מסה (מקור)

קרחתו של ביאליק

    קרחתו של ביאליק   יום אחד, בהיותה בכיתה א', כתבה בתי הבכורה במחברתה: "אני וחיים נחמן ביאליק המשוררים הגדולים בעולם." אבות זוכרים אִמרות־כנף כאלה. בתי, ככל שאני אמור לדעת כעת, אינה כותבת שירים. אף־על־פי־כן, דומה שלא הגזימה יתר על המידה. נפשו של ילד היא לעתים המשורר הגדול ביותר בעולם. כשהייתי אני בכיתה א' פיעמה בי האמונה שהנני הכדורגלן ...

קרא עוד »

ליחצן את הכלב

  כמה סופרים בישראל חיים על כתיבתם? חמישה? עשרה?  גם מי שאינו אוהב לשקוע בהרהורים כאלה אינו יכול לפטור את עצמו מן הניחוש שלי, ששכר־הסופרים של כוכב תקשורת כדן מירון בעבור מאמר בעיתון נמוך משכר "ציפורה" או "סתמי". ובמחשבה שנייה, משכרה של עירית לינור, אם לנקוב בשם מפורש אחד. לעירית לינור עט זריז, ממזרי. אפילו חולשתם היחסית של ספריה המשעשעים ...

קרא עוד »

8. מבט אחרון על מאהבה של ליידי צ'אטרלי

      שירה ללא מסכה   ]א[ ארבע שנים לאחר מות בעלה הביעה אלמנתו של דיויד הרברט לורנס, פרידה לבית פון ריכטהופן, בספרה האוטוביוגרפי לא אני, כי אם הרוח את אכזבתה מיחסה של אנגליה למורשתו הספרותית של בעלה המת:   "אני חושבת לעתים שלורנס היה החוטר הירוק האחרון באילנהּ של תרבות החיים האנגלית. מתה או חיה, ואני מקווה שעודהּ ...

קרא עוד »

מוקדש ברוגז לנמושות בממסד הכלכלי והחברתי

      המשׁורר והשׂררה   אַשְׁכִּים לְבֵית הַשָׂר אֹמְרִים כְּבָר רָכַב! אָבֹא לְעֵת עֶרֶב אֹמְרִים כְּבָר שָׁכַב! אוֹ יַעֲלֶה מֶרְכָּב, אוֹ יַעֲלֶה מִשְׁכָּב אוֹיָה לְאִישׁ עָנִי, נוֹלָד בְּלִי כּוֹכָב! ר' אברהם בן עזרא   אתה משורר מזדקן ונכה. רעייתך גמלאית. אתה חי בצניעות ("הסתפקות במועט", כתב דוד שמעוני באידיליה). אתה לובש בגדים לא אופנתיים ויושב בבית-קפה ישן ברובע תל-אביבי ...

קרא עוד »

ד. תל-אביב של אמצע — קטעי מסה (סוף)

  אם תרצו מְחוֹג הַצֵּל בִּשְׁעוֹן שֶׁמֶשׁ, בִּרְחוֹב מִימֵי יַלְדוּתִי בּוֹאֲכָה הֶרְצֶל, הַבְּרוֹשׁ.   אִם תִּרְצוּ אֵין זוֹ אֶלָּא אַגָּדָה עַל גַּמָּד וְעָנָק יָרֹק (כָּעֵת בַּנְק שֶׁהוּא גַּם יָדִיד).   לְיַד אוֹבֶּלִיסְק זֶה חָלַף־עָבַר יוֹבֵל בָּרְחוֹב. אֲנִי חוֹצֶה, חוֹסֶה בְּצִלּוֹ הוֹזֶה־לֹא־הוֹזֶה.   הָיֹה הָיָה יֶלֶד. הָיֹה הָיָה בְּרוֹשׁ. אִם תִּרְצוּ אֵין זוֹ אַגָּדָה. הַבְּרוֹשׁ לֹא נִגְדַּע, וְהַיֶּלֶד יֶלֶד.   מדי ...

קרא עוד »

ג. תל-אביב של אמצע — קטעי מסה (המשך)

  "אין לי כוח לגדל זקן שיקראו לי 'יהודון', לצום וכיוצא באלה. אין לי אפילו כוח לאכול מצות כהלכה. אני מתגורר כעת אצל יהודי (מול מוזר וגאנס) ומקבל מצות במקום לחם ושובר לי את השיניים. אולם אני מתנחם וחושב: הרי אנחנו בגלות!" (היינריך היינה). "זִכרו את היינה. בשום פנים לא הייתי פודה את פסל מצבתו המפורסמת של היינה, אלא מניח ...

קרא עוד »

ב. תל-אביב של אמצע — קטעי מסה (המשך)

  ב. תל-אביב של אמצע קטעי מסה   שעת בין השמשות בערב יום הכיפורים היא, בעיני, הצלולה בשעות השָנה. באור התל-אביבי נסוך גוון שמצטלל בזווית השמש בימים שבין כסה לעשור ובקרינה הלבנה-הצהבהבה, העכורה במקצת, של חזיתות הבתים. ציירי שנות השלושים, ובהם אהרן גלעדי ואריה לובין, הטיבו להניחו על הבד ועל הנייר באור לכּה. הבאים אחריהם הפשיטו את האור מחומריותו בהשקיפם ...

קרא עוד »

א. תל-אביב של אמצע — קטעי מסה

  חייהן של ערים הן מחזור קצבי. ערים שואבות אל תוכן בני-אדם וחומרי גלם. הן מתפשטות, מתרווחות ואף מתכווצות, מתרופפות, וחוזר חלילה, כריאות אבן, ברזל וזכוכית. אנחנו מסוגלים להבחין בכמיהה להתרחב, לגלף צורות בטבע, לקלוט בני-אדם ולכנסם, להדוף את מרחב הזרוּת ולכבוש אותו בבתים, בכבישים, בגנים, בכלי רכב ובתנועות עיוועים של בני-אדם. המטוסים החותרים בגובה מתווכים בין מרחקים ובין בני-אדם ...

קרא עוד »

נר זיכרון ליאיר הורביץ

                       "באחרית הימים לציפורים נדמה, נדבר שירה"   א הקהות. בעיקר הקהות. חדלונה של כל מחשבה. לא צער. אפילו לא תדהמה או כאב. תחושת הפרפור בבטן והריקנות. עיניו הכחולות של יאיר הורביץ. השפם הסקוטי. הבלורית הלוהבת שצבעהּ האצ"גי עורר ביאיר שמחה, שסימלה היטב את אישיותו הלא שקטה. הוא כיבד מאוד את אצ"ג, אבל עם אלתרמן ניסה להתרועע. ועוד אני זוכר ...

קרא עוד »

התפילין של יונה וולך

    הספדים וסגנון נפסד   זה מכבר סובלת השפה העברית המדוברת והכתובה מזילות ההבעה. לנגד עינינו המשתאות משתעשעים פוליטיקאים שונים בהרחקת עדותם, עם שהם משחיתים את הלשון במושגים מבולבלים ובעולם רוחני דל. בעיתונאים, לפחות במעולים שבהם, שמנו בעבר את מבטחנו, אך השנים האחרונות הראונו, להוותנו, כי תיתכן עיתונות "אחרת", נגועה בדברי תפלות ובטיפשות. עיוותי תחביר, משוגות כתיב ודפוס קונים להם ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לגיורא לשם