מוקדש לטל רבינוביץ" (על הופעתה המאלפת אמש ב"דברים מהלב" בערוץ 2)

שמשון הגיבור העשוי ללא חת הובס פעמיים בידי נשותיו הנודניקיות. אישתו הראשונה בכתה בלי סוף והציקה לו שוב ושוב, עד שהוא נשבר ומסר לה את פתרון חידתו. השנייה נדנדה לו, חזור ונג"ס, כדי שיגלה לה את הסוד הכמוס של כוחו הרב. היא כל כך הציקה לו בדבריה, עד שקץ בחייו וסיפר לה את סודו, דבר שהביא למעצרו בידי אויביו ולבסוף למותו.

בעלי היה נודניק שחבל על הזמן. אפילו בחלום שחלמתי עליו, שעות ספורות לאחר שפגשתי בו לראשונה, הוא ניצב מאחורי בשעה שהתבוננתי באלבום שהכיל תמונות מחיי בעבר, בהווה ובעתיד, והציק לי כל הזמן בשאלות חסרות שחר, דבר שמנע ממני לראות את התמונות המסקרנות מן העתיד.

הייתי צריכה לקחת ברצינות את חלום האזהרה הזה ולהתרחק ממנו, אבל לדאבוני התעלמתי מהאזהרה.

כך שבניגוד לטל רבינוביץ", שסיפרה אמש בטלוויזיה שכולם אמרו לה שאוי ואבוי אם תינשא לבעלה, אני עצמי ידעתי זאת בתוכי, ובכל זאת התחתנתי עם מי שהפך לרודן שלי. ואיזה רודן נודניק.

לאחר שנישאנו, ביקש בעלי שאספר לו על הקשרים שהיו לי עם גברים אחרים לפני שהכרנו, במיוחד על יחסי המין איתם. הוא אמר שעלינו לדעת הכול זה על זו. מובן שסירבתי בתוקף.

אבל אז הוא התחיל להפציר בי ולנדנד לי בלי סוף. הוא נהג להתבונן שוב ושוב בתמונה של גבר שאהבתי, וניסה לדלות ממני כל שביב מידע על הקשר הזה. זה נראה לי מוזר, אבל כנראה שחלק בי רצה לספר, או אולי קצתי בנדנודים שלו, ובסוף סיפרתי לו.

אחרי שסיפרתי כמעט את הכול, הוא פסק: את זונה מזדיינת, ומאז קרא לי בכינויי גנאי כאלה.

הוא נידנד לי על כל דבר ודבר שביקש ממני וסירבתי לו, עד שהסכמתי. למשל, כשביקש שניקח כלב וזוג ציפורים, זה בכלל לא היה בראש שלי, אבל הסכמתי לאחר הפצרות ונדנודים. אחר כך הוא ביקש שנקנה עוד ועוד ציפורים. תמיד סירבתי, והוא תמיד ניג"ס לי עד שנכנעתי. כך הגענו לאוסף הציפורים הענק שהיה לו. (על הפרשה הטרגית של הכלבות ועל טירוף הציפורים ראו פוסטים קודמים).

כשהוא החליט לעזוב את תל אביב ולהשתקע בצפון, סירבתי. מובן שהוא החל לנדנד לי. ושוב נכנעתי. הוא כל כך שיגע אותי בדיבורים על האדמה והבית שנקנה (ואף הוליך אותי שולל בהבטחה שאז הוא לא יכה אותי יותר), עד שעשיתי את השטות הכלכלית של חיי והסכמתי למכור את דירתנו בשכונת יוקרה בתל אביב.

גם בחיי היומיום הוא נידנד לי על כל דבר: שאתלבש צנוע יותר, שאלמד אנגלית (וזה דווקא יירשם לזכותו, כי בשל כך נעשיתי מתרגמת), שאלך לחנויות הטבע כדי לפרסם את העסק שלנו לרפואה טבעית, שלא אחסיר אף אימון יוגה איתו (פעמיים ביום, בוקר וערב), שאגבה יותר כסף מהמטופלים שלי, ועוד ועוד.  

עם נדנודים כאלה, לא פלא שגם אני, כמו שמשון הגיבור, קצתי בחיי, וכל עשר שנותיי במחיצת בעלי שאפתי נפשי למות.