גברת-ילדה כותבת פרוזה ושירה למבוגרים ולילדים
במעי המחשב
אתה רוחש
חי כל הזמן הזה
במרחק הקשה.
עשר תוצאות בגוגל.
בשלוש מהן אותה תמונה
דווקא זו שלא אהבתי.
גבורה בעורף האויב
והשם שלך
שכתבתי באלפי צורות.
כשאחדור לשם
אמצא אותך צנוף
מאחורי חלון חיפוש
לבוש במכנסיים הצרים מדי
מביט מעבר למסך
המרצד. רק החץ מעל
ראשך מאשר
שהיית.
גברת-ילדה
חני, האשליה הוירטואלית כמו זכרוננו שלנו מתעתעת ברגש החי בממשות משלו, מעבר לזו הפיזית. הכאילו נגיעה של השיר הזה נוגעת באובדן באופן מוחשי עד כאב.
תודה אמיר, מענין מה שכתבת
אוהבת את זה מאוד חני.
תודה לך יעל
אמיר כתב כל כך יפה על הזווית המיוחדת שהעלית ,על החיות שנותן הזכרון הוירטואלי ואולי גם על "כמה שווים החיים שלנו" =לפי מספר הכניסות או מספר ההזכרות בגוגל.
גיורא, לא חשבתי על באמת הקיימות שלנו עצמנו לפי הגוגל, מענין
חני, יפה כתבת על מהומת הנפש בחסות הגוגל המבודד
תושה שולמית, יפה הגוגל המבודד
"במעי המחשב
אתה רוחש
חי כל הזמן הזה
במרחק הקשה."
הו גוגל, בית קברות של אהבות חיינו, תיבות תיבות בה טמונים תמציות האמת שהמציאות גזרה עליה כזה מוות.
לפעמים אפשר להצטמצם לנקודה, חני, להכנס למלבן הזה, לנוח, להתחבא. אין שם שמש אבל יש שם אור.
כמה נכון איריס,"בית הקברות של אהבותינו" גם לי מתחשק לנוח שם לפעמים מאחורי החלון
שיר יפה.מבחינתי הספיק לי:
במעי המחשב
אתה רוחש
חי כל הזמן הזה
במרחק הקשה.
רק החץ מעל
ראשך מאשר
שהיית.
זה לא אומר "תמחקי", זה אומר מה שאהבתי,כן?
שיר יפה חני המנסה להאחז באהבה בעידן המחשב החמקמק והמהיר,השיר עשוי היטב עם שדה דימויים לכיד ואחיד, אהבתי
תודה לך חנה, באמת כל שדה הדימויים בתוך רבוע המחשב..
תודה לוסי, אלו גם השורות שאני אוהבת
מתאים לפוסט האחרון שלי, את מוזמנת לקרוא.
מיד אקרא, עכשיו התפניתי סוף סוף, יום ארוך
כמה יפה וכמה עכשווי
תודה לך תמי
חני שיר יפה מאד אוהבת
"במרחק הקשה" קראתי גם הַקָּשֶה מלשון קושי
השיר 10 תוצאות בגוגל – 10 !
הקשה וקושי כולם במרחק נגיעה, תודה ריקי
אלמלי הזכרת מכנסיים, הייתי מייחסת את התוכן לספר שכתבת והמרדף אחר גלגולו בגוגל; מרחק הקשה – מרחב נגיעה. מקורי.
גם זה רעיון, כי גם את זה אני עושה..
חני, כמה טוב שאלוהים ברא את גוגל
את גמייל
את הספרייה האינסופית העמוקה שבה נוכל למצוא את אמיתות חיינו
כאן ועכשיו,בתוך ביתנו, על שולחן העבודה שלנו, לצד חיינו המתשכים
נכון, כמה טוב שאלוהים ברא אותם, וגם אותנו שנהיה מתשמשים זה בזה
חני, כתבת כל כך מרגש על המתים והחיים על פי גוגל. ועוררת מחשבות והרהורים על חץ העכבר הוירטואלי המתחרה עם חיצו של ארוס המיתי, והמתים החיים בזיכרון קמים לתחייה בזיכרון הוירטואלי, ואיפה אנחנו חיים יותר ובאיזה זיכרון. ועם כל הביקורת על הטכנולוגיה המנכרת אפשר כבר כמעט לחבר תפילת הודיה לגוגל-יה המפיחה חיים.
תודה מוישלה, ובאמת הגוגוליה כמו שקראת לה ראויה אולי לתפילת הודיה מיוחדת, אולי ברוך הבורא חלונות חלונות ושולח חיצים בלחיצות?
🙂 ההה חיצים