אִי הַוַּדָּאוּת מרצה, משייטת בין מדע לספרות, כותבת שירים ומנסה לחבר בין העולמות

נַעֲרָה בְּתַצְלוּם שָׁחוֹרְלָבָן   הַתְּרִיסוֹל פָּתוּחַ לְמֶחֶצָה וּפַסֵּי אוֹרְצֵל מֻטָּלִים בְּאַלַכְסוֹן עַל הַפָּנִּים. עֵינֵּיהָ מֻשְׁפָּלוֹת וּשְׂעַרָהּ אָפֵל. אוּלַי הִיא נִתְפְּסָה לֹא מוּכָנָה, שָׁרָה לְעַצְמָהּ אֶת אֶלִינוֹר רִיגְבִּי אוֹ שִׁיר אַחֵר.   עֲנָנִים מַעֲלִים בָּהּ מַחְשָׁבוֹת סְתוּמוֹת; הִיא מִתְקַשָׁה לְקַבֵּל אֶת אֲדִישׁוּתָם שֶׁל הַכּוֹכָבִים.   הַתַּצְלוּם מֵעוֹרֵר בִּי אִי נַחַת, כְּמוֹ דְּבָרִים חֲנוּטִים שֶׁמְבַקְשִׁים לְהִתְפַּקֵּעַ, כְּמוֹ מִכְתָּב מְמֹעָן וּמְבוּיָל שֶׁמֵעוֹלָם לֹא ...

סִפּוּר אַהֲבָה בִּשְׁלֹשָׁה פְּרָקִים   1. הָיִינוּ טְבוּלִים בִּשְׁלוּלִית שֶׁל אוֹר וְלֹא הָיָה לָנוּ צֵל. זֶה הַמָּקוֹם, אָמַרְתִּי חֲסְרַת נְשִׁימָה. שְׁאָר הַמִּלִּים הָיוּ מְיֻתָּרוֹת. בְּאוֹתָם יָמִים הִבַּטְתִי רָחוֹק, וְלֹא רָאִיתִי אֶת הַשִּׂרְטוּטִים הַדַּקִּים שֶׁעַל הָעוֹר.   2. לְעִתִּים תְּכוּפוֹת הַנְּשִׁימוֹת אִבְּדּוּ אֶת הַקּוֹל. הַשִּׁגְרָה הִיא מַחֲלָה נוֹרָאָה, אָמַרְתָּ. חָשַׁבְתִּי עַל הַמִּזְוָדָה הַכְּחֻלָּה הַקְּטָנָה שֶׁלִי עִם הָרֹכְסַן הַכָּפוּל. מֵרֹב פַּחַד, שָׁתַקְנוּ. ...

אַפֵלָה נִפְקַחַת בֵּין חֲרָכֵי עָלִים   אוֹר נִשְׁפָּךְ מִן הַחַלּוֹן עַל אֶדֶן דּוֹחֵק אֶת הַלַּיְלָה מֶרְחָק קָצֶה שֶׁל נְשִׁימָה. מַבָּטִים נִתְלִים בַּחֲבָלִים מְבַקְשִׁים אָטָב אוֹ בֶּגֶד לְהִתָּפֵס בּוֹ וְנוֹפְלִים.   בַּלֵּילוֹת, נִצוֹצוֹת בִּצְבִיר הַכּוֹכָבִים וְיָרֵחַ מִתְכַּוֵּן אֶל עֲגָלָה. אֲנִי נוֹתֶנֶת בְּךָ סִימָנִים בְּאַל-פֶּה, וְנוֹשֵׂאת אֶת שִׁמְךָ כְּמוֹ תְּפִלָּה.   לַשָּׁוְא, וִילוֹן שָׁקוּף מִתְנַפֵּחַ נוֹשֵׁף אֲוִיר בְּלַעַג וְאַפֵלָה נִפְקַחַת בֵּין חֲרָכֵי ...

