אִי הַוַּדָּאוּת מרצה, משייטת בין מדע לספרות, כותבת שירים ומנסה לחבר בין העולמות
צְנִיחָה
חֳפְשִׁית
אַתְּ מִתְמַכֶּרֶת לַשֶּׁמֶשׁ הַצּוֹרֵב שֶׁל יוּלִי
לְרִפְיוֹן הַגּוּף
עִפְעוּף
שֶׁל עַיִן לֵאָה
הַנֶּעֱצֶמֶת מִכֹּבֶד אוֹר
זָרוּי בִּנְדִיבוּת
רַבָּה מִדַּי.
תַּחַת קְרוּמֵי עַפְעַפַּיִם
הַכָּל כָּתֹם-עָמוּם:
מְתִיקוּת הַמִּלִּים
וְרַכּוּת
כָּרִיּוֹת הָאֱצְבָּעוֹת
צִפֹּרֶן
נְשִׁימוֹת תְּכוּפוֹת
וּפִתְאֹם
לָקוּם
לְהִסְתַּחְרֵר בְּלַחַץ דָּם נָמוּךְ
כּוֹכָבִים נִתְפָּסִים בָּרִשְׁתִּית
וְשֶׁקֶט בַּשּׁוּלַיִם
וּנְפִילָה
מְלֹא הָאַיִן
כְּמוֹ צְנִיחָה
חֳפְשִׁית
יפה את מתארת את המעבר מתחושת הרפיון המתקתקה והאור הזרוי בנדיבות לרפיון שביקיצה והנפילה לתוך האין. פעם הכל זורם ופעם הכל לכוד ברשתית העין, האם לא כל רגעי חיינו הם, מעברים מתחושה של עלפון חלומי הזוי להתפכחות אל האין? ולפעמים זו לא צניחה חופשית רכה ,כי אם נחיתת אונס קשה. אהבתי את השיר, מירה
ועוד משהו, משחק המילים המטאפורי מלוא העין ומלוא האין, אני חושבת שמשחק מילים יפה זה ממצה את חווית השיר את המעבר מהיש הנדיב לאין התהומי והריק, לילה טוב וכוכבים מלוא העין מירה וגם חלומות
תודה חנה. לא הייתי רוצה לחשוב שכל רגעי חיינו הם מעברים מתחושה של עלפון חלומי הזוי להתפכחות אל האין. ונכון שהדוברת מתענגת על הזיה מתחת לקרומי העפעפיים אך בהתעוררות שלה, חוץ מנפילה, יש גם "חופשית".
תודה לך שוב. כייף שמלים שלי יכולות לגעת במי שהוא אחר.
לָקוּם
לְהִסְתַּחְרֵר בְּלַחַץ דָּם נָמוּךְ
כּוֹכָבִים נִתְפָּסִים בָּרִשְׁתִּית
וְשֶׁקֶט בַּשּׁוּלַיִם
וּנְפִילָה
מְלֹא הָאַיִן
כתוב יפה ועדין ומוכר (לחץ דם נמוך)
🙂
תודה איריס.
מקורי לכתוב על לחץ דם נמוך, יפה הביטוי מלוא האין. אני עושה נגד זה סלטות על הבקר! מזיזה את הדם, עומדת על הכתפיים!
תודה סבינה. סלטות על הבוקר?! עכשיו, משאני בחופשה, על הבוקר אני מעדיפה למשוך את השינה עוד קצת. אחר כך אני עושה כל מה שאסור ולא בריא:)
השיר שלך מירה נותן מילים לחוויה מוכרת עד שכמעט אין אומרים אותה, והמילים מדויקות!
תודה חני.
אויי החום החום. . . והגוף הגוף. . . מבין על מה את מדברת.
תודה יהונדב.
היי מירה
מתחברת למילים- הכל כתום עמום.
זאת הגדרה שמאוד מדברת אלי
להתראות טובה
אוֹר
זָרוּי בִּנְדִיבוּת
רַבָּה מִדַּי
אהבתי את ההגדרה המדוייקת הזו לאור הקיץ.
תודה אורה.
תודה טובה.