חנה טואג סופרת
שלא אקלקל
רק שלא אקלקל בידיים גסות
את היופי הזה
אף שהוא נגרס ושב
נגרש ושב עם כנפי
תחרה חדשות
אני לא
שלא אקלל
שלא אברך אותך
ואמות
אני לא איוב
יותר אשתו
לפעמים בלעם
יותר אתונו
דשה בעקבי
שתיקות
חורצת מילים
לא תמיד פוגשת
מלאכים
מה טובים
אוהליך
בי
אלוהים
אף שיתדותי
נדנדות ברוח
אנא
שלא אקלקל
אמן גדול יקרה.
תודה יקרה שמחה שאת כאן אביטלי
יפה לך,
בשעתו כתבתי" ביידיים כלות גירדתי את הקירות/ ורק ידי היו ניזוקות."
ובזמן האחרון חזרתי לבכות מאותם ימים רחוקים.
רק טוב
חוה
תודה חוה יקרה כל כך מדויק מה שכתבת
מי שנזוק הוא דווקא המזיק
העיניים המקלקלות
תודה מאוד
כתוב ברגישות כנות ויופי עמוק
תודה
תודה רבה רקפת ספרך היפה הוא באמת קול של
פרפרים
הי חנלה, אהבתי את הצרוף הזה בשיר, "שיתדותי נדנדות ברוח"
אין לנו אחיזה בדבר, אפילו באמונה צריך מאד להתאמץ יום יום, כדי לא לאבד.
ממש כך אפילו באמונה צריך להתאמץ צריך לחזק אותה כל יום מחדש, כי רבים מאוד פיתויי הנפש שלנו
תודה על תגובתך אורה יקרה
אמן ואמן, חנה, על תפילת הזהירות הזאת שלנו מעצמנו.
חנה הי,
ברכה להנצחת הטוב כשלעצמו, עם חמלה לעצמנו שסופיים אנו אך תוך הפניית תשומת הלב לטעימה מן האינסוף לה זכינו שכמוה כאינסוף עצמו.
יפה מאוד.
(מקווה שלא התקלקל לי משהו ואצרך לכתוב עוד תגובה עם תיקון…).
ד"ש — צדוק
תודה אמיר על הנסוח הנפלא "תפילת הזהירות שלנו מעצמנו" לא הייתי מגדירה זאת טוב יותר
צריך לפעמים סיוע מלמעלה להחלץ ממלכודת ההרס העצמי
תודה צדוק על קריאתך החכמה אכן סופיים אנו ועלינו לשמור על אותן טעימות מהאינסוף תזכורות מהאינסוף ,מיפי הבריאה המתהווה ונרקם כל יום מחדש, אם נקלקל משהו בנו יתקלקל
חנה יקירה, שיר תפילה יפה , כדברי אמיר.
אך נדמה שאין קילקול, גם מה שכביכול מתקלקל – הוא תחת השגחה והכל לטובה. מעט מאוד פעמים אפשר למצוא טעויות במטריצה..:)
צודקת תמי אין טעויות אבל להשקיע יגיעה זה החלק שלנו, זה החלק שנקרא אם אין אני לי מי לי (לא במובן הרגיל) משמע אם לא אתייגע ואפעיל מודעות לא אתקדם הלאה
והחלק שלו – זו ההשגחה הנפלאה כי מי שרוצה להטהר מסייעין בידו
אין עוד מלבדו
חנה, אני אוהב את השיר שלך, בעיקר "…אני לא איוב, יותר אשתו לפעמים בלעם יותר אתונו… לא תמיד פוגשת מלאכים…" עם כל ההבדלים, כולנו במצבך, שרויים בתחושה שאנחנו מקלקלים, ואני שמח שכמוני גם את אוהבת את החיים, למרות הקלקולים.
תודה עקיבא היקר על קריאתך הרגישה
אכן אוהבת את החיים אך שואפת לקלקל ככל שפחות כי היופי בבריאה מתחדש מתהווה מדי יום ואנחנו נגרעים וצוברים אבק ורפש, אם לא מתעוררים
הרבה ענווה יש בשירך הנוגע ללב, חנה. תפילה מלב נקי. וכמה יפה הבלעת את אשתו של איוב ("ברך אלוהים ומות" – 'ברך', בלשון נקייה), בלעם ואתונו, ברכתו. והמלאך. מה טובו אוהלייך, חנה. שבת שלום.
תודה יקרה
מאמרך על הסופר האהוב עלי מאוד מקסים
איזה כישרון!
שבת המלכה לך
חנה יקרה אהובה. כולם כבר אמרו כמעט הכול לפני. שמת לב שלכל אורך הספר, איוב חוזר ואומר שאינו אשם, איש לא מצליח לשכנע אותו שהוא אשם בפגעים הנוראים שבאו עליו. ולכן לדעתי הוא זוכה להתגלות, ליצירה."הבאת נבכי ים ובחקר תהום התהלכת? הנגלו לך שערי מות ושערי צלמות תראה התבוננת עד רחבי ארץ הגד אם ידעת כלה אי זה הדרך ישכן אור וחשך איזה מקומו כי תקחנו אל גבולו וכי תבין נתיבות ביתו ידעת כי אז תולד ומספר ימיך רבים השאלה של הבורא הופכת להנחיה גם את יכוללבוא נבכי ים ולהלך בחקר תהום תהומך, ואם תצליח, תולד מחדש יודע.
"ידעת כי אז תולד ומספר ימיך רבים" סוף ציטוט. הפסוקים לא מסתיימים בסימן שאלה אלא בסימן קריאה. מורה דרך ממש
תודה חיה אסתר על התגובה מאירת העיניים לגבי איוב
מהספרים היותר משמעותיים בתנ"ך ,לגבי לפחות
שבוע טוב לך