלים ביער היה כתוב "עגנון" וכל העלים הללו היו מרחשים והומים "עגנון
עגנון" גם אז תאוותו לתהילה לא הייתה נרגעת.
אוי, ציטוט נפלא! לא הכרתי.
הכוונה שאני חולמת על תהילה או מהות המשורר היא חלום על תהילה לא כל כך הבנתי
ובאמת מה התהילה בלהיות משורר
הכוונה, אמירה, שהכובד של המשורר עלול להיות רעב שאין להשביעו לתהילה. אבל רעב כזה, אף על פי שהוא קשה לרעב, עשוי להוליד הרבה יצירות נהדרות כבמקרהו של עגנון.
שמח להיות חלק מהמעטפת. תמיד רציתי לקרוא שירה במטע בננות.
ועוד אומרים משום מה שהשירה העברית מתה, ומחפשים כל מיני תהליכים קיצוניים להחיותה. ולא רואים שהיא חיה, גם אם רכה ואפרוחית וזקוקה להגנה.
"רכה ואפרוחית וזקוקה להגנה",
אוף, אהבתי את זה רוננוש.
כן, מוטי, עזה נפש המשורר, אבל גם רכה ופגיעה, וכפי שאני קוראת לה דקה, יותר מסופרים שאני מכירה.
מצבה של השירה העברית העכשווית איננו אפרוחי כלל ועיקר. יש בינינו משוררים מצוינים מאוד.היה רעש נורא וכולם התחילו להתעניין ברעש הזה. לא השירה נחלשה. קוראיה נחלשו.
"רגע אחד, שקט בבקשה. אנא, אני רוצה לומר דבר מה". הווג"ע ראס של המשוררים הוא הפעמון המקסים ביותר שצלצל פה מאז נימול נחש גן-העדן. ובאמת, לסופרים הגדולים יש איכות שירה מצוינת, אבל אפילו לכוס המים שלי יש פכפוך עדין. ניתן לשמוע את קרקעית הרקיע מתהפכת לרווחה.
קשה לי עם ההבחנה בין סופרים למשוררים כי אני גם וגם.
הי יעל. כיף לי לקרוא מה שכתבת. לא פעם השירה היא דווקא שעוטפת אותי עד מחנק. אני מתנגדת נואשות ומנסה לברוח. לפעמים, אפילו מנהלת מלחמת חורמה עם הנפש השברירית, בעלת הלב הדקיק העומד להתפקע. בסוף אני מרימה דגל לבן וכותבת שיר. דגל הכניעה הופך לדגל ניצחון: מה היינו עושים בעולם בלי אנשים עם סעיף אי-התאמה למציאות?