יעל ישראל עושה אהבה סופרת, עורכת, מבקרת ספרים וסרטים, מנחת סדנאות כתיבה, מנהלת את "בננות בלוגס".

אני שמחה בבלוגייה הזו, היא עושה לי טוב, האנשים בה עושים לי טוב.   אני נזכרת שכולנו כאן כותבים, שבאנו הנה בגלל שזה הדבר שמשותף לנו, שכולנו כותבים, מי ותיק יותר או פחות, ידוע יותר או פחות, מקצועי יותר או פחות, אבל כולנו כותבים. וכולנו רוצים בהידברות הנעימה הזו במסגרת של אנשים כותבים כמונו.   אז למרות שעברו אותנו כמה ...

  נתחיל בפרסומת החדשה של "תנובה" למעדן חלב. ילד עם פנים חמוצות ורעות שר לאימו: "כשאת אומרת לא למה את המתכוונת", הידוע גם בשמו השני "שיר האנסים" או "שיר הקצבים".    בבד בבד הוא מחרבש לה את הבית, גומר לה אותו ממש, מקצץ את גדילי השטיח עם מכסחת דשא, מושך וגוזר את שיער אחותו בהבעה סדיסטית, מנפץ את כל הסרוויסים והקריסטלים, ...

  אני מביטה סביב במחלקה הסיעודית בבית האבות בו מאושפזת אימי. כל הזקנים משותקים חלקית, רובם חולי דמנציה, בקושי מבינים מימינים לשמאלם, מקשקשים איזו שטות לא מובנת.   אבל לפעמים משהו בהם מצטלל. הזקנה ליד אימי אמרה לי לא פעם: "אני רוצה למות ולא נותנים לי למות." היא קובלת על הרפואה, על המשפחה, שמחזיקים אותה בחיים בכוח. מכוח מה? אולי ...

  ראיתי אתמול אצל אילנה דיין את מצבם של הפליטים מאפריקה: ישנים במקלטים מוצפים מיים ומחלות בדרום תל אביב, נעזרים רק בתרומות של כמה אנשים רחמנים, שמביאים להם קצת אוכל, בגדים ושמיכות. אבל הרי זה לעולם לא מספיק. אני מעלה הצעה שכולנו כאן בבננות, ואולי גם שכננינו ברשימות, נתערב למענם בקריאה  ציבורית רמה ובתרומה מכל סוג שהוא. אם נתרום יחד אוכל, ...

   בכל הטיול הקשה שלנו בהודו, שבכלל הצטערתי שעשיתי כי נורא סבלתי, היה מקום אחד שבשבילו הייתי נוסעת שוב: מערות אלורה ואג'נטה. לפני הטיול, אחותי ואני קנינו כמה מדריכים, ועשינו מסלול טיול בצפונה ובדרומה של הודו. חודש וחצי של טיול עמוס מאוד, שבו נראה כמה שיותר. רק ה"לונלי פלנט" הצביע על מקדשי אלורה ואנג'נטה,  בהם יש ציורי קיר וסמלים בודהיסטים, ...

  מה מבקשת האם בקול כואב לאחר הניתוח? כומר לשאת בפניו וידוי? לא, היא מבקשת קונפיטורה. "פה של עלוקה שאף-ספג את החיים בתאוותנות", מכנה זאת הבת, סימון דה בובוואר, באוטוביוגרפיה על יחסיה עם אימה בזמן שהאם גוססת מסרטן. "מוות רך מאוד" (תרגום: מיכה פרנקל, עריכת תרגום: לי עברון ועקנין, הוצאת כתר) הוא טקסט חובה לכל האימהות ולכל הבנות, לכל אלה ...

              לרגל החג אני מביאה כאן פרשנות פמיניסטית שלי לנושא ההתחפשות, כי טרנווסטיטים תמיד עניינו אותי, והתחפשות של הדראג קווין תמיד גורמת לי עליצות. אני מביאה כאן שני פרקים מן רומן "רואות מכאן את כל העולם", הקיבוץ המאוחד/סימן קריאה, 1997, העוסקים בכך.  הרומן מתחקה אחר התהוותה של הפסיכיקה הנשיית, בצומת הזו שבין גיל החביון לגיל הנעורים. כאשר ראה אור, כתבו ...

     אני מתכבדת לפתוח פרויקט לחג: תחפושות פורים של פעם! אתם מוזמנים להעלות תמונות שלכם מחופשים כילדים. הכוונה לתמונות מפעם, לא לתמונות של ילדיכם מחופשים מהשנים האחרונות. תחפושות שהאימהות היו תופרות, לא אלה שקונים היום בעשרים ש"ח בשוק. אצלנו, אימי היתה מתחילה במלאכה חודש מראש, והיא תפרה לי את התחפושות הכי יפות בכיתה: הולנדית, יפנית, סינית, יוגוסלבית… היא היתה ...

      18 שנה הייתי בגטו יצירתי של עצמי. הייתי זקוקה לזה כנראה. כתבתי ספרים, מאמרים וביקורות, ולא קיבלתי פידבקים רבים, חוץ מביקורות בעיתון על ספריי, ופה ושם איזה מכתב מקוראים. מאז שיש רשת, קיבלתי גם תגובות נורא יפות באי מייל מתלמידות של ד"ר רוני הלפרן, מהחוג ללימודי נשים ומגדר, שלומדות את ספריי.   אבל זה הכול בעצם. ובאיזשהו ...

    הרבה דובר כאן לאחרונה על דו שיח בפוסטים, על תגובות פולשניות או אלימות או לא נעימות לכותב הפוסט, ועוד. רבות אני מתחבטת בכך בעצמי. מהם הגבולות. מתי זה פולשני ואישי מדי ואלים, ומתי זה לגיטימי.   אז עכשיו אומר את דעתי האישית. יהיו שיסכימו איתה, יהיו שלא. אני בטוחה שרבים יכעסו עלי, אבל אומר את דעתי בכל זאת.   ...