גברת-ילדה כותבת פרוזה ושירה למבוגרים ולילדים
דבר לא זע אז בנואיבה
מלבד תנועה קלה
בלתי מורגשת
של גרגרי החול
קדימה ואחור.
מעשה אהבה חשאי
עשו להם המים
הם נעו רווים להכביד
אף השמש לא העזה להניד
רפרפה מעל אורם
נוגעת לא נוגעת.
הרגשתי אז
איך הדברים קורים.
לא הייתי אלא
הוויה.
דבר לא זע.
אפילו המים חרמנים בנואיבה.
התפשטות והתפשטות הגוף.
כמה שזה נכון וכמה שנואבה חסרה לי
חני, איזו עדינות של הוויה.
נואיבה מאוד מיוחדת בשבילי, גם כי "הרגשתי אז איך דברים קורים"..
תמי, מי כמונו יודעות איך שהדברים קורים…
ארוטיקה עדינה של הטבע.
הרגשתי אז / איך הדברים קורים. / לא הייתי אלא / הוויה. – זה נשמע כמו איזה איחוד מיסטי, מצב של הארה, שלוות נפש עמוקה… יופי של חוויה.
היטבת להבין גבריאלה השיר באמת מתאר חוויה של הרגשת אחדות עם הטבע, היקום
סקסי וחושני ובכל זאת רך ועדין.
יעל, ככה הכי טוב, לא?
היטבת לבטא את מגע ההחול והמים. מאד יפה
שיר מקסים, חני, ארוטיקה בטבע כהשלכה לארוטיקה בגוף ,והכל מעודן ומרומז ולירי ,יופי
לא הייתי אלא הוויה -כל כך רוחני,מזכיר מוטיביים קבליים של התמזגות האורות שהרי כל המהות הרוחנית שלנו בשורשה היא מיזוג הנקבי בזכרי (מלכות-נוקבא בזעיר אנפין)
אכן חנה, כמו כתר ומלכות, או האדם והאלוהות, מיזוג לטובה
תודה לך שולמית
חני, ראיתי לנגד עיניי וידאוארט על מסך ענק, באולם מוזיאוני חשוך. וידאוארט שקט מאד. אפילו קול נשימותיהם של הצופים הישובים על הרצפה לא נשמע.
איריס כשאת מתארת את זה גם אני יכולה לראות את המסך, ולשמוע את הדממה הנרעדת ונסוגה
חני לבנה,
הרקשי לי גם: (בעקבותיך אולי אפרסם את זה היום):
עַל שְׂפַת הַיָּם
רוּחוֹת סְחוּפוֹת בָּאוּ מֵהַיָּם
וְהַחוֹל נִתְעַבֵּר בַּאֲבָרֵינוּ
וְהָרוּחַ הַמְּלוּחָה בֵּינוֹת עַרְבַּיִם
וְהָרֹגַע וְהַיָּם וּכְלִי שַׁיִט רְחוֹקִים
עִם אוֹרוֹת זְעִירִים מוּל רָצֵי הַמַּיִם
וּלְבַד
רַק צְעָדִים לֹא בְּטוּחִים
שֶׁל אִישׁ בּוֹדֵד עוֹבֵר
בַּחוֹלוֹת
וּשְׁנֵינוּ שׁוֹתִים
בְּצָמָא
אֶת גּוּפוֹתֵינוּ
כל הימים הם ים אחד גדול, וים בים נוגע. (או בערך).
הים הוא רחב ושירים רבים עליו
מים נושקים למים…
מחרמן.
שחר-מריו,ואיך זה עם מים המנעים את החול?
"… תנועה קלה בלתי מורגשת של גרגרי החול…". אהבתי מאוד.
"… מעשה אהבה חשאי עשו להם המים…". את באמת חושבת שייסוד העולם במעשה זה? אין מטפורה ללא בסיס של אמת.
גרא הייתי רוצה להאמין שהעולם נברא באהבה, גם אתה?
חני, תודה שהזכרת לי בחן כה רב את ימי נואבה העליזים. חול, מים ושמש, מה חושני מזה. יופי
או נעמי, היו ימים, השמש נבלעה בנו והיינו שזופות ויפות ומלאות אהבה..
איזה רגע קסום של חיים חני
היית הוויה – נפלא
השמש והחול והמים זוכרים מאז את צעדך
ריקי תודה, ואני כעיוור אחריך הולך..
חני כמה מקודש מעשה האהבה הזה ובכלל.
מירי זו בדיוק המילה, מקודש
וואו, הטבע נדם ונדהם. זה לא חשק, זו התמכרות.
נכון לבנה התמכרות, אבל טובה
שיר נפלא
מרטיט
עדין
מרומז
מקדש את הדממה שמסביב
ואת ההתבוננות
בטבע
בהוויה
בלב.
תןדה.
יואב תודה לך על התגובה מחממת הלב