חנה טואג סופרת
"אה אמא
מה השמטתי
אה אמא
מה שכחתי
אה אמא
ברכת פרידה"(מתוך "קדיש "א. גינסברג)
הוא שנהמתו הרעידה את נעורי
יהי זכרו ברוך
ההליכון
בחדר כושר מיוזע כל ההליכונים תפוסים חוץ מאחד .לא פלא. הוא לא מחובר לכבלים וחונה בערוץ מסחרי המטרטר פרסומות .עליתי עליו בלי mp3 ,בלי אוזניות ,לא קוראת את שפתיה של השחקנית המחומצנת הנכנסת לתוך הפריים, אבל יודעת בעל פה מילה במילה עוד מהפלזמה שבבית. היא מוכרת ביתיות מסוכרזית משפחתיות מצלופן פריך "הנה המאקרמה של אימא (שלה) ,"רק היא יכולה לתקוע עציץ בתוך גרב" היא מצקצקת ,ואני נזכרת בך ,אימא, שהיית מטליאה גרביים בתוך כוך צר שקראנו לו הול ,עציצים הכרתי רק בבית זקנה אחת בפרברי העיר ,אצלה גרתי כסטודנטית תמורת ששים לירות לחודש, כדי שיספיק לי לספרים של עם עובד- כל ספר בלירה במקום ארוחת צהריים. הדיאטה תמיד הייתה עלי,והעוני כמובן עליך רחב כמו תחתוני האוהל שלך ,אלה עם החור שהיית שולפת מהארון ומנפנפת בהם אל מול עינינו כדגל אדום בחוף רחצה אסור,דרכו ראיתי פעם את העולם, אימא, ככה טלאי על טלאי ,קרעים- קרעים "והנה התותח של אבא" שרה המחומצנת ומנענעת בכיסי מכנסיה הירוקים כמו כנפיים ,ואני נזכרת באבא שהיה פעם תותח עולם ואחר כך נדם( זה מה שששמעתי אותך מספרת , אימא ) לא היו אז מרפאות און רק בעלי הון אדומים ועל מיטתך הסתורה ראיתי איך אצבעותיך הסדוקות ,אמא, מלמדות את ערוותך לשיר ,אז לא ידעתי ש"למה שמו" שלך קוראים פות רק "דבר גס" ול"מה שמו " שלו קוראים פין ,כי הפין היחיד היה מסמר חלוד שאבא נעץ בקיר, לתלות עליו תמונה של לאסי שגזרתי,מכרזה של סרט בלוח המודעות של
קולנוע קרן בעיר דרומית נידחת ,שהיה "הסינימה פרדיסו "של חיי ,והייתי הוזה אליה מילים שם בהול הצר כשהשמיים בחוץ נטפו דמדומים: לאסי שובי הביתה, שובי הביתה לאסי ,היא מעולם לא הכירה את הבית שלי , אבל כך קראתי לעצמי בחושך שלא להיות לבד.המחומצנת מוכרת עכשיו נוסטלגיה בגרוש ומתעופפת מהפריים, וההליכון מתחיל להשתגע מאיץ במספרים שעל לוח לבו .שלג לבן גולש מהמסך ומצנן את גופי ,אני לוחצת על stop, "אינעל אבוק " אני מקללת בשפת אמי "מה שהוצאת ממני! " ,אבל אל דאגה אני בסדר, נשימתי סדורה הדופק- 90 המרחק – 5 ק"מ קלוריות-248 והזמן – 60 ,זמן עגול כמו הגיל שלי.
יפה ומרגש הסיפור הקצר הזה הניתן כרצף תודעה והולך אל העבר ושב אל ההווה וההליכה הזו על ההליכון שהיא גם השארות במקום מבריקה לדעתי.
גם בי יצרה הפרסומת הזו אי נוחות של בוז והתנשאות.
תודה
תודה רקפת אהבתי את קריאתך ופרשנותך האמת היא שטרם החלטתי מה זה שיר בפרוזה או קצרצר כנראה התשובה שלי לממשק בין הז'אנרים עליו תהתה ענת בפוסט שלה
קטע פיוטי מקסים, חנהל'ה.
