גברת-ילדה כותבת פרוזה ושירה למבוגרים ולילדים
"אגרובה שטיק פלייש מיט צווי עייגן" קראה לה אמא שלה, בחיבה.
חתיכת בשר ענקית עם שתי עיניים, זו מחמאה?
להרה שלי עיני פרה, כך זאוס, מרוב אהבה?
כשפקחה אותן לרווחה נשקף בעדן חלום.
היום היא מזליפה טיפות לעיניים קטנות, חולות.
גם הבשר כבר לא מה שהיה. לפיליפינית שלה אין סבלנות לדבר איתה.
בבקרים היא מטלפנת אלי, אני בדרך כלל לא זמינה.
גברת-ילדה
כמה עצוב
עצוב ולא עצוב, תלוי ביום..
השיר מצוין וכנה עד כאב
שיר יפהפה, חני, וכתוב היטב
תודה חנה אוהבת את תגובותיך
תודה חגית, אני דוגלת בכנות
קצרצר נהדר, חנה. אני כל כך מבין על מה את מדברת. אך לפי המתואר, הדוברת יכולה לברך את מי שהיא נוהגת לברך שזה מצבה של אמה. אמנם הבשר כבר לא מה שהיה אך עדיין הנשמה מתפקדת ומתקשרת. ברגע שאמא תפסיק להתקשר, אז תתגשם במלואה ה"מחמאה" הנוראה והלא מודעת שמתבטאת במילים:
"חתיכת בשר ענקית עם שתי עינים."
כמה צריך להזהר במילים שאנו אומרים לילדינו. הן עלולות להחרת בבשר החי והפצע ידמם גם בעוד עשרות שנים
אהוד,קלעת במדויק, הנשמה שלה עדיין מתפקדת מצוין
אותה ילדה, אותה תלות, אותו משוב לא בטוח, כאילו לא עברו באמצע שנים.
נכון לבנה, גם אני חשבתי כך שכקראתי את השיר פה,{כאילו הוא לא שלי} יש רגעים שבהם נראה שיש התחלה ועכשיו וכל האמצע, שבמקרה זה היה מלא הוד, אינינו
חני, אני מבינה כמה קשה לכתוב טקסט כזה. אבל בתגובה למישהי כתבתי אצלי שלפעמים פריקת משא כזה היא סוג של שליחות שאנו עושות גם למען אחרים.
אוי שולמית יקרה, כמה שאת צודקת, ורגשות האשמה לאן אוליך אותם?
מהלומה כתובה מצוין.
אכן מהלומה, בעיקר עבורי הלא זמינה
זה קורה לנו כמה פעמים בחיים שמשפטים שנחרטו בזכרוננו מקבלים בנפתולי החיים משמעות שונה אירונית.
לא הבנתי את השורה השלישית ,מה הקשר לזאוס?
האם הכוונה להרה אשתו של זאוס?
כדאי לנקד. כי בגלל ההקשר חשבתי שמדובר בהורה שלי.
אתה צודק גיורא, בלי נקוד קשה ובאמת הכוונה להרה אשתו של זאוס שהמחמאה שלו אליה היתה שיש לה עיני פרה, ואני תוהה, זו מחמאה?
נפלא חנה. נפלא. תמציתי ונפלא. אומר הכול. אני גם מזדהה.
תודה לך יעל
כל-כך חזק !
כל-כך דוקר !
תודה לך גיל
חזק חני וקשה, בייחוד ארבע השורות האחרונות.
נכון סיגל, אני חושבת כמוך
כואב וחזק.
עיני פרה, כמו "פרות הבשן" אכן ציינו יופי…
אמיר, ידעתי שאתה תדע שאז עיני פרה סימנו יופי, ואני ילדה שאהבה ספורי מיתולוגיה ובחצרה געתה פרה לא הבנתי אף פעם היכן היופי?
חני חזק
איך צריך להזהר במה שיוצא לנו מהפה !
