גברת-ילדה כותבת פרוזה ושירה למבוגרים ולילדים
הערה של מירי: "ללא עור", לשיר של חדווה הרכבי, הזכירה לי שיר שכתבתי לפני זמן מה בעקבות חברה שאמרה לי כי בוודאי קשה כך להלך בעולם חשופה, ללא עור.
"הוא שמלתו לעורו במה ישכב?" {שמות כ"ב, כ"ו}
גופה ער. העור על גופה
ער עוד יותר.
בלילות חשוכים
תוכל להלך
להותיר את העור
מאחור.
שיגדל, יתעבה
ויחסום
כל קרן אור.
בימים מושכת עליה עורה
מהלכת באריזה מתבלה
מלאה חריצים
ופתחי הצצה.
אוחזת ביד רועדת
שנקבוביות לא תפרוצנה
ותהלכנה בגו זקוף.
שצלקות לא תפערנה פיהן.
כך, עד שתוכל לראות
אם מתחת צומח עור חדש
שלא מצריך עוד עור ועוד
עור.
חני, לעור אצלך יש מובן מטפורי נפשי (מגן לנפש) גילאי, וגם ארוטי (סוף הארוס?).
מוזר איך המשטחים החשים האלה המפרידים בין גוף לעולם מתנקזים לנפש בכל המובנים האלה.
הכל מתנקז בסופו של דבר לנפש, לא?
"גופה ער. העור על גופה
ער עוד יותר."
מצמרר
תרתי משמע
וכל צלקת שתפער עורה שתצמיח עור חדש, אבל אנא, לא של פיל.
מבטיחה לך איריס לעולם לא של פיל, את הרי מכירה אותי
חני, תארת יפה את הקשיים של אנשים רגישים "ללא עור", אבל כתבת בעצמך שעור עבה חוסם כל קרן של אור – ככה שיש במצב הזה גם יתרונות. אחד מהם:
כתיבת שירים.
נכון חני, זה מין סחר חליפין כזה, ואני שמחה בחלקי בסופו של דבר
חני, העור הוא הממברנה של הגוף והנפש, אנחנו תיבת תהודה שהעור מתוח עלינו כמו עור על תוף.
קשה ללא ללא עור, או כשהעור מאבד מחיוניתו. אבל אומרים שאהבה יכולה להצמיח עור גם כשהישן מתבלה.
שיר מהדהד בתיבת התהודה ומותח את העור.
יפים הדימויים שלך מוישלה, עור תוף ותיבת תהודה ונכונים
שלום חני,
שירת העור שלך עוררה בי מחשבות (למשל, האם העור מעורר? האם האור מאורר?), ואני לוקח אותן אתי.
האם תוכלי לשלוח לי קישור לשיר של חדוה?
שבת שלום,
דרור
תודה לך דרור ושבוע נפלא השיר של חדווה כאן, בבלוג שלה,
היי חני
מזכיר את אדם וחוה, שהיתה צריכה להתכסות… שיר שמזכיר לי הרבה צלקות, כי לא הגנתי על עורי,
להתראות טובה
טובה, הקשור לאדם וחוה בעיקר לחוה נהדר בעיני, למרות שיש בזב איזה היפוך
שיר נ ה ד ר !
תודה,חני
סליחה אם אני מתפרץ לבלוגך ככה סתם אאוט אוף ד"ה בלו… אני מרגיש בן-בית כבר ב"בננות" (בכל אשמה הפליישרית המקדרת חימרורים חי חח)
מעריץ שירה,רומנטיקן ללא תקנה ..
תודה לך יואב, שמחה שאהבת, ואתה מוזמן להתפרץ מתי שתרצה
חני, שפכת אור מאיר על עור מעורר לאור – חיים שלמים…
וואו איזה יופי,תמי
תמי איזו תגובה פיקחית!
חידודין-חידודין, קרן העור שבשירך.
קשה להלך בעולם בלעדיו. יהי עור!
אפשר למתוח את העור יש שעושים זאת. איזה אומץ
יש העושים קילוף עור. כותבי השירה משילים את העור ותמיד יהיה להם עור חדש חסין ודקותו לא נפגמת
אמירה, אכן,יש הקולפים והמותחים, ובאמת אני רוצה להיות בין המצמיחים, וכמו שכתבת שדקותו לא תפגם
יפה שחר מריו יהי עור ויהי אור, או להיפך
שיר מקרקף חני. פעם התהלכתי בעולם ללא עור וללא נוצות זה היה נפלא ואיום.
ללכת ללא עור זה אומר לחוש את העולם הסובב אותך ללא מתווכים ,ללא מסנני קרינה למיניהם , החישה אמנם אינטנסיבית, אך עלולה ליצור פצע ומתוך הפצע נולדת היצירה, שיר יפה מאוד ,חני
חנה, אני אוהבת מאוד את חכמת תגובותיך
סיגל, כתבת עכשיו שיר קצר ויפה!
מענייין חני. פעם הגבתי בנושא העור אצל יעל גלוברמן וגם היא הגיבה כמוך. כנראה שהנושא הזה צרוב בי בעור.
:0)
כמה קשה להסתובב בעולמנו עם עור דק, רגיש , שקוף, חסר
חני את בשירך נותנת לכך ביטוי רגיש ואוהב , מורחת קרם הגנה 🙂
ריקי יקרה לי, תודה לך, ואני אכן מנסה קרם הגנה אבל לפעמים לא מספיקה למרוח בזמן ונכווית..
היי, חני, אהבתי. העברית קושרת בין הערות לחיים , הערות האירוטית לבין העור שהוא איבר נשימה ואיבר חישה אירוטי, לאור הבא על הכל. איכשהו כל זה חוגג בשיר.
תודה תודה ששמת לב לערות ולעור ולארוטיות בעור הער,