וִדּוּי   לֹא הָיְתָה לִי בְּרֵרָה אֶלָּא לְאֱהֹב אוֹתְךָ בִּדְלַתַיִם סְגוּרוֹת; לַעֲצֹר אֶת הַמִּלִּים כְּמוֹ מַיִם מֵאֲחוֹרֵי סֶכֶר. מְיֻתָר הָיָה לוֹמַר שֶׁהַזְּמַן בּוֹגְדָּנִי לְתִפְאֶרֶת – לֹא אֶת שְׁאוֹנָיו שָׁמַעְנוּ כִּי אִם אֶת בְּכִי הַנִּבְגָּדִים.   כָּל מַה שֶׁעָשִׂיתִי הָיָה זָהִיר וּמְהֻסָּס וּנְשׁוּךְ שְׂפָתַיִם. כְּמוֹ יָם הַמַּפְשִׁיל אֶת שִׂמְלָתוֹ וְשׁוֹלֵחַ כַּף רֶגֶל אֶל הָחוֹף.    בִּזְמַן שֶׁהִתְעָלַסְנוּ הִטַּשְׁטְשׁוּ גְּבוּלוֹת בֵּין אוֹר ...

גַּלִּים מִתְקַפְּלִים אֶל תּוֹךְ עֲצְמָם (או: הָחֹמֶּר מִמֶּנוֹ עֲשׂוּיָה הַשִּׁירָה)   הַיָּם אֵינוֹ שָׁלֵו כָּאן, לְעוֹלָם לֹא יִהְיֶה. רְאִי כַּמַה הַצְּבָעִים, וְאֵיךְ צוֹבְאִים בּוֹ כּוֹכָבִים בְּצָהֳרֵי הַיּוֹם. גַּלִּים מִתְקַפְּלִים אֶל תּוֹךְ עֲצְמָם וְקֶצֶף מְצַיֵּר סִילוּאֶטִים שֶׁל הָרִים עַל הָחוֹף. הַשֶּׁמֶשׁ עוֹשָׂה בָּךְ שַׁמּוֹת וְרוּחַ יָם זוֹרֶה מֶלַח עַל פְּצָעַיִךְ; אַתְּ עוֹצֶמֶת עֵינַיִם לֹא לִרְאוֹת אֲרְמוֹנוֹת קוֹרְסִים וְאֵינָם.   לַשָּׁוְא תְּבַקְשִׁי ...

רוֹמַן עִיר   אָמַרְתָּ, בֹּאִי נַעֲזֹב אֶת הָעִיר, אֲבָל יֵשׁ לָנוּ חַנָיָה רְשׁוּמָה בַּטַּאבּוֹ וּכְבִישִׁים טְבוּעִים בָּנּוּ וְהֶבֶל פִּיהֶם הַמְּזֻפָּת עוֹלֶה מִפִּינוּ. אֲנַחְנוּ שׁוֹעֲטִים לֹא מְשַׁנֶה לְאָן וִילָדִים נִנְטָּשִׁים בְּתוֹכֵנוּ כָּל פַּעַם מֵחָדָשׁ, כְּמוֹ יְלָדִים בְּגַן שַׁעֲשׁוּעִים הַנִּכְנָעִים בְּלִי קְרָב לְעֲרִיצוּת כְּלָלֵי הַמִּשְׂחָק שֶׁל הַטֶּבַע הָאֶנוֹשִׁי.   אָמַרְתָּ, בֹּאִי נַעֲזֹב אֶת הָעִיר, אֲבָל הִיא אֵינֶנָה עוֹזֶבֶת אוֹתָנוּ. אֲנַחְנוּ נִמְשָׁכִים לְמִגְדָלֵי ...

