יעל ישראל עושה אהבה סופרת, עורכת, מבקרת ספרים וסרטים, מנחת סדנאות כתיבה, מנהלת את "בננות בלוגס".

  אחת הקוראות כתבה לי שאיני מפרסמת מהסיפורת שלי, ושאולי כדאי שאפרסם מסיפוריי ומספריי במקום לכתוב על עצמי כל הזמן. הייתי שמחה לעשות זאת, אלא שכבר פרסמתי בשלוש וחצי שנות בלוגריזם, כאן ו"ברשימות", כמעט את כל מרכולתי הספרותית, שזה המון סיפורים וכמה רומנים שזכויותיהם חזרו אלי. נשארו בחוץ רק הרומן ה"אלילות", שעתיד לראות אור ולכן העליתי ממנו רק מעט, הרומן "רואות מכאן את ...

  היה לנו טקס כזה בבית, בילדות, כשהיינו חוזרים מהשק"ם באבן גבירול עם המון אוכל שקנינו, ובתוכו כמה בקבוקים של שוקו מעוקר של "טרה" ועוד כמה של חלב מעוקר של אותה החברה. אם לא היינו מחלקים את השוקו שווה בשווה בין כולם, היו פורצות מלחמות. חסר למישהו שמזג לעצמו יותר. הבקבוק הכיל ארבע כוסות, וחלילה אם מישהו רצה יותר. ולמה? ...

  אני יוצאת מסרט על הופעה של "האבנים המתגלגלות", כאילו יצאתי מהופעה חיה שלהם באיצטדיון וומבלי. איזו פצצת אנרגיה זו המיק ג'אגר הזה בגיל שישים פלוס. איך לא נשחק לו הקול. מאיפה העוצמות, האנרגיות לפזז כה על הבמה כמו בגיל 20. ולמה זה ככה רק אצלו.   כל הזמרים האחרים בני גילו כבר נראים כאילו הם עוד דקה בקבר, גם ...

קרה המקרה שכתבתי זיכרון קולנועי מהילדות לאנתולוגיה בנושא, על הסרט "התפוז המכני", שראיתי בגיל 12 ונורא הרשים אותי, והנה למחרת התעוררתי לשבוע של רציחות מזוויעות בסגנון הסרט של קובריק: גופות נשים מבותרות צפות בנהר, גופת גבר אזוק ורצוח, ואדם שהלך לטייל עם המשפחה בטיילת בשבת בערב ונרצח סתם ככה.   ופתאום זה נראה קרוב יותר ויותר, מפחיד יותר ויותר כל ...

  היו דברים רבים שלא שכנעו אותי בקומוניזם של ברה"מ, אבל הדבר שהכי קומם אותי היה האיצטלה הפמיניסטית לראווה שהוא עטה. כאילו, הנה אנחנו, החברה הכי השוויונית בעולם, מעניקה שוויון זכויות והזדמנויות לגברים ולנשים, הנשים אצלנו עושות קריירות נהדרות והן יכולות להיות אפילו מדעניות טילים.   וזה לא היה רק שם. גם במקומות אחרים בהם משל הקומוניזם, למשל בקובה. לאחרונה ...

  מעניין, לא פעם אני נתקלת אצלי בפוסטים בתגובות חשדניות של אנשים שחושבים שאני ממציאה כמעט כל דבר, אפילו את מקום מגוריי… חחח. כמה אפשר להיות חשדן? ואיך זה שאיזו תדמית שיש לאנשים עליך, קובעת בדעותיהם את מה שאתה ומה שאתה לא? כמה מוזר. נדמה שכתיבה אישית בבלוג תבהיר לקורא את זהותך, אבל מסתבר שלא. אני מהרהרת בזה כבר שלוש ...

  אתמול ראיתי את "שושנת קהיר הסגולה", אחרי שלא ראיתי אותו די הרבה שנים. יש שם קטע כזה שבו מיה פארו אומרת לדמות שבתוך הסרט, זה שהתאהב בה, שהיא לעולם לא תשכח את ליל הבילוי שלהם ביחד בניו יורק הבליינית, זו שבסרט שבתוך הסרט כמובן. ונזכרתי בלילה אחד כזה, לילה של בילויים בעיר נידחת, עם הבחור הכי מתוק בעולם. אפילו ...

המקרה המוזר מאמש, שבו סוסה דהרה מעל מכונית באחד מכבישי הארץ, הזכיר לי אירוע הזוי שחזר על עצמו כמה פעמים בשכונה שלי, לפני כמה שנים. אני גרה בשכונה שקטה ומנומנמת למדי, אבל עדיין, שכונה עירונית שבה רבות המכוניות על פני הכלבים ואפילו החתולים.   ופתאום לראות ארבעה סוסים באמצע הרחוב בחצות, תודו שזה הזוי. בפעם הראשונה שזה קרה היה יום ...

  אני באיזה שדה טיז-אל-נאבי בהודו, עם המכנסיים מופשלים למטה, מנסה לעשות את צרכיי, שערי מסריח משתן, העיניים צורבות לי בגלל עדשות המגע שהתלכלכו מהחול, אני כולי מקוררת וחלשה בגלל האנטיביוטיקה, יש לי איזו בלוטה מלאת מוגלה בפרצוף, והיא אוטוטו עומדת להתפוצץ, אני רעבה נוראות, ומולי מתקרב בריצה פר ענקי, שעוד רגע ינגח בי!!!   היינו בנסיעה מגואה לבנגלור, 16 ...

לבאני ולבטן המופלאה שלה אני שפחה של הבטנונים האלה. יכולתי לשיר עליהם שירים. אני מסתפקת בלנשק אותם. הנה הבטן הנערצת של תומס, הפרסי של אחייניתי קרן, שמנמן עם הלב הכי גדול שיש והנה הבטן הנשגבת של תותי ז"ל, החתולה של אחי וגיסתי