חנה הי,
אף שהדברים אינם עדינים כאופי הכללי של כתיבתך, הנה את שוטחת אותם ללא כחל ושרק; מכאן לומדים עלייך שניכרים בך דברי אמת. יפה ואמיץ.
תודה — צדוק
צדוק ,נכנסתי לפרסונה הזאת שבקצרצר כאקספרימנט ספרותי בעקבות "קדיש" של אלן גינסברג שהרטיט את לבי , וגם כאן לא קראתי ממש לילד בשמו:)
תודה על התגובה צדוק
תודה איריס יקרה על קריאתך
האכספירמנט שלך חנה פתר לי בעיה. יש לי מאחורי המחשב הליכון. ירשתי אותו מחבר טוב שנשא כנפיים ועבר לגור בחו"ל. אז נכון שהוא עדיין לא הפך לקולב, ושלוש הבננות כאן משתמשות בו לפרקים, אבל תמיד אני מתה כבר שייגמרו החמש עשרה דקות שאני מקציבה לעצמי לשיממון הזה. עכשיו נתת לי רעיון. פשוט לצעוד שמאל ימין במהירות ארבע ובמקום להיצמד למד הזמן על ההליכון לגייס את המוזה. בסוף אולי נוציא קובץ סיפורנים משותף שייקרא – ההליכון. ומי יפיץ אותו בקרב לקוחותיו? חברת השיווק של הליכונים ביתיים.
חנהלה, כל כך יפה, כל כך זורם כל כך חי, כל כך מרגיש כל כך אירוטי, כל כל אמיתי. אני רואה הכול וחיה אתך את הסיפור, עבר הווה במערבל תנועתי, לאן הולך הזיכרון? אולי כמו על ההליכון, לשום מקום? חיה אסתר
היי חיה אסתר יקירתי, אהבתי את המונח מערבל תנועתי
ולאן הולך הזכרון?" אליו וממנו ממנו ואליו ,ועל סביבותיו שב הרוח
תודה על קריאתך הרגישה
ענת, על ההליכון הזה וגם בגו'גינג בחוץ באים לי מיטב הרעיונות : פוסטים שלמים כתבתי עליו , פתרתי פלונטרים בפרקי רומן בהם נתקעתי ,זה סוג של אינטלגנציה דינאמית תנועתית שמתאימה לי ליצירה (על פי ספרו של גארדנר – "אינטלגנציות מרובות")
אותו הדבר באוטובוס הוא נוסע והמחשבות איתו, בגלל זה אני לא נוהגת מחוץ לעיר לכי לדעת לאן יסחפו אותי ההליכונים שבראשי:)
נצלי ,יקירתי, את ההליכון גם טוב לגוף וגם ליצירה זה מה שנקרא: נפש בריאה בהליכון בריא
תני לו ללכת במקומך…
יום נפלא
אהבתי את תגובתך
מוזרה ונפלאה התודעה האנושית,ויפה העיבוד שלה כאן.
תודה ,גיורא היקר ,הרי בזכותך זכתה התודעה הזאת להכתב אתה עודדת אותי כשהיא הייתה בהתחלה רק בליל רותח של מילים
זה ההליכון או הטלוויזיה? קולאז' מעניין מאוד, בבחינת מעט המחזיק מרובה. מזמן לא קראתי אוטוביוגרפיה פואטית טובה בשתי דקות, חנה.
גם ההליכון וגם הטלויזיה ההליכון נותן את הטמפו והטלויזיה את האסוציאציות
תודה על הקריאה לבנה יקרה
לא ממש אוטוביוגראפיה הייתי מגדירה אוטוביוגרפיה מומצאת בחלקה בהשראת גנסברג
בחינת מיטב השיר כזבו
ואוווווווווו גרמת לי לדלות זכרונות דומים מתוך נבכי מוחי ועל כך התרועה לך והקטע מקסים.
תודה ,רונית ,יש לכולנו מאגרי זכרון משותפים מאותו מאגר קולקטיבי הכל יודע עליו מדבר יונג
והקבלה מכנה אותו נשמת האדם הראשון שממנה התפצלנו ניצוצות ניצוצות
אף כתיבתך מוצאת חן בעיני ובקטע האחרון השתמשת בדרך סיפר דומה לשלי- זרם התודעה
שמחה שאת כאן במטע
וואו חנלה, מה שההליכון הוציא מנבכי הזכרון, אהבתי את העיבוד שלך, שני מעגלים משיקים, הקדיש של אלן גינזברג הוא שירה- מסמך מרטיט ומזעזע. שאפועל האומץ.
