ויליאם מתיוז
ויליאם מתיוז/שירים אחרונים
הירי
לָרִאשׁוֹנָה הָעִנְיָנִים כִּתְמוֹל-שִׁלְשׁוֹם.
זוֹ רָעָה, וְזוֹ גְּרוּעָה מִמֶּנָּהּ.
הֵם עוֹשִׂים זֹאת בִּמְהוּמַת אַט-אַט.
מִתְהַלְּכִים כְּטַוָּסִים, מַרְעִישִׁים עַל לֹא דָּבָר, מַשֶּׁהוּ
שֶׁעָשׂוּ אוֹ לֹא עָשׂוּ מֵעוֹדָם הוּא אֲשֶׁר יַעֲלוּ
בָּאֵשׁ וְהַלְּאַט הוֹפֵךְ מַהֵר
מִפְּנֵי שֶׁאֶקְדָּח גָּח הַחוּצָה וְאָז
אֶקְדָּח שֵׁנִי, אֶקְדָּח שְׁלִישִׁי, אֶקְדָּחִים סָבִיב
סָבִיב כְּמוֹ קִירוֹת. שֶׁפֵּרוּשׁוֹ, הַחֶדֶר זֶה אֲנַחְנוּ.
ראיית הנולד
הָאוֹפּוֹסוּם, נָפוּחַ וּמְהֻפְּנָט מֵרֹב פֶּטֶל,
הִתְנוֹדֵד בְּצֵאתוֹ אֶל הֶחָלָל הַפָּתוּחַ
מַמָּשׁ בְּמַצְמְצֵנוּ, אַתָּה וְאָנֹכִי, בַּשֶּׁמֶשׁ
בְּצֵאתֵנוּ מִסֶּרֶט אַחְהַ"צ, וּמִפְּנֵי
שֶׁזְּמַן זָכוּר כָּמוֹהוּ כְּהֶרֶף עַיִן,
אֶשְׁמַע עַכְשָׁיו אֶת הָרוֹבֶה שׁוֹסֵעַ הַדְּמָמָה,
וְאָרִיחַ אֶת הַחַנְקָה וְהַקְּרָבַיִם הַמְנֻפָּצִים
וְגַרְגְּרֵי הַפֶּטֶל הַמִתְנוֹצְצִים, וְאָז אֶשְׁמַע לְחִישָׁה –
פְּלֵטַת חַיֵּי הָאוֹפּוֹסוּם וּמַעֲשֵׁר,
אַרְנוֹנַת נְשִׁימָה מִכָּל מִי שֶׁעָמַד שָׁם
וְהַמֵּיטָב בְּפִיו לֹא הָיָה אֶלָּא "דָּפַקְנוּ אוֹתוֹ."
בֵּן כַּמָּה הָיִיתִי בְּאוֹתוֹ יוֹם רִאשׁוֹן? שֶׁבַע? שְׁמוֹנֶה?
הַלְּחִישָׁה הַהִיא? יָכוֹלְתִּי לִשְׁמֹעַ אֶת עַצְמִי גָּדֵל,
מִתְעַגֵּם, נִהְיָה זָהִיר וְזוֹעֵף כְּמוֹ חַיַּי תְּלוּיִים מִנֶּגֶד.
שרצים
"מָה רְצוֹנְךָ לִהְיוֹת כְּשֶׁתִּהְיֶה גָדוֹל?"
אֵיזֶה יֶלֶד יַכְרִיז "מַשְׁמִיד שְׁרָצִים וַחֲרָקִים"?
תַּלְמִיד חָרוּץ אֶחָד בְּכִתָּתָהּ שֶׁל הַגְּבֶרֶת
טֵילוֹר יְקַבֵּל חַוַּת נְמָלִים לִכְבוֹד חַג-הַמּוֹלָד, אַךְ
לֹא יַבְחִין בַּשַּקְדָּנוּת; הוּא יִרְאֶה הִתְרוֹצְצוּת.