    צְנִיחָה חֳפְשִׁית   אַתְּ מִתְמַכֶּרֶת לַשֶּׁמֶשׁ הַצּוֹרֵב שֶׁל יוּלִי לְרִפְיוֹן הַגּוּף עִפְעוּף שֶׁל עַיִן לֵאָה הַנֶּעֱצֶמֶת מִכֹּבֶד אוֹר זָרוּי בִּנְדִיבוּת רַבָּה מִדַּי.   תַּחַת קְרוּמֵי עַפְעַפַּיִם הַכָּל כָּתֹם-עָמוּם: מְתִיקוּת הַמִּלִּים וְרַכּוּת כָּרִיּוֹת הָאֱצְבָּעוֹת צִפֹּרֶן נְשִׁימוֹת תְּכוּפוֹת   וּפִתְאֹם   לָקוּם לְהִסְתַּחְרֵר בְּלַחַץ דָּם נָמוּךְ כּוֹכָבִים נִתְפָּסִים בָּרִשְׁתִּית וְשֶׁקֶט בַּשּׁוּלַיִם וּנְפִילָה מְלֹא הָאַיִן כְּמוֹ צְנִיחָה חֳפְשִׁית    

  עַד שֶׁהַזְּמַן יִסְגֹּר אֶת הַמֶּרְחָק   חַמָּה עֲכוּרָה וְאָבָק וּבֹהַק עוֹר עֵרוֹם; עָנָף נִנְעָר כְּקְפִיץ חוּט נִמְתָּח לַעֲיֵפָה וּבַד מִתְכַּוֵץ כַּפַּחַד. שִׂיחֵי הַפֶּטֶל עֲמוּסִים וְאֲנַחְנוּ לְהוּטִים לִקְטֹף, מִבֵּין הָאֶצְבָעוֹת הַכָּל נוֹטֵף: אָדֹם. – לֹא נִזְהַרְנוּ בַּקּוֹצִים! – אָזְמָה?! אֲנִי פּוֹרֶמֶת הֲבָרוֹת לְאַט וּבְסוֹף כָּל שְׁאֵלָה הַפֶּה תָּמִיד פָּעוּר   דָּם עָתִּיד לְהִקָּרֵשׁ וּשְׂרִיטוֹת, סוֹפָן לְהִסָּגֵר כְּרוֹכְסָנִים. אֲבָל הַקַּיִץ לוֹאֵט ...

  נֶה מֶה קִיטֶה פַּה   אֲנִי שׁוֹתָה לִיקֶר פֵּרוֹת בִּגְבִיעַ זְכוּכִית עִם רֶגֶל אֲדֻמָּה וּלְרֶגַע יֵשׁ לָחֶדֶר טַעַם שֶׁל פֵּרוֹת יַעַר בַּשְׂרָנִיִים עֲסִיסִיִים שֶׁאֶפְשָׁר לִקְטֹף בְּשׁוּלֵי הַדְּרָכִים בִּצְפוֹן אֵירוֹפָּה אִם רַק מוֹשִׁיטִים אֶת הַיָּד.   מִשּׁוּמָקוֹם אֲנִי נִזְכֶּרֶת בְּזַ"ק בְּרֶל עַל תַּקְלִיט שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ וְשְׁלִישׁ סִבּוּבִים בְּדַקָּה מְבַקֵשׁ מִתְחַנֵּן נֶה מֶה קִיטֶה פַּה, נֶה מֶה קִי טֶה פַּה, הַרְבֵּה ...

  כמה הרהורים על אמנות ומדע ועל אמת ובדיה ועל מציאות ותודעה בעקבות ספרו של צבי ינאי "מסע לתודעת הטבע"   כותרת ספרו של צבי ינאי, מסע לתודעת הטבע, מטרידה. תודעה, על פי אבן שושן, היא "1. כלל המושגים, התחושות והמחשבות של האדם, כלל המחשבות המודעות. 2. הכרה וחוויה נפשית בתחום רוחני מסוים." נשאלת השאלה, האם לטבע יש תודעה? האם ...