תודה אורה יקרה על קריאתך אכן שירת הקדיש של גינסברג חזקה היא מהדהדת בי כבר כמה ימים (אף שהתוודעתי אליה מזמן בימי האוניברסיטה העליזים) ומכה בי זכרונות
שבוע נפלא לך
ועוד משהו אורהלה ביום שלישי ורביעי ראש חודש אלול הבא עלינו לטובה הדליקי נר
ובחודש אלול המלך בשדה מי יתן ונזכה לרחמיו ויבוא שלום עלינו
חנה יקרה, כמה יפה את ממציאה ומתחדשת בז'אנרים חדשים, אכספרימנט או לא. ויש כאן כמה ביטויים פואטיים מקוריים ויפים. רק לגבי הפרסומת, מצטערת שאינני מסכימה ואתייחס אליה:
אני חושבת שזו פרסומת טובה מאוד, לרשת 'ביתילי', אגב. היא מציגה את המסר שלה – שלא חייבים כמובן לקבלו – בצורה יפה והומוריסטית. הבלונדינקה עוברת על פני כמה זוועות עיצוביות שרווחו כאן במשך שנים: ה'שפריץ' המכוער על הקירות – ועוד בקיר פנימי. זוועה שיש לאסור בחוק, אם תשאלי אותי! אח"כ תרמיל הפגז (להלן: זוועה מס' 2), שלא היה חדר בקיבוץ בלעדיו, מלא ברקנים וקוצים יבשים. בררר…..
נו, והמאקרמה. בהמשך בא הפאנץ' המובלע שעברו ימי הזוועה וכיום יש עיצובים נאים ועכשוויים יותר – גשו לרשת המממנת את הפרסומת ותיווכחו (אומרת הפרסומת, לא אני).
ואשר ל'בלונדינית המחומצנת' (למה, למה תמיד 'מחומצנת' הולך עם 'בלונדינית' והרי גם השחרחרות, האדומות, הכתומות, הירוקות וכל השאר 'מחומצנות' – הרי אחרת, הצבע לא תופס… :): מגלמת אותה בכישרון – אם יורשה לי להביע דעה קצת שונה – השחקנית מיה דגן, אם אינני טועה. והיא עושה עבודה טובה, עובדה שהצופה, מסתבר, לא עושה את ההפרדה בין הפרסונה שבפרסומת לבין השחקנית. היש מחמאה גדולה מזו לשחקן? וגם בעניין המכנסיים הירוקים יש לי משהו, אם כבר אני בדעת מיעוט (?): כשראיתי אותם עליה, כמעט התחרטתי שהעפתי מכנסיים ירוקים חדשים למשעי, בדיוק כאלה, כי לא היה לי אומץ ללבוש אותם. אני מתנחמת רק במחשבה שאולי מישהי שהמכנסיים נפלו לידיה, נהנית מן התרומה. חוצמזה, חנה, המשיכי לדווח לנו בכישרון מן ההליכון ושיהיה שבוע טוב ושקט בדרום ובכלל.
תלמה יקירתי ,בלונדינית גזעית שכמותך הרי את יודעת שמיטב השיר הוא כזבו פרטי הפרסומת נצפו מהעיניים הסובייקטיביות של הכותבת , כדי שתוכל לנצל את ההליכון לביוגרפיה הממוצאת שלה הפרטים נופחו במתכוון ,כדי שישמשו כלי שרת לפוסט ואני דווקא אוהבת את מאיה דגן והצבע הירוק אהוב עלי במיוחד ,אגב גם אני חשבתי על החצאית הירוקה הנחה לה בארון שלי ללא שימוש ואיך אחדש ימיה כקדם
תודה לתגובתך תלמה יקרה ושיהיה לנו חודש טוב והשבוע המוביל אליו גם כן טוב
צ"ל: אוטוביוגרפיה מומצאת ,כמובן
-תיקון טעות מלמעלה