"הַנְּמָלָה נוֹתֶנֶת דֻּגְמָה לְכֻלָּנוּ,"
כָּתְב מַכְּס בִּירְבּוֹם, רַב-אָמָּן הַבַּטָּלָה,
"אַךְ זוֹ אֵינָהּ דֻּגְמָה טוֹבָה." הַיְּלָדִים הַלָּלוּ
לֹא מְקַוִּים לְבַלּוֹת אֶת שִׁמְמוֹנוֹ שֶׁל בֵּית-הַסֵּפֶר
רַק כְּדֵי לְהָרִים מִשְׁקוֹלוֹת כְּבֵדִים וְלַעֲבֹד בִּקְבוּצוֹת
וְלָמוּת לְמַעַן מַלְכָּתָם. אָכֵן, גַּם אָנוּ לֹא.
וְאָנוּ יָדַעְנוּ מַה לֹּא רָצִינוּ לִהְיוֹת:
מִי שֶׁבַּזְנוּ לָהֶם, כְּבָשָׂיו שֶׁל אֱלֹהִים,
רַכִּים מִשֶּׁלֶג וּמִתְמַהְמְהִים לְהִתְאַכְזֵר.
ללא חזור
כְּרִיתוּת חֲבִיבָה עָלַי. אֲנִי אוֹהֵב לְחַבֵּר
מִכְתְּבֵי הִתְפַּטְּרוּת; פַּעַם בְּפַעַם אֲנִי מְשַׁגֵּר
מִכְתָּב כָּזֶה לִתְעוּדָתוֹ וּפוֹרֵשׁ בְּחֵמָה
שֶׁגּוֹן לִימוֹן לָהּ אוֹ בְּרִגְשָׁה שֶׁפְּגִיעָתָהּ קָשָׁה.
חָבִיב עָלֶיךָ נִיחוֹחַ הַחָטְמִית הַתַּרְבּוּתִית?
אִישׁ אִישׁ וְטַעֲמוֹ. אֲנִי אוֹהֵב גֶּשֶׁר עוֹלֶה בְּלֶהָבוֹת.
חֲבִיבָה עָלַי הַהִתְבּוֹנְנוּת בַּסִּירָה הַקְּטַנָּה הַגּוֹלֶשֶׁת
מֵרֹאשׁ הָאֶשֶׁד – הִיא נִצְנֶפֶת בַּמַעְגָּל
כְּכֶלֶב שֶׁמִּתְכַּרְבֵּל לִקְרָאת שֵׁנָה, וּלְחִי חַרְטֻמָהּ
הָרוֹפֵס מְגַשֶּׁשֶׁת בְּסַמִּיּוּת עַל-פְּנֵי שְׁפַת הַמַּפָּל
עוֹד מְעַט קָט וְעוֹד מְעַט יֶתֶר עַל הַמִּדָּה,
וְאָז צוֹלֵל חַרְטֹם הַסִּירָה וַאֲחוֹרֶיהָ
מִזְדַּקְּרִים אֶל-עָל בָּאֹפֶן שֶׁהִיא מַצְבִּיעָה
מַטָּה כִּגְזֵרַת-גּוֹרָל וּזְעָקוֹת אֵלֶּה שֶׁיָּמוּתוּ בְּקָרוֹב
מִתְמַשְּׁכוֹת יוֹתֵר מִכֹּח הַהֵד מֵהַזּוֹעֲקִים עַצְמָם.
הָבָה וְנִגָּשׁ לְסֶרֶט-הַוִּידֵאוֹ, מְזַמְרֵר קַרְיַן-
הַחֲדָשׁוֹת, וַחֲדַר-הַבַּקָּרָה נִגָּשׁ,
וְהַסִּירָה מִתְפּוֹצֶצֶת שׁוּב וָשׁוּב.
טיפול
גּוּשׁ הַפֶּחָם שֶׁהוֹרַי חָמְדוּ לָצוֹן בְּאָמְרָם
שֶׁאֶמְצָאֵנוּ בְּגֶרֶב חַג-הַמּוֹלָד שֶׁלִּי
נִגְלָה לִי מִדֵּי שָׁנָה וְהוּא תַּפּוּז,
שֶׁכֵּן הָיִיתִי לָהֶם אוֹר-הַשֶּׁמֶשׁ.