זה עושה צלקת , אשכרה לכל החיים
כמה שאת צודקת, אמי בת ה89 עדיין מספרת את זה כאילו זה קרה אתמול, ורק בשנים האחרונות הבנתי את עוצמת העלבון
ביידיש יש סלנג מאד פוגעני, אבל זאת השפה, אבי השתמש רבות בביטוי כי שמע אותו מאימו , אך לא כלפינו.אז אולי לכן אני פשוט שיפוטית.
אבל הייתה לנו שכנה שכל הזמן אמרה על המזרחים שהם שוורצע , אני לא יודעת עד כמה זאת הכוונה או השפה, כי כשאחי וחברו המרוקאי ביקרו אותה בזקנתה היא שמחה מאד.
שיר קשה וכואב , כמי שמרחמת על כל העולם ואחותו ריחמתי דווקא על האם.
הולם הרגש.
את צודקת אביטל ובאמת החמלה היא כמובן על האם, ובמקרה הזה אמי שהיא אישה מיוחדת במינה
שיר חזק כל כך, חני, ועצוב כל כך.
איזה דימוי קשה, ובקפיצת הזמן הזו עד אלייך כל כך הרבה טמון. תודה, חני.
תודה סמדר על המילים החכמות
חני, שיר חותך.
לילדה שהיתה פעם אימי אני דווקא נמשכת מאד. האידיש צולפת. ואת היטבת להצליף. במיוחד בשורה האחרונה.
תודה איריס, היטב כרגיל לראות, השורה האחרונה נכתבה ביסורים וברגשי אשמה כבדים, אבל בכל אופן לפעמים אני כן זמינה..
המורכבות של להיות בת לאם מזדקנת עולה מהשיר הזה הספוג אהבה וכאב.
נכון חני{איזה שם יפה יש לך…} אהבה וכאב בדיוק כך
את מדברת על עיני אימך בתערובת של אהבה וריחוק.לא ברור לי מה הריחוק הזה בשבילך, אם מרצון, אם מבחירה.אהבה יש בתשומת לב לעיניים שהיו פעם גדולות. היום קטנות וחולות.
שיר יפה ועצוב על זיקנה.אני מזכירה לעצמי תמיד ומנסה לדמיין זקנים, כילדים שהיו פעם.
לוסי את בוחנת כליות ולב, אכן אהבה גדולה קרבה מאוד גדולה ועם זאת ריחוק, אולי כי אני כזו או היא, ואולי כך זה תמיד
חני, רגשי אשם לא נגמרים כנראה לעולם במערכות היחסים האלה, כמה חד, חותך כן וברור את נוגעת בפלייש ועם צווי אוייגן ללא עיגול פינות.
תודה מוישלה, מבפנים קשה לי לעגל פינות..
חני,
כמה כאב יש בשיר הקצר הזה. במיוחד הרגשתי אותו מרוכז בשתי השורות האחרונות, מ"לפיליפינית שלה אין סבלנות…". זה אמיץ מאד בעיני ודורש הרבה כח ומודעות ותעצומות- לכתוב ככה, בכנות צובטת.
כן ליאור אלו באמת השורות הכואבות ביותר בעיקר האחרונה
היי חנה, את גיבורה, ככה להביט וליראות… את חכמה כי את רואה את הפשוט, פעם היא הייתה ילדה…
שלך באהבה טובה
כל כך יפה טובה, רואה את הפשוט..
חנהלה
אמא שלנו כמו כולנו היתה פעם ילדה.
אבל אמא שלנו בגוף בן 90 עם עיניים שלא דומעות,היא עדיין ילדה בפנים בפנים.
והיא אולי יודעת שהיא כבר בת 90,אך היא חושבת בראש בפנים, שגם זקנות בנות 90 יכולות עדיין להיות ילדות במובן האמיתי של ילדות וזה מה שמחזיק אותה ואותנו(עם הפילפינית)עד 120.
גרשון, כל מילה אמת, כולנו בפנים עוד ילדים, לא? לנפש אין גיל היא תמיד ילדה. ואני אוהבת אותך מאוד כילדה וכמבוגרת