עַכְשָׁיו יֵשׁ בִּרְשׁוּתִי מַה שֶּׁנָתְנָה לִי ס",
גֻּלָה סְמִיכָה שֶׁל אֵשׁ בְּתַרְדֵּמָה.
אֲנִי מַחֲזִיקָהּ בַּמָּקוֹם שֶׁל קְרִיאָתִי וּכְתִיבָתִי.
"יֵשׁ לְךָ יַחֲסֵי רֵעוּת עִם הָאֵימָה,"
הִיא מַזְכִּירָה לִי. "אַתָּה נוֹשֵׁק לְדוּ-הַמַּשְׁמָעוּת
עַל שְׁתֵּי הַלְּחָיַיִם. אַךְ אִם תָּגִיף לִבְּךָ
בְּפָנַי לָנֵצַח, אֶעֱטֹר אוֹתְךָ בְּזִר לֶהָבוֹת
וְאֶהֱפֹךְ אוֹתְךָ לְאֶנֶרְגִּיָה."
אֵינִי יוֹדֵעַ לְמַה הִתְכַּוְּנָה ס"
בְּמַתְנָתָהּ כַּאֲשֶׁר הִיא חוֹזֶרֶת
בְּלֹא שֶׁתִּקְרָא. סְפָרִים נִקְרָאִים וְנִכְתָּבִים.
אִמִּי בָּאָה לְבִקּוּר. אָבִי
הָלַךְ לְעוֹלָמוֹ. הָאַהֲבָה צְרִיכָה שֶׁיצִיתוּהָ
שׁוּב וָשׁוּב, וּבְהַכִּירָהּ תּוֹדָה
עַל טִפּוּלֵנוּ בָּהּ, תַּעֲשֶׂה אֶת
מֵיטָבָהּ לְבַל תֹּאכְלֵנוּ.
מאנגלית: משה דור
ויליאם מתיוז, מחשובי המשוררים האמריקאיים בימינו, נולד ב-1942 באוהיו. למד באונ" ייל וצפון קרוליינה. פירסם בחייו 11 ספרי שירה שאחד מהם זמן וכסף זכה בפרס החוג הלאומי של מבקרי הספרות בארה"ב. לימד באונ" אחדות, האחרונה שבהם האונ" העירונית של ניו יורק סיטי קולג". מת בניו-יורק מאוטם שריר הלב בנובמבר 1997, יום לאחר יום הולדתו החמישים-וחמש, ימים אחדים לאחר שחזר מביקור בישראל, הראשון והאחרון בחייו, לרגל הופעת מבחר שיריו בתרגום לעברית (לחיות בין המתים, הוצאת קשב לשירה, מאנגלית: משה דור).
******
כאשר הכנתי לדפוס את קובץ שיריו העברי של ויליאם מתיוז התלבטנו בהוצאת קשב לשירה בשאלה איזו כותרת להעניק לספר. תחילה סברנו כי שם השיר בלוז לנרקיס הולם את הספר. התלבטתי. לא חשתי בנוח בשם "בלוזי" לקובץ שירים חשוב של משורר אמריקני שזו לו הופעתו הראשונה בשירה העברית. בחרתי בשמו של שיר אחר, לחיות בין המתים. השם התקבל על דעת חברי למערכת. הידיעה על מותו של ויליאם מתיוז מיד לאחר שובו מביקורו אצלנו זיעזעה אותנו קשות. האם הכותרת בלוז לנרקיס היתה מאריכה את חייו?
גיורא לשם
גיורא זה אני,קורא כשאפשר באמצעות מחשב של מישהו אחר,שולח פריסת שלום.על השאר והיתר נידבר פנים אל פנים.אמנון נבות
תודה, הדפסתי את השירים למשמרת {בתיק השירים האהובים עלי}